ההקשר שממנו פעלתי  להשיג  "בתחמנות".

ראיתי והבנתי שלא הייתה לי ברירה אחרת, אלו הכלים שהיו לי, מפני שלא יכולתי לעצור את התשוקה למה שבאמת, באמת רציתי כל כך.

הפרשנות שזאת מניפולציה שלילית הייתה חייבת לתפוס מקום בעולם הזה, מפני שפרשתי שיש צורך קיומי אמתי לנהל משא ומתן מול כל אחד ומול כל דבר, שאני רוצה, כשבמציאות הפנימית יש תשוקה אמתית לקבל את מה שאני רוצה ואני לא רוצה לנהל משא ומתן… אני רוצה עכשיו בפשטות לקבל את מה שאני חושק בו ורוצה אותו.

כשהתעוררה בי התשוקה לדבר מסוים היא הגיעה ממקום עמוק שרוצה חיים קלים, והתשוקה היא כלי ראשוני, כמו מנוע שדוחף לממש את הרצונות שמגיעים מתוך אותה תשוקה כדי לחיות חיים קלים וזורמים.

מקור הסבל.

בפרשנות הפנימית שלי לחיים, מתוך אמונה שאני זקוק לאישורים, אמונה משוללת בסיס מציאותי. לאמונה הזאת אספתי הוכחות וחייתי על פיה בלי לעצור לשנייה לבדוק מה הוא מקור הסבל, אם לא לקיחת חופש הרצון והבחירה האישית שלי מעצמי לטובת אחרים.

חייתי מתוך סימן שאלה על הרצונות שלי שחלילה לא יגרמו, עוול, מורת רוח, רוגז, כעס לסביבה החיצונית, מפני שחששתי מהתוצאה שממנה הפחידו אותי כל חיי והיא תוצאה שבה אני אשאר לבד ובודד ולא יהיה מי שידאג לי = "אם תמשיך להתנהג ככה, אף אחד לא יירצה להיות חבר שלך", אתה תאבד אותנו אם תמשיך ככה" ועוד כל מיני משפטים שנאמרו מתוך גרונם של אנשים "אהובים ואוהבים ולהם הייתי "זקוק" ומהם הייתי "נתמך".

לכן מצאתי שיטה שתגן עליי, כדי שלא אעשה "טעויות" ושחלילה במבחן התוצאה אני אשאר לבד ואף אחד לא ידאג לי.

ומתוך זה אימצתי שיטה לאהבה ואישור חיצוני שבה אני חייב לפעול ולחיות מתוך:  איך רואים אותי ומה יגידו עליי ששומר עליי מפני הלבד והבדידות ומפני כישלונות וטעויות.

הכנסתי את עצמי לתוך "סיר לחץ" שבו החיצוני ממני מייצג את "סיר הלחץ" ואני נותן לו המון כוח ועוצמה לנהל אותי ולחיות על פיו.  

האמנתי שרצונותיי אותם הכרתי כילד זורם וקליל, ואשר באו מתוך הרגשת חופש אותנטי, מתוך השמחה והתשוקה, אותם צריך לעצור ולרסן, מפני שאותו "סיר לחץ" חיצוני  הגדיר לי אותה מגיל קטן כשלילי, קלות דעת, טיפשות, רדידות, חוסר אחריות, חוסר דיוק, חוסר כבוד  וכך בעצם הייתי "חייב" ליצור דמות חיצונית ייצוגית, מעבר לדמות האותנטית שרוצה תשוקה ושמחה והדמות החיצונית ייצוגית היא שמרסנת מחנכת ומבטאת את עצמה מתוך "סיר לחץ" פנימי על ידי באימוץ המעמד החברתי המוכר והידוע בסביבה שהוא: דיוק ומושלמות, חכם וחוקר, מכבד ואמיץ, מוסרי ואחראי, כשכל חלק אחד מהם בי, מנסה להרשים בדרך מזייפת, כדי להשיג את מה שהתשוקה האותנטית בתוכי מאוד רוצה להשיג בקלילות וזרימה ומכאן "הרגשת השייכות והיחד" עטפה אותי "והשקיטה" אותי, שאני לא לבד, שייך.

לדמות המרסנת מחנכת נתתי מקום מרכזי כדי להופיע רציני, משמעותי, מלומד, יודע, אחראי, משפיע ועוד.

הפכתי את התשוקה הטבעית אותה אני מרסן לילד, דמות, אישות שיושב בתוכי וצועק עמוק בתוככי תוכי: אני רוצה, אני חייב, תראה אותי, תחבק אותי, תאהב אותי, תרשה לי, תן לי חופש, תהיה אמיץ, תרשה לי לחיות ועוד.

הפכתי את הילד החושק מתוך טבעיות לילד תאב והפרשנות לתאווה: לרצות להשיג בכוח את מה שאני רוצה בתשוקה הטבעית, "מפני שלא מתאפשר לי וזאת בגלל התנאים, חוקים ומוסריות החברה החיצונית".

האמת האמתית היא שקיימתי בי חוסר וחסך של אהבה וקבלה עצמית שיוכיח לעצמי שזה בסדר ומותר לי לחיות את הרצונות שלי ומתוכם להשיג ולקבל כל  מה שאני רוצה, בלי קשר למה שיחשבו ויגידו עליי.

ביטאתי את הילד התאב לחיות את הרצונות שלו דרך התבטאות כוחנית מול החיצוני שמבחינתי הוא אשם באי מימוש הרצונות שלי, מפני שהוא לא מרשה והדרישה החיצונית ממני מכריחה להיות במצב שבו אני חייב לשלוט, לדרוש כבוד, להביא אומץ ולהיות יותר אחראי מהחיצוני כדי להחליש אותו ואם הוא חלש, אז אני משוחרר לעשות מה שבא לי.

בהפוך מזה הופעתי כחלש יותר, מסכן, לא יודע, זקוק, נתמך, מפחד ועוד כדי שהאחר ירשה ויסכים לי לממש את הרצונות שלי.

בכל מקרה אני ניסיתי לגרום לעצמי לשלוט על האישורים של האחר והדרך תהיה לגרום לאחר לכבד אותי, להכיר בי כאמיץ ואחראי וכשזה לא יקרה אני ארגיש קטן ולא שווה, אז אני אשתמש בכוח אחר שהוא כוח הניתוק, אם זמני ואם קבוע מהאדם אשר מולו לא הצלחתי וזאת מתוך ניסיון שהוא ירצה לחזור אליי, שהרי גם הוא פוחד להישאר לבד, ודרך זה ארגיש שולט, מכובד, אמיץ שלא פחד לנתק את הקשר ובטח ייתפס עכשיו כאחראי חכם ויודע.

 משא ומתן עם החיצוני.

במקומות בהם השגתי שלא מתוך משא ומתן, הם מקומות בהם הבליח הילד התשוקתי שבי שידע מה הוא רוצה ושאין סיבה אמתית והגיונית שהוא לא יקבל את מה שהוא רוצה.

אם נלך בעברי כילד וכנער לא ידעתי לנהל משא ומתן, מתוך הידיעה שלא אמור להתנהל משא ומתן על הרצון שלי.

כמעט על כל רצון הכי פשוט שלי, נשאלתי מיליון שאלות של למה וכמה, מדוע, למה אתה חושב ככה ועוד, התערבויות וייעוצים מה יותר נכון, יפה, טוב יותר.

אני רציתי וזהו! 

כשזה עמד לנגד עניי שאני רוצה וזהו, לא נותר לי אלא להפעיל את המניפולאטור מול החיצוני המתערב והמייעץ, מניפולאטור רגשי פנימי שמגיע מתוך אותה תשוקה ומופעל אוטומטית ככלי הכרחי ומחויב במציאות מול תנאים "חוסמים וכולאים" חיצוניים שאותם אני שמתי ולהם בתמימות האמנתי, מול הרצון החופשי שבא מתשוקה אותנטית.

ראיתי והבחנתי שאני עומד מול אנשים שלא מרגישים ורואים את השמחה והתשוקה שבתוכי שמאוד רוצה את המשהו הזה והייתי מוכן להעניק להם את השליטה, הכבוד, לתת להם להיות אמיצים, אחראים ויודעים,  שתפתי פעולה זמנית, אבל רק כדי להשיג את מה שאני כל כך רוצה.

הבנתי שאני צריך לשקר, מפני שבפרשנות שלי לא הייתה לי ברירה אחרת.

הפכתי את האדם שאני עומד מולו למפלצת שמולה אני לא יכול להביא בחופשיות את הרצונות והמאווים שלי.

בניתי ידיעה פנימית עמוקה וברורה שאם אבקש בפשטות, אין סיכוי שאקבל את מה שאני רוצה בקלות וזרימה וזאת מפני שחוותי כל כך הרבה שאלות, התערבות, ייעוצים, דעות ואיסורים על כל דבר קטן שרציתי בחיי ונאלצתי להביא את כל ההוכחות למה ומדוע אני כל כך רוצה. מכאן אני מופיע כמתנצל, מוכיח, כוחני, יודע, מאיים ועוד.

הפכתי את השקר שאני לא יכול להחליט לעצמי ובשבילי לדרך חיים.

כבר לא האמנתי שאם אביא את הרצונות מתוך האמת האותנטית שמגיעה מהתשוקה והשמחה שקיימת בתוכי, אכן אקבל את מבוקשי, כשבמציאות הפשוטה אני לא אמור להאמין או לא להאמין, אני אמור לרצות ולעשות.

מי באמת יכול לאשר לי או להחליט בשבילי חוץ מעצמי? ואם התנאים החיצוניים הפיזיים לא מאפשרים לי, עדיין יש לי את האפשרות להחליט ואת הכלים לפעול ולהגיב מתוכי.

הבנתי שכל מי שרוצה להחליט בשביל, לקבוע לי מה נכון או לא נכון הוא אותו אדם שפעם הייתי אני.

אדם שמבקש שליטה, כבוד והערכה ממני, רוצה להוכיח לי שהוא אמיץ יותר, אחראי מפני שהוא מאוד דואג לי שלא אעשה טעויות ושלא אתפס כקל דעת ויותר מזה הוא משכנע אותי שהרצון שלי מסוכן בשבילי.

אם הוא לא יצליח לגרום לי לכבד אותו ולתת לו אישורים שהוא יודע טוב ממני הוא יביא כוח אחר מולי, כוח רגשי של העלבות והיפגעות, חוסר שביעות רצון ממני, אולי התרחקות, ציניות, כעס, רוגז ועוד כדי לגרום לי לפחד שהוא ילך ממני.

לא פחדתי שהוא ילך ממני… רציתי שהוא ילך ממני, מפני שראיתי איך הוא תלוי באישורים שלי ומשתמש בי. למה שאני ארצה להיות בקשר עם אדם שאינו חזק ואמתי לחיות את האמונות של עצמו? שמופיע מולי בחסר ובחסכים שיובילו את היחסים שלנו לבקשות תמידיות של אישור ממני לרצון שלו וזאת התעסקות מיותרת באישורים והצורך הבלתי פוסק שלו שאני יאהב אותו, יעריך ויכבד אותו מפני שהוא לא אוהב ומקבל את עצמו?

אני דורש ורוצה מתוך כך שאני אוהב ומקבל את עצמי שהפרטנר ביחסים איתי יופיע אמתי עם הרצונות שלו, יממש אותם בחופשיות מולי, אני אממש את הרצונות החופשיים שלי מולו וכך נהיה שמחים, מסופקים ומלאים בעצמנו ונוביל את היחסים לחופש של יצירה ושגשוג, מתוך הידיעה שאנו יכולים להשיג כל מה שאנחנו רוצים וזה האינטרס המשותף שיש לנו ביחד. לחבר שני כוחות לכוח אחד אוהב ומקבל עצמי אמתי.

זאת אומרת שבכל פעם שיחסים מתפרקים, לא ממשיכים, הופכים לשגרה, זה מפני שמתקיים ביחסים סוג של פחד או חוסר אמונה עצמית שאפשר ומותר לרצות בניגוד לרצון של האדם מולי, חוסר אמונה, אומץ מתוך כבוד עצמי לעצמי,  להביא את הרצון שלי בצורה חופשית ואותנטית וזאת מתוך הפחד לקבל דחייה מבן, בת הזוג שהפכתי אותו או אותה למפלצת שהיא חלק "מסיר הלחץ".

גרמתי לאחר להביא דחייה, מפני שאני דחיתי מעצמי את הרצון של עצמי, על ידי כך שהתניתי אותו באישור של האחר וכך אני מופיע, לא מקבל ולא אוהב את הרצונות שלי עצמי, שם להם מיליוני תנאים חיצוניים ומתוך כך לא יודע לבטא את עצמי בבהירות, בחוזק, בעוצמה, בתשוקה ובשמחה ומופיע כלא ישר ולא אמין בעיני עצמי ועדיין אאשים את האחר שזה בגללו.

הכאב הגדול שלי הוא שאני חייב וצריך לשקר השכם וערב לעצמי שיש כאילו התניות חיצוניות.

הוכחתי לעצמי כל פעם מחדש שאיני שווה בעיני עצמי ומתוך כך לא יכלה להתקיים אהבה וקבלה עצמית.  היא התקיימה רק על ידי ההשוואה לאחר, מול מה הוא אומר עליי, עושה בחייו מולי, מתנהל מולי ועוד. או שאני אשלה את עצמי שהוא חזק יותר ממני וארגיש מוחמא שאדם חזק ממני בחר בי, או שאני ארגיש חזק ממנו שבזכותי יש לו את מה שיש לו וכל זה  כדי שאני יאהב את עצמי על ידי כך שאני שווה בכל מקרה מול.

אהבה וקבלה עצמית:

 לא משנה מה יהיה ואיך יהיה, בהתפתחות האישית שלי מול עצמי נוכחתי לראות ואספתי הוכחות  שבכל סיטואציה ואינטראקציה רציתי לצאת טוב, משמעותי, צודק, יודע וחשוב יותר מאחרים. גם במקרים בהם לא הבעתי את דעתי ושתקתי, מתוך הפחד לצאת טועה וטיפש.

זאת התעסקות מיותרת ואינה הכרחית שהופכת את החיים "לקצרים", מפני שבתחושה אין הרבה ומספיק זמן, מפני שיש כל כך הרבה "מכשולים ובעיות" לעבור.

למה לחיות את החיים באיבוד שליטה על הרצונות? מדוע לא לקחת שליטה מלאה על הרצונות, נכבד אותם, נביא אותם בפני עצמנו בלי הצורך לרוץ ולשתף את כל העולם? נהיה אחראים הבלעדיים עליהם ונביא אותם באומץ, לממש אותם מתוך אהבה וקבלה אותם.

פירוק הפחדים דרך ראיית האבסורד הוא כלי מדהים למי שרוצה לחזור לשליטה מלאה ולהביא את הרצונות שלו לידי ביטוי בפועל.

הכרת העולם הפנימי של הרצונות ואישורן בפני עצמי תהיה הכרה ביכולות ובעוצמות לממש אותן. ההכרה היא הכרחית כדי להביא את התשוקה והשמחה שמסך עשן של ספקות ופחדים אופף אותה ברגע זה.

ניקוי והוצאה מהרגש החושש כל דבר חיצוני וזה כולל דמויות, חומר וכל מה שאני מולו צריך להוכיח ולהצטדק והפכתי אותו למפלצת ברגש. ניקויו תגרום לי לראות את עצמי בצורה נקייה, אמיתית, שקטה ושלווה מציאותית ועניינית.

 קרן ברוכיאל – גיא רגב ופלטיאל אריה