לפעמים אני שוכחת.......איפה נמצאים הדברים באמת..חוזרת שוב לסחף של החיים... לאוטומט...שנקבע עבורי עמוק בתודעתי... שוכחת לבחור בכל רגע..ולזכור -הבחירה בידי!...ולשאול..האם אני בכוון של עצמי?
כולנו במירוץ..של 'עגל הזהב'..של 'הבל הבלים'..נמצאים בקליפה של עצמינו..... לפעמים עוברים חיים שלמים- ושכחנו לחיות, שכחנו להיות...להסתכל מסביב.....לנשום..להריח...לשאול...להיות בנצח של הרגע הזה:.... ולבדוק -מה באמת חשוב? בשביל מה אני פה?
אנחנו בסחף הקיום, עבדים של התודעה....עבדים של 'המטריקס' - מונעים מפחדים לא ידועים שיצרו עבורינו...עסוקים במילים הקטנות...שורדים...נוסעים במסע כמעט ללא עצירות...ושאלות. מחפשים משהו שישנו כאן ממילא...וכל רגע נגיש עבורינו בכל נשימה....:שמחה...אושר...אהבה.
הטבע שלנו בתוכינו במחיצתינו..מטושטש בעלים...וערמות של פחדים...עננים...עננים..שמסתירים את השמים הבוהקים...שאנחנו.
כמה אהבה יש לי לרגע הזה...כמה תודה על קיומי...להסתכל בטבע בחוץ...ביופי הבריאה .. ולראות במראה את הטבע בפנים-את היופי האין סופי...את השמחה...
כל כך הרבה חמלה יש לי על קיומנו הזה...על כבלים שאנחנו כבולים בהם בעבותות...בדמוי מחשבות.. מחשבות...שמטשטשות את זהותנו. כל כך הרבה חמלה על העיוורון...כל כך הרבה סבל סביבנו,מיותר,ומיותם.
ולו יכולנו בקלות יותר להחלץ...להוולד...לראות! מסע חיים שלם...ויותר...ניתן לנו, והדרך מלאה חתכתים...אבל אסור לשכוח...שכשנזכור- תמיד...נהיה...נחיה...נאהב. |