ב"ה
חברתנו הנכבדה אילנה -"מעט מהאור" - העלתה פוסט בשם: "על שלושה דברים העולם קיים", הנה הקישור: http://cafe.themarker.com/view.php?t=1359205.
אחד מהגולשים jumping_jack הגיב:
"רק שאלה אחת לי אם כולם יעסקו בתורה ובלימוד תורה, מי יוותר על מנת לתת גמילות חסדים? אולי הכוונה – בעבודה ההיא שצריך גם לעבוד לצורך פרנסה ולא רק לעבוד בלימוד התורה והאדרת השם יתברך אז יהיו הרבה פחות הנזקקים לגמילות חסדים".
צדק המגיב בדבריו, צריך גם לעבוד.
אבל יש הבדל גדול בין "לעבוד" [כמו חמור] לבין "גם לעבוד" [בנוסף על לימוד התורה הקדושה וקיום המצוות שבהן התפילה].
ולזה גם התכוונה הגב' אילנה בפוסט שלה, היא כתבה: "נאמר : ולעבדו בכל לבבכם (דברים יא, יג) זו העבודה שבלב, הווי אומר זו תפילה".
יאמר לי כבודו: האם ידוע לו כמה זמן לוקח ליהודי להתפלל ביום?
למען אלו שאולי אינם יודעים אשיב: שעה בבוקר [תפלת שחרית], רבע שעה לפנות ערב [תפלת מנחה] ורבע שעה בערב [תפלת ערבית].
זה הכול שעה וחצי ביום! האם אין זמן, די והותר, על מנת לעבוד?!
הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה (פרק א הלכה יב) כתב: "גְּדוֹלֵי חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה מֵהֶם חוֹטְבֵי עֵצִים וּמֵהֶם שׁוֹאֲבֵי מַיִם, וּמֵהֶם סוֹמִין. וְאַף עַל פִּי כֵן הָיוּ עוֹסְקִין בַּתּוֹרָה, בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה; וְהֶם מִכְּלַל מַעְתִּיקֵי הַשְּׁמוּעָה, אִישׁ מִפִּי אִישׁ מִפִּי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ".
ושם (הלכה יד) שואל הרמב"ם: "כֵּיצַד [היו חכמי ישראל בעלי מלאכה וגם עסקו בתורה יומם ולילה, והוא מסביר]: הָיָה בַּעַל אֻמָּנוּת יִהְיֶה עוֹסֵק בַּמְּלָאכָהשָׁלוֹשׁ שָׁעוֹת בַּיּוֹם, וּבַתּוֹרָה תֵּשַׁע".
זה ההבדל בין יהודי שומר תורה ומצוות לשאינו.
יהודי שומר תורה ומצוות יודע ומאמין שהפרנסה באה מהקדוש ברוך הוא.
האדם צריך לעשות את ההשתדלות שלו לפרנסה, ומכאן והלאה הדבר תלוי בהקב"ה כפי רצונו, לאחד ימעיט ולאחד ירבה. כמו שמפרשים את הפסוק פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ, וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַירָצוֹן (תהלים קמה, טז), שהקדוש ברוך הוא זן ומפרנס לכל אחד ואחד כרצונו.
וזה שהאדם יעבוד כל שעות היום והלילה כמעט, לא יוסיף לו ולוא אגורה אחת מעל מה שנקבע לו בין ראש השנה ליום הכפורים. כמו שהגמרא אומרת במסכת ביצה (דף טז עמוד א, וכן מובא במדרשים): "כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד יום הכפורים חוץ מהוצאת שבתות והוצאת ימים-טובים, והוצאת בניו לתלמוד תורה. שאם פחת פוחתין לו ואם הוסיף מוסיפין לו".
ובשאר הזמן עוסק היהודי שומר התורה והמצוות בתורה [לימוד תורה] בעבודה [עבודת ה' זו התפילה] ובגמילות חסדים [ובצדקה ושאר המצוות].
אמנם לעומתו היהודי שאינו תורה ומצוות, מאמין, ואומר בליבו שכּחִי וְעצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה (דברים ח, יז). לא הקב"ה, חלילה נותן לי את הפרנסה, אלא כמה שאעבוד יותר, ככה תהיה לי הכנסה גדולה יותר. אין זה כך, ואין צורך להביא דוגמאות לדבר גלוי וידוע לכול.
עוד כתבת, שאם במקום לעבוד בעבודת ה' יעבדו בעבודה פיזית, "אז יהיו הרבה פחות הנזקקים לגמילות חסדים".
כנראה שאינך מודע להבדל בין גמילות חסדים לצדקה.
ובכן, מלבד האמור בגוף הפוסט של גב' אילנה, גמילות חסד היא נתינת הלוואה לזקוק לה [ולפעמים זה יכול להיות האיש העשיר ביותר בתבל] על מנת שבתום התקופה יחזיר אותה [אם לא יהיה אז חדל פירעון, חלילה...]. לעומת צדקה שהיא מתנה שלא על מנת להחזיר.
לתשומת לב דווקא בעלי העסקים הגדולים ביותר הם הם אלה הנזקקים לגמילות חסד, והם מקבלים אותה דרך הלוואת מהבנקים, בהנפקת אג"ח למוסדות ולציבור וכדומה.
מוקדש לרפואתו השלימה של מאיר בן יעל |