מאיר אריאל לנצח
פוסטים אחרונים
- שווה שווה שווה, האושר 15/4/17
- מסר חשוב 19/3/12
- "בזכותכם" 3/1/12
- פעם בחיים: סוף שנה בכיכר רבין. 500 אלף אנשים: רוצים דבר אחד: 18/12/11
- מרחיקים את מתקני הגז לים 29/9/11
- האם קץ החקלאות בישראל??? 28/7/11
ארכיון
מציאות או אחיזת עיניים,או שהכל יחסי?
בעקבות התכתבות מעניינת עם אחת מחברותי כאן החלטתי להביא בפניכם את הקטע הבא מאת מאיר אריאל
בדידות הגרגר ופירור שלא מהעולם הזה/מאיר אריאל
אלוהים אמר לאברהם אבינו יש לך בן משרה. הכוכבים אמרו לאברהם אין לך בן. ואברהם ושרה זקנים באים בימים. אברהם האמין לאלוהים ויחשבה לו לצדקה. ואכן היה לו בן. משרה. האם רימו אותו הכוכבים? לימים אמר אלוהים לאברהם ... העלהו לי לעולה. האם אמת דברו הכוכבים? ואיך משרה ייקרא לו זרע אם הוא מעלה את יצחק? ואברהם חוצה שוב את ידיעתו הוודאית וניסיונו הגדול. כמה אומץ צריך בשביל להאמין. והלוא אמונה נותנת אומץ לעשות צעד בטוח. כי הידיעה הוודאית ביותר היא תמיד חלקית בלתי מספקת וכל תשובה, כדברי עגנון מולידה שאלה חדשה. לפי כך על מנת שיעשה אדם צעד בטוח הוא צריך להשלים חוסרים לידיעתו הוודאית – החלקית – הבעייתית הניזונה מחושיו ומחשבתו המועדים לטעות בנקל – ואין לו אלא אמונה. האמונה משלימה חוסרים של ביטחון עצמי ונוסכת אומץ. אברהם אבינו מלמד שצריך הרבה אומץ להאמין בשביל לקבל אומץ לעשות צעד. יש ומחשבתו של אדם סותרת את חושיו באשר לתופעה כגון שהחושים אומרים לו שהארץ עומדת והשמש נוסעת ואילו מחשבתו אומרת לו שהארץ היא הסובבת והשמש עומדת. והאדם הנדרש להכריע מקבל עליו שהכל יחסי והארץ גם עומדת בשבילנו וגם סובבת בשביל מחשבתנו. ומי יתבע את עלבון החושים המרומים? ומי יתקע לי שהמציאות המוצקה הזו אינה אחיזת עיניים אחת גדולה מרהיבה כה מוצלחת עד כי נתפסת כאמת לאמיתה אבל בעצם תפורה למידות חושינו מחשבתנו דמיוננו ורצונותינו? עצם היות מושגים כגון חיקוי, הדמייה, אשלייה, מלאכותי, מעושה, גניבת דעת, שקר, רמייה, חזיון תעתועים, התחזות, הטעייה, הולכת שולל, אחיזת עיניים, כמו, כאילו, כביכול – מחשיד את כלל כל היקום במציאות מדומה שמורכבת מהבהובים של אמיתות זמניות פושטות צורה ולובשות צורה וזה כולל אותנו בני אדם לפחות בצורתנו החיצונית ואשר רק מעידות על מושג האמת אך הן אינן אמת. האמת לאמיתה הוודאית הנצחית היא אי שם מחוץ להשגותינו מעבר למחסום חושינו הרחק הרחק מדמיוננו היותר נועז, לפני ואחרי חוקי הטבע והיקום. כלומר במקום מחוץ לשטח שיפוט היקום. מחוץ ליקום וחוקיו. קיימא חוץ יקומית. כל עוד יש מספר אפשר להחילו על כל היקום, על חלליו האין סופיים. ואם ניתן היה לתאר קיימא חוץ קיומית במונחי העולם הזה אפשר להגיד שלאדם יש פירור של קיימא חוץ יקומית. עצם היותו מתבונן, אפילו בפרט, אפילו בעצמו, זה מצב חוץ יקומי. מושגים כמו בדידות, זרות, ניכור, גלות, לא היו קיימים אלמלא היה באדם משהו חוץ, כמו ששר אבות ישורון. ומסתבר שלא רק האדם מרגיש זר בעולמו זה בטבעו הוא, גם החיה הנרדפת, העץ נעקר, העשב נרמס והגרגר גַר גֵר. בודד מאד. היה שמח לתת רסיס מעצמו בשביל להידבק בגרגר חבר. עולם נכרי מלא נכרים ונכריות מתאים למציאות מדומה. ואין לי אלא אמונה בשביל הרגשת ביתיות חלקית בשביל סיכוי להרגשת ביתיות מלאה, בשביל תחושת השלם, בשביל החופש, החירות, הדרור, השחרור, העצמאות, הקוממיות והפדות מהידיעה הוודאית ועבודת הפרך שלה, מהצינוק של חוקי הטבע. בשביל אומץ לעשות צעד. ואין לי אלא פירור של קיימא חוץ יקומית שעושה אותי זר ופותח צוהר להרגשת ביתיות שלימה. אין לי אלא אמונה בשביל להדביק את כל הגרגרים. את הגָרים הגֵרים. ואין לי אלא גֵרים ותושבים אתם עמדי, נאום ה', כי לי כל הארץ. והלואי על כולנו לעשות צדקה לאלוהים, כאברהם אבינו. |
תגובות (13)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
היי עדיה
תודה על ביקורך ותגובתך.
אני חושב שהתשובות לשאלותיך נמצאות בגוף המסה. אלו הן שאלות שכל אחד שואל את עצמו בתחנות חייו.
והתשובה היא אמונה.כל אמונה,ולא משנה מאיזה כיוון.
"אבוד,מנוכר,להרגיש רע" אינני מוצא כאן אלא יותר תהיות לגבי המשמעות של העניין,בנוסח (אולי) מה יוצא לי מזה?
מצד שני
אם הכול כל כך אבוד מנוכר ובלתי אפשרי
אז מה כבר נורא בלעשות צעד
ולקבל באדישות את ההיתקדמות
כי במילה עוד רגע יבוא מיכשול
ולקבל בחיוך את המיכשול
ולהגיד גם זה יעבור, העיקר להישאר בחיים
כי גם זה לא מצליח לכל אחד כל יום
ואחרי כמה שנים להביט אחורה ולהגיד ואווו זה מה שעשיתי
אז למה זה הרגיש כל כך רע כל הדרך?
שחכתי לציין:
כל הזכויות שמורות
הקטע הנ"ל נלקח מ"ספר התירוצים" מאת מאיר אריאל
תודה אבי
תראה לכמה כיוונים מאיר לוקח את הפרשה...
...ויהיו עוד כמה....
אברהם אבינו ענק שבענקים.
גם אחרי עשרות מדרשים, מאמרי חז"ל
מפרשים שתים עשרה במספר, לקט מעם לועז
וכל החומר שהשאירו לנו ריבותינו ז"ל,
אין אדם לתפוס ולעכל בדעתו
מי הוא זה, אברהם אבינו ע"ה,
שהיה אחוז כולו במידת החסד.
מאד מעודד לשמוע שהדברים הנ"ל של מאיר אריאל.
*
קטע ענק!
תדה
זה ניתוח מעניין של הדברים.מאיר אותם מכיוון אחר.
ואולי לזה התכוון בעצם המחבר?
האם כולנו הננו גרגרים (גרעינים)של היקום וביקום?שלמים המקיימים את השלם הגדול?או שואפים מכח בריאתנו להגיע לשלמות...
לגבי אסטורולגיה כמדע
היא לא משקרת , היא רק מגלה את הכוחות הפיזיים שמשפיעים ברגע היוולדות האדם ,
אבל היא לא מתייחסת ולא חוקרת את הכוחות הרוחניים שאליו יכול להגיע האדם .
אם אנחנו מגלים את הכוחות הרוחניים ומשיגים אותם בתוך עצמנו ,
זה כבר לא משנה איזה מזל אסטורלוגי אנחנו ,
אנחנו כבר בעלים של עצמנו , של גורלינו ,
ולא הההפך כשחוקי הטבע הפיזי והרוחניים שולטים בנו , בלי שום אפשרות בחירה ; ))
אני בקריאה השלישית רק התחלתי להבין...
נכון , הכל יחסי ,
לכן אפשר להגיד שהמציאות = תפיסת המציאות
האדם מסוגל בחושיו לקלוט את המציאות
ולזה הוא קורא מציאות שלו , עולם שבו הוא חי .
רק שמה שאנחנו קולטים כנמצא בחוץ , מחוץ לגוף הפיזי
זה בעצם הקרנה של מה שבפנים .
אנחנו שומעים רק גלים שטווח קליטתם בתוכנו ,
רואים רק צבעים שתדר שלהם כבר בעין ,
בעצם אנחנו לא רואים כלום ממה שבחוץ ,
אלא רק מוקרן לנו על מסך גדול יותר מה שבפנים .
לא קיים כלום מחוצה לנו , פרט לאור אינסוף
כל העולמות , כל היקום הפיזי , הורבד הרוחני - נמצאים בתוכנו
ומוקרנים כביכול מחוצה לנו כדי שיהיה לנו יותר קל לקלוט אותם ,
וקצת ביותר אוביקטיביות .
למה יותר קל לזהות שמישהו עצלן , ולא לזהות את זה על עצמנו ?
בדיוק בשביל להבין עד כמה אנחנו עצלנים ,
אבל מי מוכן להיות אוביקטיבי כלפי הוא עצמו - לכן נותנים לנו מראה שגופים פיזים אחרים
שהם חלק מתכונו , חלק של עצמנו .
לגבי אברהם , שרה וכו יש לקחת בחשבון את האפשרות
של השמות , כל הכביכול דמויות שבתורה
הם כוחות רוחניים , דרגות רוחניות שנמצאות באדם
שהוא מגלה בתוך נשמתו ,
ואמונה זה בעצם השגה של אותם הכוחות , של אותן הדרגות
אחרת , להאמין שכדור הארץ עגול כי המדענים אומרים כך ,
בלי להשיג ולגלות את זה בעצמנו בתוך עצמנו
זה אמונה עיוורת לכל דבר .
הרי הכלים של המדע הם "נמוכים" בדרגת קליטתם ,
והמחקר ותוצאותיו תלוים במדען המתבונן ומכניס את הנתונים ; ))
חג אורים שמח
והכי אהבתי את המשפט האחרון , על הצדק ,
צדיק הוא האדם המצדיק את עצם קיומו , המצדיק ומיישם את מטרת הבריאה .
כמו שרשע זה לא מישהו רע , אלא מי שמרשיע את אלוהים , את הבריאה ,
מי שסובל מהמתנה הנפלאה הזו ששמה חיים .
אתה לא מתאר לך איזה "חומר נפץ" זה!!!
אילו היתי צעירה ממאיר בכמה קטנות
סביר שאני היתי כותבת את יצירת המופת הזו!
מאיר פשוט הקדים את זמנו וגם אותי.
חומר נפץ דרור - אני צריכה לשוב ולקרוא.
יצירת מופת.