שיתוף ממפגש הסיום:

רציתי משהו ולא קיבלתי אותו. איך אני יודעת שזה מה שקרה?

רציתי שתקבלו משהו ואתן (אומרות) שלא.. האם אתן יודעות בודאות שאכן לא קיבלתן אותו?

אפשרתן לי לראות את עצמי דרכיכן, את עצמי דרך עצמי ואתכן דרך עצמי.

ועם כל האינטימיות שיצרנו לנו, עדיין ההגנות האלה:

"קשה לי לתת ביקורת"

"אני לא יכולה להימנע מלתת מחמאות"

"אני לא מתכוונת לחפור בתוך עצמי כדי לראות איזו מראה את שמה לי"

"אני מעריכה אותך, לא אוהבת אותך"

"היה לי לא מדוייק"

"את סבלנית, שלוות נפש, אמיצה"...

 אני כבר מבינה שכל אלה הם רק "סיפורים" שאתן מספרות לעצמכן.

חלקכן עדיין לא"שם". האם אני "שם"?

מה קורה בצד השני של החקירה?

האם תהיו מוכנות לבדוק את זה?

אני אוהבת אתכן ומודה לכן על כל רגע בשמונת המפגשים שלנו.

הלוואי שבסדנה הבאה (במהרה, בימינו) אקבל את מה שאני רוצה.

והלוואי גם שלא. ופשוט אוהב את מה שיש.

כך או כך אני יוצאת מורווחת.