כשמטיילים, יש רגעים של שמחה גדולה,

כמו הרגע הזה שבו התחלתי ללטף את הקטלבים, בעלי הגזע החלקלק אדמדם.

אבל יש גם רגעים של מבוכה גדולה.

כי כשהייתי כל כך שקועה בליטופים שלי,

לא שמתי לב שעלה איש מהוואדי.

תשוש, מזיע אחרי הטיפוס המפרך. 

איש בלי ידיים, עם שתי תותבות מקורסות.

עמד והביט בי ובידיי המלטפות בהנאה גדולה.

זה היה רגע של קנאה צרופה. מוצדקת. מביכה כל כך.  

השפלתי מבט, מבויישת.

הוא המשיך אל הג'יפ הגדול שחיכה לו למעלה.

אחר כך, הטיול כבר לא היה אותו דבר...