יומן מסע חלק שמונה עשר

TheMarker Cafeהמוזגת האוזבקיתמריצה שורותיומן מסע חלק שמונה עשר

יומן מסע חלק שמונה עשר

‎4

ספרים

7 תגובות יום חמישי, 10/12/09, 17:14

היום מצאתי את עצמי מסובכת במחשבות מעגליות. מישהו, שאינו עוקב אחר סיפורי, מצא את אתר המסע הוירטואלי באינטרנט, וקישר אליו, כהמלצה, ממדור נסיעות ותיירות כלשהו.
ככה, ללא שום הכנה מוקדמת, הכריזו מיקי וניר על עצמאות ויותר אינם רק יצירי דמיון, אלא בשר ודם, ולו רק כיוון שישות עלומה האמינה לשעה, שהם משוטטים בעולם החומר.

האם אל החתול הזה התכוון שרדינגר בניסוי המפורסם שלו?
האם לקח בחשבון שגם חתול יכול לעיתים להיות לא יותר מאשר חיוך?

המחשבה מרתקת אותי אליה כחידה מתמטית שבה אני, כלומר הכותבת, היא נקודת הבוחן, ומכאן מתפצלות הדרכים, פנימה אל המסופרים ושוב פנימה, אל המסופרים שלהם, והחוצה- אל הקוראים, וכאן שוב מתפצלת הדרך-
אל הקוראים שבתוך הסיפור, שהם למעשה מסופרים בעצמם, אל הקוראים שקוראים את הסיפור כסיפור, ואל הקוראים שכעת התוודעתי אליהם, שקוראים את המסע כיומן תיעודי ובכך, בעצם הופכים את גיבורי הסיפור לבשר ודם, ואת עצמם לחלק מן הסיפור.

"סיפורו של סיפור" יכולתי לקרוא לכך כדי לפשט את הדברים לשפת הילדים.

*******************************

1/12/2006 04:00 טיוטות

נועם אהוב שלי,

היום הלכתי לחפש אחר החיים בדלת האחורית.

מאז שחזרתי לעבודה אטמתי את עצמי למחשבות ואני פועלת כרובוט, ממוקדת בדבר אחד. כשאני חוזרת הביתה אני מבשלת ארוחות מסובכות ומרובות מנות, ומנקה ומסדרת את הארונות עד שאני צונחת לתוך מבוך החלומות שלי ומתעוררת לרגע אחד שטוף זיעה לפני שאני צוללת שוב אל שגרת היום.
זוכר את התכנית שראינו, על החלומות- ואיך שבניגוד לשינה נטולת חלומות שהיא טרופה ותזזיתית, שנת החלום מתאפיינת בשיתוק איברים מוחלט?
כך אני ישנה. ללא תזוזה. נותנת למנגנוני המח לנקות אותו מהשאריות המכאיבות ביותר, נותנת לזמן לעבור.

היום עבדתי עד מאוחר. כשיצאתי, כמעט וכבר לא חנו מכוניות בחניון התת קרקעי העמוס במשך שעות היום, והרחובות היו שקטים. בתי המלאכה שבאיזור נסגרים עם רדת החשיכה, וזמן קצר לאחר מכן מתפנים גם מגדלי המשרדים, עד שרק אורות בודדים מנקדים את צלליות הענק שלהם על רקע השמיים השחורים.

מצאתי את עצמי משוטטת. התקשרתי הביתה והודעתי שלא יחכו לי.

במאורה האפלולית , הרווייה בעשן ואלכוהול וטעונה בסקס גולמי, שנכנסתי אליה , לא היה סיכוי שמישהו יזהה אותי. משכתי תשומת לב בחליפת העסקים ונעלי העקב, ויכולתי להרגיש את העיניים שננעצו בי ברעב גלוי שלא נעשה כל ניסיון להסוותו , שהרי ברור כל כך שיש רק דבר אחד שבחורה טובה כמוני מחפשת במקום כזה.
לולא בקעו מהרמקולים מילותיו המכושפות של מוריסון ששר על crawling king snake " יכול להיות שהייתי בורחת, אבל האניגמה של המילים האפילות ריתקה אותי למקומי, ונשארתי, ואחרי הכוסית הראשונה התחלפה הפאטתיות שחשתי בתחילה, בתעוזה, וברוממות הרוח המשקרת של השיכרון, ויכולתי להרגיש את הדופק ההולם ברקות, ואת החיים שוברים את סכר האטימות ושוצפים אל תוך הורידים, עד שלרגע האמנתי שאני מסוגלת לעוף ללא כנפיים.

אל תשאל אם מצאתי את שחיפשתי שם נועם, כי לא אספר לך. חזרתי הביתה לפני כשעה, ואינני מעיזה לישון.

אירה.

***********************

חולות נודדים- ג'ייפור 2/12/2006

אני מקווה שאינני נוטל לעצמי חירות מופרזת אירה יקרה, כשאני גורר אותך לרגע לתוך מסע החולות הנודדים, אבל מכיוון שקיבלתי גושפנקא לקיומי, לא יכולתי לעצור בעצמי.

אחרי הכל , אינך זרה לסיפורי, אלא שלובה ושרוגה בו. אחרי הכל העיוות היחיד בסיפורנו הוא ציר הזמן, ובימים אחרים, הייתה מיקי נוהגת בדיוק כמוך.

נועם אינו כובל אותך אירה, לסד שבעיני דמותו, אלא לזה שאת מציירת לו, שהרי נועם אינו מכיר אלא אותם צדדים של אירה שאת חושפת בפניו. אני מכיר את כולם. גם את אלו שאת שומרת בטיוטות.
זכרי יקירה, שהמסע מרחיק לעיתים, ולעיתים מקרב, אבל כשהכל ישקע, הוא יהיה הדבר האמיתי היחיד שיישאר, אני ואת. כי קשר שנרקם בדרכים לעולם אינו ניתק.

לא רציתי חלילה לחבל ברצף הדברים, ועוד אחזור כדי לספר על נפלאותיה של עיר הקופים ועל מפגש שהיה לי עם סוחר שפגשתי בשוק האבנים הטובות בו הלכתי לחפש עבור מיקי, אבני רובי ולאפיס לאזולי, אבל זה ימתין לזמן אחר.

ניר.

דרג את התוכן: