1 תגובות   יום שלישי, 8/12/09, 21:58

חבריי הנחמדים מרמת ישי באו לבקר. הם אנשים נחמדים, אך הילד שלהם בן השלוש קצת מרעיש.

אני גם לא מת על זה שהוא רץ כל הזמן בין הרגליים שלנו. מילא.

עוגת התפוחים של הגברת משכיחה מהר מאד את הילדון.

אנחנו מדברים על ענייני המשק. נאלצתי למכור לאחרונה את הפרות ונותרתי עם הלול.

אם לא תהיה ברירה יילך הלול ונישאר על טהרת הפרדס (אבוקדו, תפוזים ופקאנים).


הזוג שתה את הקפה כששמענו את הילד משתנק.

פניו הכחילו והוא הפסיק לנשום. ההורים הסתכלו ולא ידעו מה לעשות. אפילו לצעוק בבהלה לא חשבו.

תפסתי אותו מאחורה וטפחתי על בטנו בידיי תוך כדי שבטני נותנת קונטרה לגבו.

האגוז עף מפיו על המאפרה ממול.

 

אני באמת שמח שהיצלתי את איתי שכטר ממוות.

 

 

דרג את התוכן: