קפה עצוב אני אוהב בתי קפה ,הם שמקנים לי הרגשה ביתית מיידית אפילו אני בעיר זרה קרה ורחוקה.
אבל יותר מכל אחראים להרגשה בתי הקפה השכונתיים שאני פוקד על בסיס יומי.
ארצה, אבהה שם ביושבים ובעוברים ושבים ארצה אנהל שיחת נפש עם חברים לקפה ,כאלה שרק המפגש המקרי המזדמן לקפה הקבוע שלהם ושלי מזמן אותנו ביחד.
וישנו גם בית קפה אחד, שם אני יושב עם הבעלים : זוג אחים ומנהל איתם בייחד ולחוד שיחות עומק על החיים .
חמישה אחים ואחות במשפחה הנהדרת הזו ,רק שנים פעילים בקפה ,אבל הספקתי כבר להכיר כמעט את כל היתר. לחלקם רקע בפנימייה חקלאית מפוארת רבת שנים וייחוס ורקע קרבי כקצינים בצה"ל.
א' התחתן בצרפת עם ג'. יהודיה ממוצא צרפתי שנולדה באלזאס ,יפה כמו שחקנית קולנוע צרפתייה איכותית ,לזוג שלושה ילדים .אני ואשתי כבר מכירים את כל המשפחה, מחליפים חוויות על נסיעות תכופות לצרפת, על ספרים מעניינים ובכלל. מן סוג של חברות.
מזה מספר שבועות לא ראיתי את א'. שאלתי את אחיו הצעיר ממנו שסיפר לי שלאשתו של א. מצאו סרטן מפושט ומצבה לא טוב. א' מטפל בה ובכל זאת מקווים לטוב. אנחנו בהלם.
עברו להם חודשיים בלבד ושלשום התבשרנו בצפוי והנורא תמיד. ג'.איננה.
שלושה ילדים בגילאים כה רגישים: 16,15 ו -11 נותרו ללא אם. טובה, מקסימה ,רגישה ומעניינת . אתמול הייתה הלוויה חורפית .נסענו אשתי ואני לעיירה הצפונית לבית העלמין שממוקם בצלע ההר והיער תחום ע"י איזור התעשייה בצידו הנמוך. השמיים אפורים וגשם דק מזרזף לו על רגבי העפר והאבנים. היה קורע לב , משפחה חמה ונהדרת שהגורל הלם בה באכזריות .
ואני חשבתי לי שגם חברות של קפה יכולה להיות משפחתית , בטוב וברע. |
תגובות (14)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
חשבתי לעצמי הנה סיפור מתקתק על בית קפה, והלמת בי באמצעו.
משתתפת בצערך, זו טרגדיה איומה.
קשה לאבד אדם קרוב יקר, בכל מקרה ותמיד.
אני בטוחה שהעובדה שכלקוח אתה מרגיש שם בבית והשתתפת בצער המשפחה, לפחות קצת, מנחמת.
חיבוק, השתתפות בצער לא עוזרים אך קשה הרבה יותר בלעדיהם.
מקווה שעוד לקוחות יעשו כמוך
חשבתי על שיר בשבילך איש יקר
ד"ש
אלדן מערכות
בוקר טוב מישקה!
התחלת בהצהרה על אהבתך לבתי קפה, בתחי ציפיתי לסיפור על איזה קוריוז משעשע ,
אך סיפורך קיבל תפנית , ומצאתי את עצני דומעת , למרות שאינני מכירה אותך ולא אותם...
אנושי, עצוב ומרגש.
אלה
עצוב, סיפור עצוב. והכתיבה שלך נוגעת בלב ופורטת על נימי הנפש.
מאוד עצוב..דווקא בחג מואר כל כך..
מחלה נוראית...
חיבוק לילדיה...
תודה,וגם אני לא חשבתי שכך יהיה הסוף ,אבל כנראה שלא ממש שואלים אותנו שם למעלה.
עצוב,,,,,
900
עודד יקר
לא תארתי לעצמי, בתחילת הקריאה
שהסוף יהיה כל כך עצוב!!!..........L
מאוד חבל שכך נגמר. י ה י ז כ ר ה ב ר ו ך
היטב כתבת, והיטב העברת את התחושה שבית קפה יוצר אצל באיו ויושבי הקבע. עבורנו הוא ממש עולם ומלואו. מיקרו קוסמוס חברתי אינטימי ומקרב לבבות זרים. והיכן שיש אינטימיות כאב ומוות זרים אינם זרים עוד.
"בטוב וברע" - אני מתחברת לגישה הזאת הרבה יותר מאשר ל "שלא תדעו עוד צער". לא רק שהיא יותר ריאלית אלא גם יותר נוגעת ומצביעה על חברות אמיתית .
חיבוק .
הי מישקה,
משתתפת בצערך.
לא קל לאבד מישהו קרוב ואפילו שרק הכרתם בבית הקפה.
לפעמים יש כימייה ושפה משותפת מהתחלה ובכל מצב תמיד נורא לשמוע על משהו שחלה ואיננו.
מה עוד שיש ילדים שנשארו מאחור.
מאחלת לך שיהיו לך כוחות לתמוך ולנחם ולהיות שם בשבילם.