מתוך היומן האישי
פוסטים פופולאריים
-
בשביל מה צריך בכלל להתאהב?
9/12/09 | 1448 צפיות
-
מכתב לאישה הנבגדת
15/8/10 | 4510 צפיות
-
ובכל זאת... לא עצרת את הדברים מלהיות
6/1/10 | 843 צפיות
-
אילו הייתי גבר...
17/11/09 | 847 צפיות
-
למה אנחנו מתגרשות?
27/7/10 | 1378 צפיות
-
רגע של מחשבה
3/12/09 | 557 צפיות
פוסטים אחרונים
- האנורקס 15/7/13
- למה מעולם לא היינו זוג 10/12/11
- מכתב לאישה הנבגדת 15/8/10
- למה אנחנו מתגרשות? 27/7/10
- להגיד לך תודה בפעם האחרונה 4/7/10
- טעיתי 17/5/10
בשביל מה צריך בכלל להתאהב?
בימים האחרונים הבנתי משהו על עצמי. למרות שכל החיים תמיד חיפשתי אהבה ותמיד רציתי נורא להתאהב, היום אני מבינה שאני שונאת להתאהב. זה מחליש אותי, זה גורם לי לאיבוד שליטה. אני לא אוהבת לא להיות בשליטה על החיים שלי. זה כאילו אני לא אחראית על עצמי. אני שונאת את זה. אני שונאת לחיות בחוסר וודאות כזו. ה"פרפרים" האלה בבטן שמדברים עליהם כאילו הם משהו טוב – הם בעצם כאבי בטן שגורמים לי לרוץ יותר מידי לשירותים. כאבי בטן שגורמים לי להתפתל וגורמים לי לחוסר שקט ולחוסר תאבון. אני שונאת את זה! השינויים הבלתי מוסברים במצב הרוח שכולם תלויים בבנאדם אחד – לא יכולה לסבול את זה! התחושה הזו גורמת לי להרגיש נחותה. ומעל לכל – יש את כאב הלב. גם אם זה לא נגמר, תמיד יש כאבי לב. למה הוא לא התקשר? למה הוא לא שלח לי מייל? למה הוא לא אמר ככה או למה הוא כן אמר אחרת? כל האנרגיה המבוזבזת הזאת... בשביל מה זה טוב?! |
תגובות אחרונות
-
shay a
בתגובה על האנורקס
-
philipyg
בתגובה על מכתב לאישה הנבגדת
-
המלך שלמה
בתגובה על למה מעולם לא היינו זוג
-
שים לי הרבה חריף
בתגובה על להגיד לך תודה בפעם האחרונה
-
}~ יוסי ~{
בתגובה על למה אנחנו מתגרשות?
תגובות (27)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
מסכים, זה ממש מיותר, פאק אבולוציוני, איכס
שימציאו כבר חיסון נגד זה!
הי לך ,
זה לא , שלא התרסקתי בחיי
זה לא , שלא כאבתי והתאכזבתי
אבל בעד שום הון שבעולם לא הייתי מוותרת על הפרפרים והריגוש
על האהבה הזו שמסעירה וגורמת לנדודי שינה
היום אני פשוט עושה זאת קצת אחרת ....
ואל תשכחי , הזמן מרפא את הכאב
וכשבחור חדש נכנס לתמונה , הכאב והעצב מתאדים בשניה ...
מאחלת לך פרפרים מחייכים :)
לילכי
כל מילה בומבון עם צוכר.
רחל כתבה כל כך הרבה שירים על סיבלה בהמתנה לאהובייה.
גם אני המתנתי ,(אולי לא כמו רחל)הרי בכל זאת היא משוררת לאומית ומי אני???!!
אבל אז ,,,אחרי המניה דפרסיה שלה ואחרי שהיא הבינה מה שאת הבנת........
היא התחילה לכתוב שירים לכינרת......ומה קרה אז???לא יודעת,,,אולי הכינרת יבשה בגללה!!!
בקיצור אחותי
מבינה אותך כל כך כך כך! כאבנו זהה כל כך(של כולנו כמובן)וכל אחד חושב :ששלו הכאב הכי חזק והכי גדול ואיש בכלל לא מבין אותו.
זה הסרט שאנחנו מספרים לעצמנו.
זהו קדחתי לך..
אוקי אוקי
אתה בהחלט צודק
יש מצבי אמצע
אני פשוט לא רוצה להיות באמצע
האמצע זה בשביל החלשים :)
אז אני הלכתי על דרך משלי
אני בחרתי להניח לבינתיים ולהנות מלהיות פשוט אמא לבד
אחר כך אולי שוב תהיה לי הסבלנות לפיקים
קרינה,
ציטוט שלך: "תני לי אהבה מורטת עצבים והרבה מימנה רק אל תשאירי אותי לקמול בהרעבה ריגשית"
את בוחרת לתאר שני מצבי קיצון. יכול להבטיח לך נאמנה שבשני המקרים שתיארת אין ולא תהייה תוחלת לאהבה.
מורטת עצבים, זמנה קצוב.
הרעבה, סופה מוות.
נסי לבחור משהו באמצע...ויש הרבה מאד באמצע. וגם לא פעם נעים מאד שם.
והכי חשוב, תוחלת החיים של אהבות שפויות, בוגרות ומעצימות הדדית היא גבוהה בהרבה ממצבי הקיצון שתיארת.
לכי על זה.
תקראי את זה, אולי זה יעזור:
http://cafe.themarker.com/view.php?t=681634
אהבתי כל מילה!
תודה.
חיזקת אותי מאוד.
אוקיי, אשתדל לא לחזור על עצמי, (לא מבטיח).
לא יודע מי הגדיר לנו זאת, אולי הסרטים / הסדרות, (אולי הגישה המודרנית לזוגיות) מובילים ומחצינים יחסי רגשות וקשרים חברתיים עם אופי טוטאלי כציור נוף משגע ופסטורלי או כמאיים וחד גווני, וזה לא. חד וחלק. זוהי דעתי, (שמישהו יחלוק עלי, בבקשה..)
נכון, קיים אהבה מטורפת, אבל כמוה כן היא מטורפת, ומטורפים אין הרבהף וכמובן לא לאורך זמן.
כן אני מאמין באהבה הנבנית בקושי רב, עם וויתורים, עם קשיים, ללא רעש וצילצולים, ללא "התינשאי לי".. על מטוס קרב, פשוט, כי אנחנו בנויים לפשטות, לאהוב את עצמינו ללא גאדג'טים.
לקבל לא מכפית של כסף אלא מהיד של הזולת, להריח עם האף ולא עם גשש אלקטרוני, לחיות ולא בגלל השני, בגלל עצמי מגיע לי, כי זה אני. נקודה.
ושוב נכון, אני מבין את אהבה הטוליטרית שקופצת על כל קופת הרגשות, השאלה האם אנו רוצים להישאר עם קצת עודף..
למען עצמינו לבד.. בנקודת האני שלנו..??
בנוסף כשאנחנו מתאהבהים רומנטית במישהי/ו אנחנו מאפשרים לרגשות להוות את השיח המרכזי בחיי הזוגיות ובהכרח מובילה לעליות וירידות 1. מהסיבה הפשוטה שהגוף הוא מוצר פיזיולוגי וכתוצאה מכך חלים שינויים הורמונליים אצל בני הזוג לאורך 'הקריירה' ומכאן סערות וטלטלות הרגש.
כשהתאהבות הינה רגועה ומייצרת חיבה בין בני הזוג, (בעקבות נתינה בין זוגית) אנו מאפשרים לזוגיות/חיי הנישואין בסיס רגוע כמרכיב מרכזי.
ללא רעש וצילצולים. אלא כמים עמוקים..
תראי...תשמעי...הביטי...
אני אספר לך סיפור קצר (אני אשתדל בכל אופן).
במשך שנה וחודשיים חייתי עם בן זוג לחיים.
היו לנו חיים מאוד מיוחדים (כך לפחות חשבתי כל עוד היינו יחד).
אני אהבתי מספיק בשביל שניים.
בכל פעם שהוא נכנס לחדר שבו הייתי היו לי כל התסמינים המטורפים שאת מדברת עליהם.
במשך שנה האושר שלי נסב סביבו.
כשהוא היה מאושר אני הייתי בשמיים.
כשהוא היה בדאון אני הרגשתי שסוף העולם הגיע.
במשך שנה אפילו פעם אחת לא הלכנו לישון כועסים.
הוא הצמיח אותי ואני אותו.
ואז ביום בהיר אחד הבנתי שהאהבה שלי לא מספיקה לשנינו.
אני הייתי בטוחה בכל תא בגופי שהוא האחד שלצידו אני רוצה להתעורר לשארית חיי, להביא איתו ילדים לעולם ושההההההכל יהיה בסדר ומופלא.
לו זה לא הספיק. להגדרתו משהו היה חסר לו. הוא חסר את תחושת הפרפרים שאני חוויתי בכל רגע.
חודשיים אחר כך הוא הלך לדרכו והותיר אותי מאחור.
זוגיות מופלאה צריכה לבעור בנשמת שני בני הזוג.
וכשזה קורה זה בטח מדהים.
בדיעבד אני מאוד מבינה אותו.
איך אפשר לחיות עם מישהו כשבעינייך הוא לא כל עולמך? ואיך אפשר מן הצד השני לחיות עם מישהו שאת לא כל עולמו?
מה עדיף? שיממון ריגשי? שרק יהיה חבר טוב שלך וזה הכל? ומה יקרה כששניכם תכנסו למיטה? כל אחד בצד שלו?
עצווווווב שבא למות. עדיף להישאר לבד בחושך ושהלבד הזה באמת יהיה לבד. לפחות אף אחד לא יתפוס לי מקום במיטה או יגנוב לי את השמיכה.
תני לי אהבה מורטת עצבים והרבה מימנה רק אל תשאירי אותי לקמול בהרעבה ריגשית.
אבל אם הריגושים הקטנים האלה גורמים לנו סבל בסופו של דבר -
האם עדיין נגיע להשלמה עצמית טובה??? לא נראה לי...
ואנחנו יכולים להיות מסופקים עם הערכה עצמית גבוהה בלי קשר לאהבה.
ולגבי ציניות? אני אוהבת ציניות. יש כאלה שלא וזה בסדר.
איש-איש וטעמו הוא.
תודה לך על תגובתך.
הייטבת להגדיר את התחושות ודיי מזדהה.
שלמה המלך אמר 'יוסיף דעת יוסיף מכאוב'.
לדעתי האנשים הפשוטים, חיים, חיים שלווים באהבה הרמונית טובה. אמנם הם לא חווים ריגושים מטורפים והתנסויות, אבל חיים בכיף.. (חושב כך)
בנוסף, התחושה שלנו שאנו צריכים 'לחוות' 'הרבה' 'ולהתרגש' ולנסות את כל לקסיקון ה'רגשות' שבנו, מכניסים אותנו בהכרח לתוך הצנטריפוגה האכזרית של ים האהבה. (חושב שכך)
הווי אומר, שלנסות להגיע להשלמה עצמית טובה, זה פשוט להנות מהגרושים הקטנים של החיים.
כשאנו מלאים בסיפוק והערכה עצמית הסביבה תחזיר לנו בכפליים.
(אגב, שני, התשובה הכי טובה לציניות שבחיים, זה להתעלה מעליה...) (ושוב חושב שכך)
וואוו כמה אני חושב ( חושב שכך) : )
וואלה?
נשמע שווה!
אני הולכת לחפש את הסרט.
תודה
יש סרט של ברברה סטרייסנד ('שתי פנים למראה') שבו היא משחקת מורה לספרות מרוטה וקמולה שאחותה משדכת לה פרופסר למתמטיקה (אם אני לא טועה).
בסרט יש סצנה מדהימה שבה היא שואלת את אולם הרצאות עמוס סטודנטים למה?, אם האהבה היא כל כך קשה וגורמת לכל כך הרבה יסורים למה אנשים עדיין כל כך כמהים לאהבה.
הסטודנטים שלה נותנים לה הרבה מאוד תשובות והיא בסוף מסכמת: כי כשזה נכון ואמיתי זה פשוט מרגיש כל כך נפלא! באנגלית כמובן זה נשמע הרבה יותר טוב. תאתרי את הסרט ואולי גם את תחשבי על האהבה קצת אחרת.
לא מאמין לאף מילה שכתבת ...
נשמע שאת מכורה לפרפרים בלב ...
אולי כרגע בתקופת גמילה קשה
אבל התחושה היא תחושה של געגוע
*
אז זהו. שאני כנראה ממש מתאימה לסטטיסטיקה.
הכאבי בטן וחוסר השליטה מתרחשים רק כאשר אני באמת מתאהבת. באמת-באמת מתאהבת.
כמו בסרטים...
די מנחם אותי לדעת שלפי הסטטיסטיקה שציינת - ככל הנראה שסיימתי להתאהב בחיי.
תמיד לשרותך... בשביל מה יש חברים :-)
הוצאת לי את הפרפרים מהפה...
אבל ברצינות...
כל כאבי הבטן האלה וחוסר השליטה
לא אומרים שאתה מאוהב.
לפי מחקרים שנעשו
יש בממוצע רק בין 1-3 אהבות אמיתיות בחיים.
אז...לשים לב אם כאבי הבטן הם לא רק הקינואה שאכלתם...
תודה.
אתה מקסים :)
חיבוק וירטואלי זה בדיוק מה שאני צריכה!
איזה טעם לחיים בלי אהבה?
רציתי לככב, אבל כבר נתתי לך היום כוכב בפוס אחר :-(
אבל חיבוק וירטואלי אני כן יכול לשלוח לך.
את לא רואה את זה בשביל מה שזה זו הבעייה.
אפשר גם להיות מאוהבים וגם להיות בשליטה על החיים שלנו .
כשאת אומרת שאת כל הזמן נכנסת לסרטים האלה של " למה הוא אמר את זה ככה ולמה לא עשה את זה ככה ולמה הוא לא מתקשר" וכו וכו ,ברגע שאת כל הזמן עסוקה במה " הוא" את נותנת שליטה לאדם האחר את לא רצה לשירותים בגלל הפרפרים את רצה לשירותים בגלל הפחדים שלך בגלל הסרטים שאת מכניסה את עצמך אליהם.
הענין הוא להגיע לשלווה עם עצמך ולביטחון עם עצמך ואז אם מישהו מתקשר או לא מתקשר זה לא יערער לך את הביטחון ואת יכולה להיות מאוהבת וגם להיות בשליטה על החיים שלך.
זה העניין.
גם נשמע לי שאת באה בהמון דרישות לאדם האחר את מצפה ודורשת ממנו להתנהגות מאוד מאוד מסויימת. זה רק בגלל חוסר ביטחון שיש לך. אף בן אדם חיצוני לא יכול למלא אותנו או לגרום לנו לאושר זה לא עובד ככה. בגלל זה אולי את כל כך מיואשת.
אבל את מבלבלת התאהבות בציפיות... ואולי אפילו בדרישה שמי שאת מאוהבת בו צריך לספק לך א' ב' ו ג'...
את צריכה לספק את זה לעצמך וברגע שיהיה לך את זה את תיהיה הרבה יותר רגועה כשאת מאוהבת את תראי.
:))
את צודקת בכל התיאורים. במיוחד כאב הלב הוא שגורם לי לרצות לוותר על ההתאהבות אבל... מהר מאוד אני חוזרת לעצמי ויודעת שלא אוותר לעולם על ההרגשה הזו.
ההרגשה מושלמת כשאת אוהבת את האחד שאוהב אותך
:)
לא רע בכלל.....
אבל כנראה שעדיין לא התאהבת נכון....
בהצלחה