אני חושב שהסטוריה הוא אחד המקצועות המשמעותיים ביותר ברשימה אם יודעים איך להעביר אותו ואיך לעבור אותו. אם תרצו - מאחר ו"אין חכם כבעל ניסיון" - הסטוריה היא המדע המדוייק ביותר.

אם לומדים את ההסטוריה ממקום של פענוח תמורות ומצבים ואפילו ממקום של פסיכולוגיה חברתית בהסתכלות לאחור, זוכרים ומבינים הרבה יותר מאשר אם לומדים בע"פ את המיקוד. זו דעתי, ואתן דוגמה רלוונטית, איך לא: בשנת 1971, נערך במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת סטנפורד ניסוי בית הכלא של פיליפ זימברדו. זימברדו הוא פסיכולוג חברתי, שגייס לניסויו אנשים דרך מודעה בעיתון. שהגיעו האסירים חילק אותם באקראי ל"אסירים" ו"סוהרים" ושלח אותם למתחם דמוי בית הכלא שהוקם במיוחד באוניברסיטה.

תוך כמה ימים, הניסוי יצא מכלל שליטה, ה"סוהרים" התנהגו באלימות קשה כלפי ה"אסירים" ואף החוקרים כולל זימברדו עצמו הודו שנסחפו יתר על המידה בתוך תפקידם כ"מנהלי בית הכלא".

הניסוי הופסק לאחר פחות משבוע, אך מסקנותיו מרתקות, ובראשן השינוי שחל באדם לכיוון הסדיזם ממש, כאשר ניתנת לו הלגיטימציה האידיאולוגית לעשות כן והתמיכה מהגורמים הנכונים (שליחי החברה).עם המסקנה הזו נרוץ אחורה מספר עשורים לתקופת השואה.

חנה ארנדט, טענה ב-1963 בספרה "הבנאליות של הרוע", שאדולף אייכמן ביצע לא יותר מעבודה משרדית. על כן, זהו חיזוק לטענתו של זימברדו, על הבנאליות שבה הרוע משתלט עלינו, מעוות לנו את המונחים "טוב" ו"רע", וגורם לנו לעשות מעשים מעוותים ברמה המוסרית, לא רק כאנשים בודדים אלא אף כחברה שלמה, בלי לראות אפילו את העיוות שנעשה. זה לא אני אמרתי, זו ההסטוריה. אז מתי מתרחשת ההשתלטות הזו? מתי חל העיוות? כאשר ישנו צידוק אידיאולוגי ותמיכה ממסדית.

ועדיין, עם הצידוק האידיאולוגי והתמיכה הממסדית, זו עדיין השתלטות עוינת, זו עדיין התקפה ממארת על מושגים בסיסיים בעולם המוסר שלנו כבני אדם.

אולי אם יותר אנשים בצמרת ושלא בצמרת היו לומדים הסטוריה ולא משננים אותה, זה לא היה קורה לנו שוב.

ואני לא משווה חלילה (ייהרג ובל יעבור, כמובן) בין השואה למצב שבו אנו עומדים היום בשטחים כחברה וחלקנו כחיילים בשטח. אבל אני משווה בין מצב של התערערות סדרי עולם והנחות יסוד למצב של אותם הדברים.הלוואי והייתי זוכר מי התעצבן בנוכחותי בעבר על המונח שטבע יחיאל די-נור (ק.צטניק) על אושוויץ "פלנטה אחרת". בדיוק מאחר ואם נתפוס אותם כמפלצות, ואם נתפוס את המקום כ"פלנטה אחרת", הדברים יחזרו על עצמם (בצ'צ'ניה, בדארפור, והעולם שותק). יש להתייחס לאושוויץ ולנאצים במלוא החומרה - להודות באנושיותם ולהודות בצדה המכוער הזה של האנושיות.

כי שהאווירה ברחוב היא לגיטימציה לשנאת יהודים, ויש לכך את הדואט הקדוש: צידוק אידיאולוגי ותמיכה ממסדית, הרי שהמצב בלתי נמנע. עיתון "העיר" תל אביב, מפרסם היום כתבה נהדרת על העידן הפוליטי החדש בחיינו, עידן שבו השמאל וארגוני זכויות האדם הם לא רק מיעוט, כי אם מיעוט נרדף, באלימות. (עמ' 34).

להיות שמאלן בישראל 2009 נתפס כמחלה. להיות פעיל נגד גירוש ילדי עובדים זרים או פליטות אנוסות מדארפור הופך אותך למוקצה מחמת המיאוס. מאויימים בטלפון, חוטפים מכות משוטרים והיי! מישהו כאן בכלל שם לב שהתחלנו להשתמש באש חיה כאמצעי לפיזור הפגנות? המוסר של החברה הישראלית הוא מוסר מעוות.

הוא תוצר של המציאות, הוא תוצר של אידיאולוגיה גזענית ומסוכנת שצוברת תאוצה ונבנית כבר הרבה מאוד שנים. ממש כמו הניסוי המפורסם של מילגרם, וכמו הניסוי של זימברדו, וכמו ה"ניסוי" שכפה עלינו היטלר, והצבא האדום, וצבא סודן, וההיסטוריה פשוט רצופה פסיפס שלם  שמוכיח, שבני אדם מושפעים מהסמכות שיש להם על בני אדם אחרים, ומנצלים אותה, לרעה. שבני אדם שמקבלים רוח גבית מהממשל ומהרחוב יעשו דברים נוראיים לבני אדם אחרים ואישיותם תיסחף יותר ויותר לכיוון הסדיזם.אנחנו במקום הזה, אנחנו בניסוי של זימברדו.

יש לנו את כל התמיכה ברחוב להתחיל לטבוח בשכונות (ואפילו התנסינו בזה קצת לפני בערך שנה). יש לנו את הצידוק האידיאולוגי, הדתי והבטחוני (את שני החתולים בשק האלה קיבלנו במתנה מממשלות ההפחדה שפקדו אותנו בעשור וחצי האחרון), אנחנו עוד רגע שם. הסטורית? לא, אנחנו לא הכי נמוך שאפשר.

אבל הסטורית, אם לא נעצור את הניסוי הזה בפסיכולוגיה החברתית של הלבנט, אנחנו נגיע לתחתית.

הסטורית. כל פעם שהיה מצב דומה - או שהיתה הפיכה של השמאל הלוחמני, או שאותה חברה שמונחיה התעוותו - הגיעה לתחתית. אתם מוזמנים לבדוק אותי. (תחתית מבחינתי = רצח עם).

אני כמובן לא חושב שיש כאן מקום להפיכה, אבל יש כאן מקום להתפכחות.יש מקום ללמוד היסטוריה.

יש מקום לראות את ההיסטוריה פרוסה לפנינו ולעשות אחד ועוד אחד.

יש עלינו חובה מוסרית כבני אדם לעצור. 

שימו לב לעוד קישור - ההתעללות באסירים בכלא אבו-גרייב בעיראק, הדימיון המופלא בינם לבין ניסוי זימברדו, (והדימיון המופלא שבין החברה האמריקאית לחברתנו שלנו, לאט ובהדרגה) - http://en.wikipedia.org/wiki/Abu_Ghraib_torture_and_prisoner_abuse 

זוכרים שפעם קראתם, או ראיתם את הסרט "הנחשול"? (צידוק אידיאולוגי, תמיכה ממסדית, משמעת!)

אנחנו חיים בסרט הזה יותר מדיי זמן. 

להתראות,

תומר דותן. 

נ.ב

פעם הבאה, המשבר הכלכלי בארצות הברית (גם זה של שנות העשרים, גם זה של שנות האלפיים ותשע, איך הם דומים אם לא זהים ולמה קפיטליזם זה רע).