העייפות הכניעה אותי.....אין לי נים בגוף שנשאר ער ורענן....

מה לא הייתי נותנת בשביל לישון איזה 12 שעות ברצף....אבל על מי אני עובדת? הרי אני לא מסוגלת לעשות את זה.

החלטתי להוציא את העייפות בבלוג...ככה אוכל לקטר ולא להרגיש אשמה.

אז למה בכלל אני כל כך עייפה?

אני בת אוטוטו 34 (עוד 21 יום בדיוק)....אמא ליוגב בן 22.5 חודשים ורון-לי בת ה-3.5 חודשים....אין לי יום ואין לי לילה...לפני 10 ימים חזרתי לעבודה רציפה ל 9.5 שעות מחוץ לבית...והלילה? מה זה בדיוק?

עד גיל 32 התרגלתי לשלוט בחיי....מה אני עושה? מתי אני עושה? לכמה זמן? ופתאום נולד יצור קטן (ומושלם אם יורשה לי להוסיף) שטרף את כל הקלפים שלי והפך לשולט והקובע על חיי...

מתי אשן, מתי אוכל, מתי אקום ומתי אשב....

חלילה לי מלהתלונן.....לא ידעתי כמה אהבה יש בי עד שהייצור הקטן הזה נולד והבהיר לי...אני אוהבת אותו בכל חלק מגופי אבל למה? למה הוא לא נותן לי לישון?

החצי השני שלי ואני חשבנו לנו שאם כבר לא יישנים אז בוא נעבוד על הילד השני...מה שנקרא - אם כבר אז כבר....

שנה ו-7 חודשים אחרי בוא האוצר הראשון לחיינו נולדה האוצרית הקטנה.

מהר מאוד היא למדה מהראשון שלישון זה רק מתי שאמא ואבא לא יכולים לישון....

אז כן...אני עייפה בכל נים בגופי...לפעמים אני חושבת שיש לי מחלת נפש מהעייפות הזאת...אבל אז אני נזכרת שהעייפות עצמה היא כראה המחלה...

והחלטתי לנסות לכתוב...כל פעם אכתוב עוד קצת (עד שייצא לי משהו ראוי)...וזה ישאיר אותי ערה...וגם ייתן לי משהו לזכור אחרי שהשפיות תחזור לחיי...