אני לא מומחית לענייני משפט, אבל לעניות דעתי, כשאדם מפקיד את זרעו בידי הוריו ואומר להם "הנה הנכדים שלכם" כוונתו אחת - והיא, שהוא מעוניין שיהיה לו המשך בדורות עתידיים ולא רלוונטי, אם הוא יהיה או לא יהיה בחיים כאשר יוולדו בנו או בתו. אני שמחה על פסק הדין של השופטת הנכבדה וחושבת שזו פריצת דרך ובזכותה הורים נוספים יזכו להיקרא "סבא" ו"סבתא".

יכול להיות שהוא לא התכוון לשימוש ממשי של זרעו אחרי מותו, ואולי כן. אבל אני מתקשה להבין מה המזעזע או החדשני במקרה הזה. הרי היום אישה יכולה לפנות לבנק הזרע ולהרות לאדם שהיא לא תדע מיהו ושהילד לא יפגוש לעולם. מה ההבדל בין זה לבין אם האיש מת? אם כבר, זה קצת מוזר שאישה יכולה להכנס לבנק הזרה ולשוך תינוק בכספומט. אבל חיי, מת, חשב שרוצה או לא, זה כבר קצת שולי. ואם כבר זה מקובל, אבל העניין הזה הוא רק נואנסים.