השמיים צבועים שחור,

השמש מתחבאת בין עננים של עצב,

בור גדול שואב חזק פנימה,

נקרעת מוויתורים עצמיים,

מתאמצת להשאיר את הראש מעל המים,

לא יודעת כמה כוח עוד נשאר לגוף,

נלחמת בגלים הסוחפים עמוק,

בגלים המטביעים את הראש תחת המים,

עוצמת חזק את העיניים שראו כבר הכל ויותר,

מתפללת חזק לשמיים שלא ייתנו לוותר,

נאחזת בתקוות אחרונות,בגלגל הצלה שנשאר,

מרחוק עוד רואים את החוף,רגע מאושר,

מידיי פעם בולעת עוד מים ושוב נסוגה לאחור,

המוח עסוק בינתיים בלא ליפול עוד לבור,

מתמלאת מהתמונות הרגעיות של האושר,

משהו בפנים מתעורר,השפל חוזר,

השמיים צלולים יותר,

פחות דאגות בינתיים,ככה פחות או יותר,

שואפת גבוהה עדיין,

עדיין לא לוותר.