מאחר שזה סיפור ארוך, תרתי משמע, אספר רק שבאחד הערבים, ראיתי את מי שהיה אהבתי הראשונה, אהבת נעורי - כשהייתי בת 16 בלבד, יושב על כוס קפה. ישבנו שנינו בקפה, המומים ונרגשים עד אין קץ. מאותו ערב, לא נפרדו דרכנו. אנו אוהבים את אותה האהבה של גיל הנעורים, ואפילו בעוצמה רבה יותר. אהבה של TEENAGERS! חשוב לציין שאהבתנו הולכת אחורה 30 שנים לערך...
באחד מערבי שישי, בהיותי בגיל 16 לערך, חברה הציעה שנלך לאיזה דיסקוטק במרכז ת"א, שם ניגנה להקה שירי COVER ללהיטים של אותם ימים. בתחילה היססתי, שכן מעולם לא דרכו רגלי בדיסקוטק (לדעתי, הייתי 'ילדה טובה', חברה ב"נוער העובד" וכדו'). ובכלל, מה לי ולמקומות 'מופקרים כאלה'? אך לבסוף, הצליחה החברה, שאת שמה אני הספקתי לשכוח, לשכנע אותי. כך, מצאנו עצמנו בחלל גדול, עם חלונות ענקיים, מקום דמוי HANGAR, מוסיקה מדליקה, וקהל רב של צעירים מרקדים. על הבמה הגדולה, ניגנו חברי הלהקה. אני השתלהבתי והשתלבתי מהר מאוד. התחלתי לרקוד ולשיר לעצמי, ובסך הכול נהניתי מאוד. ולפתע, עיני פגשו את עיניו של המתופף, זה הגבר שלי, ומבטנו ננעלו. בלי לחשוב פעמיים, ניגשתי אליו כשליבי פועם בחוזקה, וכך נוצר הקשר הראשוני בינינו. בערב זה הרגשתי את הצמא למצות את החיים, לקדש אותם ולחגוג אותם. בעצם, כאילו דיבר אלי ניטשה ישירות את שכתב בספרו "כה אמר זרתוסטרא". זה היה הסוד. התאהבנו, ונהיינו לזוג. הלחנו מוסיקה לסרט של עצמנו... המשך יבוא.
|