| ניפנוף קל של היד
אִם הֱיִיתֶם חַיִּים בִּמְקוֹמִי אֶת חַיִּים הָאֵלֶּה הֱיִיתֶם, כָּמוֹנִי, מִשְתַּגְּעִים. אִם הֱיִיתֶם רוֹאִים אֶת הַמַּרְאוֹת שֶאֲנִי רוֹאָהאֶת הַשָּדוֹת הפנימיים. אִם הֱיִיתֶם חָשִים כֹּל רֶטֶט. הַלֽמות הַדַּקּוֹת עַל הָעוֹר וּבְתוֹכוֹ. אִם הֱיִיתֶם רוֹאִים אֶת נַפְשִי כְּמוֹ שֶהִיא אֶת מִי שֶהִיא הֱיִיתֶם אוֹמְרִים כֵּן. מֵהַנֶּהֱנִים בראשיכם בְּכֹבֶד רֹאשׁ וְנִשְעָנִים לְאָחוֹר. אֲבָל אֶתם לֹא כָּאֵלֶּה. אֶתם לֹא רוֹאִים אֵל תּוֹךְ הַנְּשָמוֹת. כָּךְ, זֶה מִסֽתַכֶּם בּֽנִיפֽנף קַל שֶל הַיָּד.
|
תגובות (7)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אז לדעתי הכיוון הזה עדיף
כיוון שכך יש לכל זה אפשרות להתרכך
בקבלה עצמית כמובן
ואילו כאשר החרב מופנית למשהו שהוא איננו אני
מהיכן תבוא הגאולה?
מהאחר?
גם אני...
מסע של חיים לא?
נכון זו הרגשה של החמצה?
רוצים להסביר אבל הרי אי אפשר להסביר...
תודה שהגבת
שיר מעורר מחשבה.
בוודאי יש דרך להראות את עצמי באמת.
אני עדיין צריכה ללמוד אותה (:
תודה
תמר
"כָּךְ, זֶה מִסֽתַכֶּם בּֽנִיפֽנף קַל שֶׁל הַיָּד. "
מה שנכון נכון
לעיתים אפילו לא בניד עפעף שעף...
שוקי