השבוע סוף סוף הייתה לי קורת רוח, בשנים האחרונות, עקב קורותיי, יש לי מעט שכאלו ולרוב הקורות שאני במגע איתן הן קורות בניין, לכן החלטתי לשתף במקרה, אתכם חבריי ואולי תיפול גם עליכם קורה, כשלי.

לפני כחצי שנה, פנתה אלי, ש',  אם לארבעה ילדים, ביקשה את עזרתי וגוללה בפני את סיפורה.

ש' נשואה לע' קיבוצניק שגר בקיבוץ מאוד עשיר, המחזיק בקרקעות יקרות ערך באחד מאזוריה היותר נחשקים של המולדת, ע', בחור פשוט, בילה את רוב חייו ופיתח קריירה כלולן בלולי הקיבוץ, ש' ו ע' זכו למגורים בקבוץ ילדו ארבעה ילדים וחיו להם בהרמוניה.

יום בהיר אחד קיבלו הזוג בקשה / דרישה, לעזוב את הבית שטיפחו, בקבוץ המטופח, כי ערך הבית עלה עד מאוד ולא ממש חשוב היה לדורשי הבקשה כי הזוג, חברי הקיבוץ הם.

בני הזוג סרבו כמובן לוותר על זכויותיהם ובכך נפתחו בפניהם שערי הגיהינום.

ביום בהיר לפני כשנתיים, התקבלה תלונה במשטרה כנגד האם, מטעם הקיבוץ, כשהיא מואשמת בהכאת ביתה הבכורה, האם זומנה לחקירה ונפתח נגדה תיק, של התעללות בחסר ישע, התערבות אגף הרווחה האזורי הייתה מהירה, חותכת ואכזרית, הילדה ל', הוצאה מהבית ללא משפט בצו "חירום" מיידי, של פקידת הסעד האזורית, למרות הבכיות והתחנונים של זוג ההורים, בחטף הפכה ל' לילדת מוסדות, כשאם בית כזו ואחרת מחליפות את אימה ואביה, עצמה ובשרה.

ע' פוטר מעבודתו בקיבוץ כלולן, בטענה כי מחסלים את הלולים, בגלל שפעת העופות ולא נמצאה לו עבודה אחרת, בכל רחבי הקיבוץ, ש' מוטרפת מדאגה, פנתה לכל כיוון אפשרי בניסיון להחזיר את ל' הביתה ונתקלה בחומות בצורות, גבוהות ונצורות, למרות שתיק החקירה נסגר מחוסר ראיות !!!

בכוחותיה הדלים, לבדה, פתחה ש' במאבק על החזרת ביתה, פנתה לארגוני נשים, שזרקו אותה,

פנתה לעיתונאים לביהמ"ש למבקר המדינה ולמי לא, אך ש' שוב ושוב נזרקה, פעם על המסד פעם על הטפחות אבל תמיד תמיד על הסף.

בשנתיים הללו יצא לי להיתקל בכל מיני פרסומים בבלוגים ובאתרים שונים וגם באתר שלנו, שפרסמה האם הלא מוותרת הזו ולפני כחצי שנה, נפגשתי עם ש' בהפגנה שנערכה כנגד בוז'י הרצוג, שעומד בראש ארגון הפשע הגדול במדינה, המכונה משרד הרווחה, לא יכולתי להתעלם מהאישה הפשוטה והנחושה, שזעקה זעקה כמעט בלתי אנושית, כשראתה את שר הרווחה, מוקף במאבטחיו, יוצא במרוצה מבוהלת, מהכנס בו השתתף, לבוש בחליפתו היקרה, לוולוו הכסופה, שחיכתה לו בחנייה.

ש' פנתה אלי ובדמעות ביקשה שאתערב בסיפור ואנסה לעשות משהו, כי היא מפחדת שעומדים להוציא מחזקתה את שלושת ילדיה האחרים, לא היה לי כל כך מה לומר לה ולא המצאתי ניחומים, אבל נתתי לה את מס' הטלפון שלי, לאחר מס' ימים פנתה אלי ש' וביקשה שאגיע לביתה, בתאריך מסוים ולשמש כאדם מטעם משפחתה, כי באותו היום, אמורה הייתה ביתה, להגיע לביקור קצרצר, בליווי עובדת סוציאלית.

ש' ביקשה ממני, בכל לשון של בקשה, לא לשאול שאלות את העובדת הסוציאלית, כי זה התנאי שהציבו, גורמי הרווחה, להימצאי בבית באותו הזמן.

הגעתי בתאריך המיועד למציאות הזויה שממש קשה לי, לתאר אותה,  מצאתי את ל' כשהיא כמעט חסרת נשימה מהתרגשות, עוברת מחדר לחדר בתזזיתיות, כששלושת אחיה נכרכים אחריה ועוקבים בעיניים מעריצות אחר כל תנועה  ומילה שלה, ראיתי את ש' יוצאת מעורה ומראה אלבומי תמונות של ל' ומספרת לסוציאלית, על תחנות חייה, של ביתה הבכורה, ע' העדיף להיות במטבח ולהכין את הפיצה של' אוהבת, בטאבון מיוחד שהוא בנה.

לא עברו כמה דקות וזכיתי למטר שאלות, מהסוציאלית, מי אני, מה אני, מה אני קשור, את מי אני מייצג ואם יש לי ילדים, עניתי כמיטב יכולתי, כשאני לא מצליח להתעלם מ השין ומהסמך השורקניות, של הגב' המאפיינות זוחלים קרי דם בעלי לשון שסועה, כשמיצתה את תאוותה, ברמות שיכולתי לספק אותה, פנתה הגב' לבני המשפחה, בהוראות, איך לחבק, כמה לדבר ולא לנשק.

מה אגיד לכם, בחיים לא התאפקתי ככה מלתת למישהו באבי אביו ונאמן להבטחתי, חשקתי שיניי וסתמתי את הפה.

לא אלאה אתכם יותר, גם ככה אני מתעצבן מחדש, רק אוכל לדווח שהשבוע זכיתי לשיחת טלפון מש' כשהיא בוכה מאושר ומודיעה לי של' חוזרת ביום שישי הקרוב הביתה והפעם לתמיד.

והנה ההודעה שש' השאירה לי באתר

תודה לדרור
נכתב ע"י משפחת גל , 09/12/2009 07:18

תודה לך על התמיכה על ההכוונה שחיבת אני עורך דין, לפני ועדת החלטה אלפי תודות שתצליח גם אתה
משפחת גל .