זכרונות של עו"ד מזדקן
פוסטים פופולאריים
-
יפוי כח קונסולרי. תיק רב שלבי.
10/5/19 | 5284 צפיות
-
ועדות ומכרזים
12/6/09 | 7746 צפיות
-
בית המשפט
16/9/08 | 1179 צפיות
-
ההנהלה הראשית
19/9/08 | 929 צפיות
-
בחינת קבלה ללשכה
24/10/08 | 1343 צפיות
-
ענינים של הבנה
17/9/09 | 1039 צפיות
פוסטים אחרונים
- עברית קשה שפה 28/8/19
- יפוי כח קונסולרי. תיק רב שלבי. 10/5/19
- בנקים - וכיצד מדברים עמם. 3/4/19
- בעיריה עובדים בשבילך. 30/3/19
- אריאל דר, עו"ד – כריש תעבורה. 28/2/19
- חווית שירות (פלאפון) 21/1/18
יוסף חי בסרט.
בראשית ל"ז
קנאת אחים, היא מן הראשונים בסיפורי המקרא. כבר קין והבל, האחים הראשונים, סובלים מקנאה. קין עובד אדמה – הבל רועה צאן. שניהם מקריבים לאלהים.
אלהים מקבל את מנחת הבל – ואל קין ומנחתו לא שעה. ההסבר בתורה עמום במקרה הטוב. הפרשנים מפרשים, כמובן, והפיתוי של הציניקן הוא לאמר, פשוט, שגם אלהים מעדיף שור אבוס על פני ארוחת ירק.
אני מבין זאת אחרת. לדעתי, גם אלהים, בתפקיד האב כאן, לא בדיוק יודע למה הוא מעדיף את האח הצעיר על המבוגר ממנו.
לא אמשיך בענין זה, כדי לא לקלקל את הנאתם של מי שעוד לא קראו את הספר. אסתפק באמירה שבתורה – קנאת אחים היא סכנת חיים.
כאן, בפרשה זו, יעקב אוהב את יוסף יותר מאשר את אחד עשר אחיו. (בנות, כמו אצל ערביי האזור עד היום – סופרים בנפרד, אם סופרים בכלל). גרוע מכך, הוא גם מראה את אהבתו בדרך שאי אפשר להתעלם ממנה. הוא מעניק ליוסף כתונת פסים – בעולם שבו לכולם יש רק כתונת אחת, בצבע טבעי.
יעקב, כמו כל בני האדם, אינו מבין שמעשיו שלו, הם שגרמו לתוצאה הבלתי רצויה, לחלומות האלה. הוא לא מבין שמי שמגדל נסיך, מגדל את מי שמחכה למלוך.
הוא כועס דווקא על יוסף.
אבל יוסף – הוא יוסף. גם הוא לא מסוגל לראות פגם כלשהו במעשיו שלו. הרי הוא הבן האהוב. ואם הוא האהוב – ודאי שהכל מגיע לו בזכות, וברור שגם אחיו אמורים לראות זאת כך. הוא הרי אמור היה להרגיש שהאחים לא מסוגלים אפילו להגיד לו "שלום", אבל כשאביו שולח אותו, הוא אינו רואה בעיה להגיע אליהם לבדו בשדה. הרי אחרי הכל, אלה אחיו.
וכאן נכנס גורם נוסף. פשע על ידי חבורה, פשע קבוצתי, לא משנה כיצד נקרא לו. החבורה היא כולה של אחים, וכולם מקנאים ביוסף, וכולם לא סובלים אותו, משום שבהתנהגותו רק העצים את שנאתם.
המשפט הבריטי ובעקבותיו גם המשפט בישראל, מכיר בעבירת ה"קשר".(פרק י"ד לחוק העונשין). זו עברה נפרדת מן העברה שלביצועה נוצר הקשר. זאת משום שכאשר מדובר בחבורה, מתעודד כל אחד מדברי משנהו החושב כמותו, ואחרי רבים להטות. כל אחד בנפרד חושב שאם כל האחרים חושבים שהמעשה ראוי – אז ודאי וודאי שהוא ראוי. גם האחריות נראית פחותה, כאשר קבוצה שלמה מעורבת בה. חוק העונשין קובע על כן לעברה שנעשתה בקבוצה, עונש חמור יותר מאשר כשהיא נעשית על ידי יחיד. שוד – 14 שנות מאסר. שוד בקבוצה – 20 שנות מאסר. אונס – 16 שנות מאסר. אונס בחבורה – 20 שנות מאסר. ברצח, העונש הוא מאסר עולם – ואי אפשר להחמיר עוד. אבל עדיין קיים ה"קשר" (היבט נוסף לאחריות המופחתת בקבוצה - הירי על ידי כיתת יורים. איש לא ידע של מי הכדור הקטלני).
האחים, למעט הבכור, “המבוגר האחראי" שאינו שם באותה עת, קושרים להרוג את האח, להיפטר ממנו ולהשאיר רק את חלומותיו אחריו.
האסוסיאציה הפרועה שלי היא כמובן חיוכו של חתול הצ'שייר מארץ הפלאות של אליס, אבל כוונותיהם של האחים ארציות יותר. בעולמם – חלומות אינם רמיזות של התת מודע כדברי פרויד, בוודאי לא ניקוי הדיסק מתיקיות זמניות או העברתן לתיקיות קבועות כפי שיש החושבים כיום. בעולמם – החלומות מרמזים על העתיד לבוא. והריגתו של יוסף תוכיח סופית שחלומותיו שוא ידברו.
ראובן הבכור, אולי אינו אוהב את יוסף יותר מיתר אחיו, אבל כשהוא רואה לאן הדברים נוטים,הוא גם יודע שממנו ידרשו דין וחשבון.
הוא, כבכור – אחראי על כל אחיו כלפי אביו.
בהתנגשות מצח עם אחיו – הוא מעריך שלא יוכל לעמוד, מה גם שהמעשה כבר החל, הכתונת כבר הופשטה. הפשטת הכתונת גורעת מאנושיותו של יוסף. מי שניטל הבגד האנושי ממנו – כבר אינו "אדם כמונו". אותו – קל יותר להרוג. ראובן מציע על כן תרגיל התחמקות. להשליכו לבור חי. האחים יחשבו שדינו נחרץ, ולא מידיהם כביכול – והוא יוכל לחלצו לאחר מכן, בשקט.
הוא מסתלק משם, כדי שלא יצא עם אחיו כשהם יוצאים, ויוכל לחלץ את יוסף מן הבור. אלא שאז מגיעה אורחת גמלים נושאי נכאת צרי ולט בדרכה מצרימה. יכולים הארכיאולוגים לצעוק עד מחר שביות הגמלים החל כמה מאות שנים מאוחר יותר, וגם שיירות אלה למצרים לא היו עדיין בתקופה המדוברת – הנה כתוב שהגיעה שיירת גמלים בדרכה למצרים. ויהודה, בהעדרו של ראובן,מציע כיצד להיפטר מיוסף בלי להפר את דברי האח הבכור.
אז מה היה לנו:
אחרים הפיקו, ועוד יפיקו, לקחים ותובנות אחרים מסיפור זה. |
תגובות אחרונות
-
ronijavinski
בתגובה על מצוות ניחום אבלים
-
מכבית- coach לכתיבה
בתגובה על יפוי כח קונסולרי. תיק רב שלבי.
-
תנועת כמוך
בתגובה על עברית קשה שפה
-
תנועת כמוך
בתגובה על בעיריה עובדים בשבילך.
-
תנועת כמוך
בתגובה על בנקים - וכיצד מדברים עמם.
-
bonbonyetta
בתגובה על אריאל דר, עו"ד – כריש תעבורה.
תגובות (36)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
עבור האנשים שחיו אז, וכנראה גם עבור לא מעטים החיים כיום, החלומות מספרים מה עתיד להיות.
ומי שמאמין שיש אלהים, ואפילו יש לו תכנית לגבי עם ישראל, למה שלא יאמין שהוא רומז לנבחריו על תכניותיו בחלום הלילה?
את התנ"ך אני קורא בהתאם לתקופות בהן, למיטב ידיעתי, נכתב - ומנסה לחשוב כיצד היה נכתב היום. (הדבר בולט יותר בפוסט שלי על שמואל הנביא).
ומבחינת קוראי התנ"ך אז - הסיפור הגיוני בהחלט.
חלומות חוזים עתיד?
לא יתכן דבר כזה.
אלא כשהם מופיעים בכתב.
כי הרי בסיפור הכל יכול להיות
תודה רבה,
הערוגה הזו (החומש, התנ"ך) נעדרה ונחרשה פעם אחר פעם, קצת קשה לחדש בה. והצצה על הסיפור גם מהיבט משפטי, אינה מבטלת את יתר היבטיה.
אין ספק שספרי התנ"ך נערכו מתוך כוונות מסויימות של עורכיהם, ומאחר שגירסתם הסופית נערכה שנים רבות לאחר כתיבתם הראשונית, הם הותאמו למטרת הסופר. ספר בראשית כולל בתוכו בבירור סיפורים ממקורות שונים, ולא חסרות בו גירסאות כפולות לאותו סיפור.
ספר מלכים מזכיר פעמים רבות את הספרים "דברי הימים למלכי ישראל/יהודה", ו"ספר הישר".
ספרים אלה אבדו - ומתוכם נזכרים בספרי מלכים ו"דברי הימים" רק מה שהתאים לעורכים.
אשר לנביאים נוספים, חלק אולי לא כתבו ספרים, או שספריהם לא נחשבו טובים מספיק לעורך, או שאבדו מסיבות אחרות.
לעומתזאת "מעשיות הצדיקים" של אלישע מובאות בפירוט מביך.
אם הכלי היחידי שברשותך הוא פטיש, אתה נוטה לראות כל בעיה כמסמר. אברהם מאסלו
נחמד לראות את בעיית יוסף בחלון המשפטי
מזכרונותי בכימיה ופיסיקה , הייתי מוסיף שכל משוואה צריך לאזן בשני אגפיה ,כדי שהשוויון יתקיים.
כלומר מה שקיבל יוסף ,הוא יצטרך לשלם ביום אחר כדי לאזן את היקום.
אבל אם לא הבנתם שיש כאן הרבה יותר מסיפור, יש כאן רבדים של הבנה , אז אתן רק 2 טיפים:
האחד: יש כאן תכנית שלא מפורטת (אולי ל 400 שנה ) שיוסף יוצא למשימה, ולכן כנראה לא מדווח לאביו כלום גם כשיצא מהכלא,
כי עוד אין לו מה לדווח חוץ מכישלום. שים לב שיהודה המנהיג שהיפריע מקבל מידה כנגד מידה , על לוקחו את הבן האהוב מאביו, הוא משלם בבניו בפרשת תמר. ראובן מוצג כבכור שוטה, ועוד....
השני: חזל אמרו שהיו הרבה נביאים, והושארו בתורה רק הדברים שיש להם משמעות עתידית. זה משפט קשה לעיכול, אבל שווה הרבה מחשבה. שימו לב שהיו הרבה בני נביאים ,בכינוי, בזמן אליהו ואלישע. גם בזמן יהושפט ואחאב, שים לב מה צוטט מכל זה. ( רק מה שיהיה בעל משמעות לך בחייך ) ... וכל המוסיף .. גורע
שלך
שמעון
בעולם החי התופעה מוכרת גם כן.
לאחר תקופה נולד שגר חדש, וגם אם הגור לשעבר יתחנן ליחס חיובי - הוא לא יקבל אותו. אם צריך - הוא יגורש.
"בגרת - יצאת".
אינך יכול עוד לחזור ולהיות הילד שאינך.
ומה תפקידה של החרב המתהפכת בפרשנות הזאת?
ההורים לא יקבלו אותך חזרה? השכירו את החדר שלך?
תודה רבה.
פשוט נפלא... אהבתי
רוב בריאות
פיני
כתבתי שהפרשנות הנוצרית היא הקצנה של הכיוון הראשוני, לא סטיה ממנו.
כפי שכתבתי לעיל, גם הגישה הפסיכולוגית הולכת לאותו כיוון. הסיפור הוא סיפור ההתבגרות המינית - ה"גירוש" מבית ההורים הדואגים למחסורך - אל העולם האמיתי בו עליך לדאוג למחסורך בזיעת אפיך (אלא אם אתה מאלה הדואגים למחסורם בזיעת אפיהם של אחרים, אבל זה כבר שייך לנזיפות הנביאים).
קל יותר להבין זאת כשרואים את ההקצנה.
הנצרות רואה במין את החטא הקדמון, שכולנו אשמים בו. כלומר, החטא הוא אכילת פרי עץ הדעת, אבל זו הרי התוצאה.
לא בדקתי ספרות בנושא, אם כי אני בטוח שבשטחי הפסיכולוגיה ניתן למצוא הרבה מאד, אבל עצם הצורך בבגד, הבושה, מראים שיש במה להתבייש, שיש מה להסתיר. ודבר שאין בו חטא הרי אינך אמור להסתיר.
פרשנות מעניינת.
לא חשבתי על האופציה הזאת [אבל אם זו הכנה הכרחית לבגרות ולעזיבת הבית - למה זה חטא?].
חשבי שוב,
אם באמת לא היה רוצה - העץ לאהיה שם.
העץ חיכה לרגע בו יהיו בשלים להיות בוגרים.
ילד שבגר - עוזב את החממה של בית הוריו, וחייב למצוא את מקומו שלו העולם, על כל הקשיים הכרוכים בכך.
פרק זה במיתולוגיה היהודית מסביר את המעבר לבגרות, כולל המרד בהורים.
זה מטריד אותך?
למה לא מטריד אותך ששני התמימים האלה, הוריו, שלא ידעו להבדיל בין טוב לרע, היו צריכים לדעת שרע להפר את הציווי האלהי.
מה בסך הכל הם עשו? אכלו מפרי העץ.
הרי כל שופט סביר היה אומר לריבונו של עולם אל תשים מטרד מושך לפני הילדים.
תודה רבה.
מי שהרג חיה לצרכי מאכל, או ראה כיצד מקריבים אותה קרבן - כבר הבין איך עושים את זה לבן אדם.
אני מבין.
שאלתי הייתה איך ידע שמעשיו יובילו לרצח ?
אגב, אני רוצה להצטרף לברכות הקודמות ולהגיד לך שפוסט זה שלך גם מרענן, גם מעניין, וגם נכתב עם חוש הומור מעולה.
יעקב
נ.ב. לעניות דעתי, בעניין קין, נדמה לי שהלקח העיקרי הוא : היזהרו מצמחוניים ומלפלפים !!! :-)))
1. מעת שאכלו אדם וחוה מעץ הדעת - ידעו להבחין בין טוב לרע.
לכן, גם קין ידע שעשה מעשה אסור, שהרי כאשר נשאל על ידי ה' "אי הבל אחיך" - התחמק והתחכם, במקום לענות "הרגתי וקברתי, מה אתה לא 'יודע-כל' כפי שהצגת עצמך?"
2. רצח בתוך הלהקה אינו תקין כבר בלהקות של בעלי חיים. הרבה לפני המוסר האנושי המורכב והמסובך - יודעים חברי כל להקה כי בתוך הלהקה - אין הורגים (מחוץ ללהקה זה בסדר - זו "מלחמה"). כלומר, הרצח אסור מלכתחילה. גם לפני עשרת הדיברות.
גם בקבצי חוקים קדומים לתורה - הרצח אסור.
אף פעם לא הבנתי למה קין נענש.
הוא הרג את אחיו, אבל מושג "רצח" לא היה קיים אז, כי איש לא נרצח, , כך שלא יכל לדעת שייקח ממנו חיים .
יש פה אנכרוניזם מובנה בסיפור ראשוני זה.
יעקב
על הודעות הפוליטיקאים יכולת לסמוך אז כמו היום.
מבחינתי, שני המלכים ניצחו.
דוד, שדורות מצאצאיו המשיכו לשלוט על ממלכת יהודה,
ומישע, שחי אחרי הקרב והורה לחרוט באבן את מעלליו.
מי שהפסידו, ומשני הצדדים, היו ההרוגים, הנכים, ומשפחותיהם - או בקיצור, שני העמים.
סוג שונה של הסטוריונים בודאי - ושני הסוגים הגיעו לאותה מסקנה.
ואני הקטנה הייתי נשארת ברמת הכתוב המקורי ומבינה אותו כפשוטו.
צא ולמד -
א. כמה עדיף לקרא את הגרסה העברית של ההסטוריה
ב. כמה ידעו קדמונינו להעריך את נפלאות הפרופגנדה וההיצג ברבים - ובכתב, להבדיל מהמגושמות הישראלית הנוכחית.
יש צדק מסוים בטענתך.....
דוקא מה שהוצאת מהסיפור מוסכם עלי לחלוטין..
הנקודות שהתכוונתי לגביהם היו 1, סיבת הקנאה בראיית חז"ל, 2. מניעיו של ראובן לא להשתתף...
העובדה שיתכן והקבוצתיות השפיעה על מהלך הענינים... נשמעת סבירה בעיני..והיא ודאי נכונה להיןם..
המסר שאב לא יפלה בן אחד בין הבנים , כבר חז"ל למדו זאת מהסיפור הנ"ל
גמ' מסכת שבת דף י' ע"ב
"ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים:"
את מסר מספר 2 -אני לא יודע אם אי אמירת שלום, כבר מהוה סיבה לחשש רצח....אבל אות הזהרה יש..מסכים...
אני מקווה שעכשיו אתה מרוצה יותר...
מה לעשות לא כל מה שאתה כותב תמיד מצדיק ויכוח..קורה ואני מסכים איתך, ועוד יותר מזה...קורה ואתה מכוון לדעת חז"ל...
כברשלוש פעמים התכוונתי להתייחס למשפט זה שלך, ונשמט ממני.
את הנישה שלך, אתה בוחר, אבל אחרי שאתה מפרט את ראית חז"ל, ציפיתי לראות גם "כמה מילים איך אני רואה את הדברים ביחס לנקודות שהעלית בכתיבתך" כדבריך - ואת אלה לא ראיתי.
תלוי את מי אתה שואל.
אם אתה שואל אותי, ואת ההיסטוריונים עליהם אני מדבר - ודאי שלא.
התכוונתי, ואפילו כתבתי, אם גם לא בבהירות מספקת (ראה על הרקע הירוק), שהסיפורים האלה נערכו לספרים בנוסח המוכר לנו, לאחר נפילת מלכות ישראל, ונועדו לתת לגיטימציה למלכות בית דוד, מלכות יהודה, כמלכות עם ישראל כולו.
(חפש לי בבקשה מלך צדיק אחד ממלכות ישראל בספרי מלכים. כולם עשו הרע בעיני ה').
ברור שהתפיסה הדתית היהודית רואה כל ספר כנתינתו.
סליחה על שאני- הקטן- מתערב בין שני ענקים בענין, אבל יש לי שאלה קטנה.
יוסף, באותה תקופה, הכין את הלגיטימציה של מלכות יהודה? הסטוריונים אמרו את זה?
ז"א: יוסף חזה עתידות של יציאת מצריים, מלכות דוד עד פיצול המלוכה?
או ששניכם מתכוונים לסוג שונה של הסטוריונים?
מעבר לפלוגתא הזו, סיפור יוסף הוא מהדרמתיים ביותר שאני מכיר בחומש.
ותודה אריאל על שהחכמת אותי בעניין פשע קבוצתי. מרתק.
תודה על התגובה,
הצורה שכל הרעיון משתלב בספירות דורש הסבר יותר פרטני,,אולי ארחיב במקום אחר............
תודה גם על ההצעה, כמובן את זו שציטטת, רק אתה וכשרונתיך מסוגלים יחדיו להבין את מה שכתבתי בצורה כזאת.
תשאיר את השניה, שאמנם לא ברורה כל כך, אבל לפחות מפוסקת....
תודה רבה,
אכן, דבריך על יוסף כמכין את מלכות יהודה תואמים את מה שחלק מן ההיסטוריונים חושבים כיום, ומה שרמזתי בקצרה באחת מתגובותי למעלה. לדעתם, ספרים אלה נערכו אחרי נפילת מלכות ישראל, ועריכתם נועדה להראות את הלגיטימיות של בית יהודה. מובן שחז"ל לא רואים זאת כעריכה מכוונת, אבל העולה מן הכתוב לא נסתר מהם.
ענין אחר, אם רצונך, אוכל למחוק אחת משתי תגובותיך. רק תגיד איזו...
אני מקווה שכעת יצא יותר טוב.
סליחה על הכפל תגובות..
תודה,
"פרשות השבוע" מתייחסות לחומש בלבד.
בעיני, הספר המעניין ביותר, מהרבה מאד בחינות, הוא דווקא ספר שמואל.
יוכי ברנדס כתבה על חלק מן הדברים המקופלים בספר שמואל, בספרה "מלכים ג'", אבל משום חינוכה האורתודוכסי חטאה מעט באנכרוניזמים.
היא מציינת, למשל, שבתקופה ההיא אסור היה ליהודי להשתמש בשמו המפורש של אלהים, בעוד שעצם כתיבת השם בספרי התנ"ך מראה את ההיפך.
יתרה מזו, השם המפורש כתוב גם ב"גללת מישע", אותה אבן בה מתוארת מלחמת דוד ומישע מלך כמוש (ושם נכתב שכמוש ניצחו - לעומת התנ"ך שלנו, בו ניצח דוד כמובן).
ואם לא אפסיק כאן - ...
ממש "ספווילר"...
אהבתי גם אני.
לצערי יש להניח שאלו שלא קראו את הספר, גם לא קוראים את הפוסט. ומי שקרא, עשה זאת לאחרונה בבית ספר יסודי.
אריאל כתב בעבר (אני לא זוכר איפה), ואני אחזור ואצטט את זה, שפרשת השבוע יכולה לרתק כל פעם מחדש כי אופי האנשים לא משתנה. באופן אישי, פרשת השבוע היא אחד משיאי השבוע בעיני.
שמחתי...
"כדי לא לקלקל את הנאתם של מי שעוד לא קראו את הספר."
אהבתי.
החלום של יעקב היה של סולם ומלאכים עולים ויורדים בו, לא מי-יודע-מה חלום. בילדותנו לא התפלאנו שמי שמשתמש באבן במקום כרית פוך, יראה מלאכים כל הלילה.
(בשער הקתדרלה של יורק יש תבליט של הסולם ועליו מלאכים עולים ויורדים, אבל הואיל ותבליט אינו כולל תנועה - גולפו המלאכים היורדים כשראשם כלפי מטה).
למעשה, בית-אל היא מקום המשכן הראשון, טרם שדוד, המורד בשאול, יוצר לעצמו בירה חדשה.
ירבעם, שמרד ברחבעם, יכול היה על כן "להחזיר עטרה לישנה", ולבסס את המקדש של ממלכת ישראל, שוב בבית אל.
תודה רבה.
האמת היא כמובן שהיו לי אסוסיציות נוספות, אלא שבסופו של ניתוח לא התאימו מספיק כדי להשאירן.
זכרתי את הבקשה לשטן - מתוך "השטן במוסקבה", של בולגאקוב - לחוס על מי שראשו עומד להיערף, ותשובתו "אבל מרינה כבר שפכה את השמן", כלומר, שרשרת האירועים כבר החלה - והמשכה בלתי נמנע. ומחקתי. לא נראה לי מתאים.
ויהודה לא מסומן כמנהיג במקרה.
יהודה הקימה מלכות לעצמה, ואחרי נפילת מלכות ישראל היא מבססת את המיתוס של מלכות יהודה כמלכות המקורית.
אני אוהב את הניתוח שלך, וכמובן את הכתיבה ואת העושר התרבותי, כמו גם את אמירות הצד.
ראובן הוא הבכור והוא יודע שהוא יחטוף, אולם מי שלוקי אחריות - פעם ראשונה בפרשת וישב ופעם שניה בפרשת ויגש (הנקראת שבועיים אחר כך) הוא יהודה, המסומן כמנהיג.
בתחילה הוא מונע את הריגת יוסף וממיר אותה במכירה לישמעלים, ולאחר מכן הוא מתייצב מול יוסף השליט בנאום הגנה על בנימין, נאום שמעטים הפרקליטים שיכולים לכתוב בתמצית ובעוצמה שכזו.