משהו שקרה לי: 

הלכתי עם הילדות שלי והאחיינים וגיסתי לחוף ים של שמורת אכזיב ליד עכו – אפוא שיש בריכות ומפרצונים טבעיים בחוף הים בחול המועד פסח.  

הילדים כמו כול הילדים רצו להשתכשך במים - אבל אז יש בעיה: המים קרים, לי אין בעיה – אני יכול לשחות במים קרים – לבשתי בגד ים – והורדתי את מכשיר שמיעה – והופ למים והילדים המאושרים אחרי. 

אבל אז כן הייתה בעיה – לשמור על כול הילדים זה היה בלתי אפשרי – אני הייתי מסתכל על ילד אחד השני היה מתפלח מאחורי הגב שלי – אז הגיסה שלי שלא יכלה להיכנס לים בגלל קרירותם: הצביעה באצבע או ביד כול הזמן -  הסתכל לפה – הסתכל לשם... 

נו איך אני והיא לא חשבנו על מה שעלול להיות מראש – אז יש לכבדי שמיעה עיקרון אמונה יסודי: שהם הותנו להאמין בו על ידי המשפחות השומעות שלהם והסביבה השומעת, והעיקרון היינו: אנחנו כמו שומעים. 

בגדול פחות או יותר העיקרון הזה עובד, כלומר אנחנו מסוגלים לפצות על השמיעה החסירה באמצעות קריאת שפתים ואבזרי עזר לשמיעה וטריקים אחרים, מסוגלים לנהל שיחות שוטפות בסביבה שקטה – ללמוד בבתי ספר ואוניברסיטאות – לנהל שיחות בטלפון לאט או להסתייע באמצעי תקשורת חילופיים ככה אנחנו יכולים להסתדר, לשכנע  את עצמנו והרבה פעמים את השומעים שאנחנו כמו כולם.. 

אבל ישנם הרבה מצבים שהעיקרון הזה לא עובד  - שיחות קבוצתיות, ישיבות, שמיעה ברעש, דיבור לא ברור – אבל זה בולט גם בהורות לילדים. 

לפני שהתחתנתי – שיחקתי עם ילדים – האחים הקטנים שלי – הילדים של החברים שלי – זה נוח מאוד שהטיפול בגידולם שיך להוריכם ושקוף היה עבורי – לא ראיתי ממש בעיה בלטפל בילדים ולתקשר איתם... 

אבל הגיע זמן הנישואים – ואחר כך באופן טבעי באים הילדים – אז שהתינוק בוא בלילה – מי קם בלילה ? האישה השומעת – אין ברירה – הצעתי לאישה לקנות גלאי בכי – אבל זה לא עוזר – כי הגלאי מעיר את האישה השומעת לפני שהוא מעיר אותי – חוץ מזה גם עם גלאי בכי המשוכללים של היום לא מגלים מצבים חריגים -  כמו שיעול שקט או גם בכי שקט... 

טוב לא נורא האישה הפכה להיות גלאי בכי לחירש – אבל מגיע גיל שנה, שנה וחצי - התינוקת מתחילה למלמל לה ואחר כך לדבר – אבל מה אני לא מבין את המלמול – אשתי כן מבינה מתי אני מתחיל לתקשר עם הילדות – מתי שהן לומדות לדבר ברור יותר ולהניע שפתיים וזה קורה בגיל 3 – 6.

אז אשתי הפכה להיות הכתובת לפניות של הילד – אבל איזה אופי יש הורות שרק צד אחד הוא נגיש לילדים ?  אוכל לציין שילדים גם יודעים להסתדר טוב – מאוחר יותר הפכה אחת הילדות הבוגרות למתרגמת לילדה קטנה יותר שלא הבנתי אותה –  אז היה הייתה אומרת לי מה היא רוצה, אותה ילדה בקיאה הרבה היום במגבלות של כבדי שמיעה בלי לעבור קורס נגישות של בקול... 

מגיעים למצב שיש כבר ילדים בגילאי בית ספר: ילדים זה גם רעש והם מרעישים הרבה – אז באחד על אחד זה לא נורא – אבל מה קורה שצריך לגדל שנים או שלוש ילדים בבת אחת ? ובמיוחד שיש להם נטייה להיכנס אחד לדברי שני.. 

 המצב יותר  חמור זה כאשר שאחד הילדים בוכה – דיבור מתוך בכי זה בלתי אפשרי להבנה – ועוד יותר מזה מתי שיש מריבה של ילדים ואחד מהם בוכה – אי אפשר לשמוע כלום ! 

 ויש עוד נקודה -  שלא תיארתי לעצמי לפני שהתחלתי להקים משפחה. היכולת שלנו לשמוע ברציפות רעש בעוצמה גבוהה היא מוגבלת, אם שומעים יותר מידי חוטפים כאב ראש...

אז במצב רגיל אין בעיה -  מכבים את מכשיר שמיעה לפעמים או מחלישים את העוצמת הגברת הקול, אבל כאשר אתה נוכח ומשגיח על הילדים אתה לא יכול להוציא את התקע ! צריך לשמור ולעקוב אחרי הילדים,ואי אפשר לשמור כול הזמן על קשר עין עם ילד לפנים וילד לאחור, ואי אפשר להשאיר את הילד בחדר ולהסתמך על השמיעה כדי לדעת מה הוא עושה, ולכן נשארתי בשמיעה בעוצמה גבוהה כול הזמן. ואני זוכר שהיו לי הרבה מצבים שגמרתי את היום, עם כאב ראש ומטושטש קצת.. 

אבל הבעיה העיקרית מכול הסיפור שמוזר הייתי לאחי ורעי  - אשתי השומעת לא כול כך הבינה למה קשה לי לטפל בילדים, (אה הגברים הגברים הללו) ובודאי לא החברים השומעים, אבל איך הם יכלו להבין ?  אז בתהליך הגידול לא הבנתי שאני שונה ביכולת  טיפול בילדים מהשומעים – למרות הידע שלי שגם היה לי אז על החירשות – לא תפסתי את ההבדל היסודי ביותר. 

ולסיום סיפור שקרה למי שאני מכיר: היא הלכה לנופש משפחתי לבית מלון – היא ובעלה וחמשת ילדיה – ובבתי מלון יש לרוב  בריכה, אז כמו כול אימא היא הלכה לשמור על כול חמישה ילדיה בבריכה...  טוב צריך שמיעה כדי לשמור על הילדים, אז היא לקחה את השתל לבריכה, באיזה שלב שמה את המעבד של השתל  בשקית ניילון, ואחרי הרחצה עם הילדים לא מצאה את המעבד יותר. L 

אפשר לומר – היא לא אחראית – אני הייתי אומר היא אימא עם אחריות יתר – היא לקחה על עצמה תפקיד לגדל את הילדים שלה, אלא יש מצבים שהיא בכלל לא יכולה לתפקד כמו שלמדה מהוריה והקרובים והסביבה שלה, כלומר כמו שומעים – אז לוקחים ילד אחד או שנים לכול היותר לבריכה – לא חמישה... 

טוב כרגע המצב השתפר – יש לי את השתל שבלול - וזה מקל הרבה את העומס – אני מבין את התינוקת שלי מרגע שהתחילה למלל מילים, הרגישות שלי לרעשים ובמיוחד לקולות הבכי ירדה בגלל שבשתל הרעשים הרבה יותר נוחים, בלי להוסיף שיכולת שמיעה והבנת מילים שלי השתפרה גם מרחוק וגם מקרוב... 

את הקטע הזה כתבתי בעקבות היוזמה לייסד בבקול קבוצה חברתית להורים כבדי שמיעה שמגדלים את ילדיהם.