כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    פרשנות לשורה 14

    ארכיון

    סיפור לחנוכה

    13 תגובות   יום שלישי, 8/12/09, 17:50


    סיפור לחנֻכה  

                                          יהודה המכבי וצפנת

     " מה אני עושה עכשיו?" מלמל יחיאל צוק, מורה הדרמה הוותיק  לעצמו, כשהוא פוסע על הבמה הלוך ושוב, " מה אני עושה? היכן אמצא מחליפה לצפנת יומיים לפני ההצגה?

    "כהרגלו, קרא יחיאל למשתתפי ההצגות שלו בשם הדמות אותה שיחקו. לעיתים נדמה היה כי שכח את שמותיהם האמיתיים. רק אתמול, כשהסתיימו החזרות בעשר בערב חנן את שחקניו, תלמידי כתה יא', בחיוך נדיר ואמר ש"סוף סוף ההצגה הזאת מתחילה לקבל צורה". הם, שאת קפדנותו ודרישותיו הגבוהות הכירו לא מהיום, חייכו זה לזה בעייפות והלכו לישון, ביודעם כי מפיו זוהי מחמאה גדולה.

    "לזה היא חשבה שהתכוונתי כאשר אמרתי לה שוב ושוב לחפש את הצד האחר והלא צפוי של צפנת?" חשב יחיאל לעצמו. הוא התכוון לגילת, השחקנית הראשית, שבדרכה הביתה רצה יחד עם חבריה דרך הגן הציבורי, החליקה על צינור השקיה ונקעה את רגלה. עכשיו שכבה בבית ובלעה משככי כאבים, כשהרגל מגובסת. היטב ידע שאין זו מחשבה הוגנת. גילת שחורת השיער והתמירה, שעיניה הגדולות בגוון הענבר ועורה שחום, הייתה שחקנית ורקדנית מצטיינת. תפקיד  אשתו של יהודה התאים לה מאד, ורק החיבור עם שאול בן זוגה להצגה עדיין לא השביע את רצונו. משהו היה חסר שם.

    מצד הבמה התקרבה אליו בהיסוס רונית, מעצבת התלבושות המוכשרת, כשבידיה צרור בדים צבעוניים.  "יחיאל, אני מוכרחה להתייעץ אתך לגבי הגלימה של שר הצבא" אמרה בקול שקט.

    המורה, שהיה שקוע בצרה החדשה וכלל לא חש בהתקרבה, נפנה אליה ובחיוך עייף אמר: "אוי, רוניתי. כבר חצי שעה אני שובר את הראש איך להמשיך בלי גילת ופשוט אין לי תשובה. אני חושש מאד שנצטרך לדחות הכל עד שתבריא.

    "עיניה של רונית נפערו בתדהמה. לרגע הביטה בו ואז אמרה בתוכחה "לא מתאים לך לוותר ככה. ומלבד זה, אתה יודע בדיוק כמוני שבגלל הבחינות, לדחות פירושו לבטל.

    "יחיאל ידע שהיא צודקת.

    "מה את מציעה?," שאל. "איך יוצאים מן הבוץ הזה?

    "רונית שמטה את הבדים מידיה, והתיישבה על הבמה. הרעיון אותו עמדה להעלות בפני יחיאל עלה במוחה כבר ברגע ששמעה על התאונה של גילת, ועכשיו שאפה אויר בנשימות עמוקות, פנתה אליו ואמרה "אני"

    "את מה?" שאל המורה.

    "אני אהיה צפנת", אמרה רונית בקול שקט וברור.

    "איך תכנסי לתפקיד ביומיים?" שאל יחיאל. רק אחרי ששאל הבין כי נתן, בעצם, את הסכמתו לאפשרות שהציעה.

    "אני יודעת בע"פ את כל התפקידים", אמרה רונית. "אתה ואני נעבוד כמו משוגעים, ומה שיהיה, יהיה. בכל מקרה, זה עדיף על ביטול." 

     לפי בקשה מיוחדת של המורה, קיבלה רונית אישור להיעדר מן הלימודים ביומיים הבאים. משהסתיימו החזרות הכיתתיות נשארו שאול-יהודה ורונית-צפנת באולם, ולהפתעתו ראה המורה כי מה שלא קרה בין שאול לבין גילת, קורה ביניהם כמעט ללא מאמץ.

     בסתר ליבו, שמח שאול על מה שקרה. כבר מזמן מצאו שערה הערמוני והמתולתל, קומתה הנמוכה שאפשרה לה להתרפק על חזהו, עיניה האפורות ועגלגלותה של רונית חן בעיניו, ועתה קיווה כי היא מרגישה בכך. רונית, שכלל לא ידעה כי שאול יפה התואר שם לב אליה, אכן הרגישה, והשתדלה לא להתבלבל מנוכחותו.

    מכיוון שסיפור האהבה בין הגיבור לנערתו היה לב המחזה, קצרה ההצגה הצלחה מסחררת. מזמן לא זכתה הצגה בבימויו לתשואות רמות וממושכות כל כך, ולא נותר ליחיאל אלא להודות בפני עצמו כי הפעם יצא מתוק מעז. משתמו מחיאות הכפיים, כולם החליפו את בגדיהם והאורות כבו, חמקו שאול ורונית יד ביד מהחבורה הצוהלת, התיישבו על הדשא בגן הציבורי ודיברו עד אור הבוקר.

    כן, ואולי גם התנשקו קצת.     

    דרג את התוכן:

      תגובות (13)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        26/12/09 19:59:

      מחמאה כזאת ממך עושה לי את השבוע! תודה!
        22/12/09 22:57:


      מרתק ומרגש!

      מזה נסחפתי, 140 קמ"ש גם במעברי השורות. 

      טימפי, אתה כותב נהדר!!!

      תודה לך   חיוך

      ע

        22/12/09 17:26:

      אינסוף תודות גם לאיציק וגם לעדנה.
        20/12/09 09:30:

      תום, זכרונות, תקופה מתוקה.

       

      כתיבה יפה!

        19/12/09 18:16:


      נדב,

      תענוג לקרוא אותך.

      במחי כמה מילים העפת אותי עשרות שנים אחורנית בזמן, אל אותם ימים מתוקים של תמימות.

        13/12/09 20:38:

      תודה, תודה , תודה לכולם על התגובות החמות. וחג שמח גם
        13/12/09 20:31:


      כמו שאומרים

      Break a leg

      אירע במציאות

       

      יפה

      לאה

        13/12/09 11:13:
      1. מאד נהניתי לקרוא.
      2. ריגשת אותי למרות הסוף הצפוי מראש..
      3. תודה.


      סדק תרתי משמע, שנוצל עד תום...

      שנאמר במקומותינו,

      מתוך שלא לשמה, בא לשמה.


      נדב, אתה כותב רהוט ומרתק,

      עוד...

       

      בני

        12/12/09 16:25:


      כתיבה  נוגעת מעוררת זיכרונות על ימים אחרים אהבתי אפרת*

       

       

       

      מוזמן

        12/12/09 11:59:

      לא  רואים את מה שמתחת לאף.....לרונית נפתחה דלת והיא ידעה לנצל אותה.

      אהבתי את הסיפור

      שבת קסומה

       

        12/12/09 10:14:

      יפה ונוגע ללב-לרונית קרה נס חנוכה-גם תפקיד וגם אהבה*
        12/12/09 06:05:

      נגעת בגיל נפלא.

      בתנועה שבין

      תנאים מזדמנים

      לפריחת הורמונים.

       

      תודה.

      ח. (*) 

      פרופיל

      טימפי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין