זה מרגיש כמו טובעת מתעוררת באמצע הלילה לתוך מועקה מחנק מנסה להרדם מבקשת מאלוהים תביא לי מנוחה תשחרר פינה אחת של שקט נרדמת לשינה לא שינה ומתעוררת למציאות של מועקה רוצה לחזור להיות ילדה קטנה של אבא אבא חזק שנותן כתף לבכות עליה אבא חסון שנותן הגנה ומתעוררת בוכה ואז אתה בא ומושיט יד קטנה אוהבת לוקח אותי לטבע למציאות של שקט, ירוק ושלווה נושמת את הבריזה מעט משתחררת ושוב חזרה שוב מרגיש כמו טובעת שוב מנסה לישון ולא יכולה... שונאת להיות עצובה
|
תגובות (14)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
כמה טוב שיש את היד הקטנה הזאת . כיף לכם
מאד מובן..
שמעתי.. אני איתך איריס יקרה..
[שיעבור סביר, עד כמה שאפשר.. אני פה..]
אוף...גם זה חלק מהחיים...העצב והקושי...
זה נורא קל לאבד את האחיזה ולהחליק
זה נורא קשה להרגיש שאין דרך חזרה למעלה
וזה עוד יותר קשה לגלות אותה ולהתחיל לטפס...
עצם תחושת המחנק שתיארת נפלא מעיד
על הצורך וגם על היכולת שלך
לצאת מהצערבולת ולעמוד על קרקע יציב
עם כל הקושי בכך
תשנסי מותניי, תקמצי אגרופים, ותתרומי
עד שתחזרי לנשום סדיר
}{
איריסקה מה עובר עליך?? עצבות?? מועקה??
לפעמים כיף לחזור להיות ילדה ולפעמים אין כח להיות גדולה
קבלי חיבוק גדול ממני
ימים טובים ומחוייכים
שיהיה לך רק טוב
שלא תדעי מה לעשות עם הטוב הזה
"למה מגיע לי כל הטוב הזה..לפנק..לפנק.".מכירה??
אהבתי,
והכי חשוב אל תהיי עצובה
איתן
מאחלת לך אושר
לאחר המועקה
ותבואי לקבל חיבוק ענק
וחונק מאתנו
מירית
מכירה את הרגשות האלה..אוף
מאחלת לך רק אושר!!!
אוף עם ההרגשה הזו..
שיעבור מהר מהר..
יש לי טישו, את באה?
געגועים ומציאות
מקווה שתהיה בקרוב מאד
שמחה!
כמה יפה!!
שולח לך יד.
אחר כך תתעשתי ותצעדי בעצמך,
בכוחך כי רב.
קומי וחיי.
מזמן לא דיברנו...
ליבי איתך
אופיר