הסיום
ברכות בפרק זה אסיים את סדרת החניכות שעברתי ואסגור את המעגל עם שמות 2 המאסטרים האחרונים שחנכו אותי. The conclusion הסיום בתאריך 11 לנובמבר השתתפתי במדיטציה שנערכה בת"א.תאריך מיוחד זה אפשר לי להשלים את תהליך הכלת העוצמות מאז שהתחברתי ל12 המאסטרים על הר שאסטה ביום הולדתי מרץ 28. מספר ימים לפני המדיטציה הרגשתי עומסים אנרגטיים וחנות הפיצה השכונתית גזרה מכך קופון בליל ה11 בנובמבר האנרגיות עלו והעומס המתמשך היה קשה מנשוא,לקחתי כדור נגד כאב ראש...במדיטציה שנערכה הרגשתי כמו קציץ בשר הנמעך בין האנרגיה האנושית של הקבוצה לבין האנרגיה המאסטרית.למרות העומסים הצלחתי לתת לקבוצה את הגוון שלי ליום מיוחד זה. למחרת העומס לא הרפה...עוד ועוד זרימה אנרגטית עוברת בגופי... אחר הצהריים נסעתי לפסטיבל נטארג'. פסטיבל מיוחד זה נערך בחמישי,שישי,שבת במקום מדהים בשם מצוקי דרגות. המקום נמצא במצוק שמעל ים המלח ונותן אוירה מדהימה של חופש להיות.הלינה באוהלים והסדנאות במתחמים גדולים וכל שעתיים יש סבב של סדנאות שונות הנותנות גוונים שונים לרוחניות. השתדלתי לנוח ועשיתי הילינג לעצמי להקלת כאב הראש,לבסוף לקחתי כדורים,סיטואציה מוזרה עבורי...לא חליתי 10 שנים (מאז השינוי) ועכשיו משאית חצץ פורקת מטען מעל ראשי והדרך היחידה לאיזון היא תרופה... לאחר שביליתי מעט בסדנאות יום חמישי הלכתי לישון באוהל והתעוררתי לבוקר של יום חדש עם שיירה של משאיות מעל ראשי... בהמשך היום חוויתי סדנאות נהדרות שנתנו לי מנוחה זמנית מכמות האנרגיה שאני סופג . בערב התיישבתי על הצוק והתכוננתי לקבלת השבת.כולם התייצבו מול הבמה המרכזית.אסתר (רואה באור) עלתה לבמה והדליקה את נרות השבת,שלחתי לה אנרגיית אור לתפילה האישית ואיחלתי לאחיה רפואה שלמה.היה מרגש ומאוד מיוחד...לאחר שאסתר סיימה כולם שרו שירי שבת,התחברתי לאור הנפלא שנוצר מהאחווה האנושית ואז ראיתי אותם. 12המאסטרים ...עומדים מסביב לים המלח...לא עושים דבר...אני מנסה להתחבר אבל שום דבר לא קורה...טוב סבבה,הם באו ליהנות מהאווירה קבלת השבת נגמרת ואני מסתובב כמו ילד תועה...העומס מתגבר,לא בא לי להיות בשום סדנה,הכדורים כבר לא עוזרים,איזה קריזה...מי צריך את זה בכלל...כל רחש ומגע מועצמים פי מאה...הכל מתחיל להירטב,גשם מתחיל לרדת,פעם בשנה יורד פה גשם,זה בדיוק מה שאני צריך עכשיו...אני רץ לאוהל,נכנס,מתכרבל בשק השינה,בפנים יבש ונעים...הגשם מכה על יריעות האוהל ואני מרגיש כמו בתוך תוף...אני נושם נשימות עמוקות...רעש הטיפות המדהים מכניס אותי פנימה עוד ועוד... "The conclusion" חוץ מהגשם אין כלום...מאות טיפות נופלות על האוהל,ארובות השמיים פתוחות...הוייתי מתמזגת עם הגשם...הכול זורם מלמעלה למטה... לפתע אני מעל ים המלח שמסביבי כל המאסטרים...אני בגובה מאות מטרים מעל המים...בגובה מרחב הלב של ידידיי... וואוו הם ממש ענקים,אני רואה אותם בברור. אני מתרכז במאסטר שמולי ואני רואה שעל מרחב ליבו חקוקות באור האותיות של שמו... יהווה אני מביט שמאלה מיהווה אל מרחב הלב של המאסטרית שלידו ורואה את שמה... אהבה אני ממשיך להביט שמאלה לשאר המאסטרים ורואה את שמותייהם באותיות של אור החקוקות על לוח ליבם. שיווה בודהה תוהו בוהו אלפה ביתה אליה אלהה נשארו השניים האחרונים... אני נושם עמוקות ומביט...
אדמה חווה
זהו אני יודע את שמם.חלק מהוויתי חוזרת לאוהל,הגשם ניתך בעוז על גג האוהל...אני פותח ידי לצדדים,לוקח נשימה עמוקה ואומר את שמות כל המאסטרים בפעם הראשונה בחיי...רעש המבול מחריש את קולי...אני משחרר את החסמים והגדרות מרים את קולי וצועק את שמות המאסטרים,האוהל רועד מהמבול הרוח והאנרגיה! דממה
אני שוב מעל ים המלח,המאסטרים אוחזים אחד בשני ויוצרים מעגל סביב הים...מהותי מתמזגת עם אנרגיית המעגל והקריסטלים של הים במקום הכי נמוך בעולם...איני מבין מה הם רוצים? לקחתי מכאן משהו... כלי... גוש מלח... פתאום אני נזכר שהבאתי להר שאסטה מתנה גוש של מלח עבור השימוש באנרגיה של ההר.... הווייתי עוברת שוב טרנספורמציה ומתאחדת עם הגשם...לאטמוספרה...לגשם...מה זה? איפה אני? אני מביט סביב ורואה מקום מוכר...אני מעל הר שאסטה ומתחתי גוש המלח מקרין לי אנרגיה כמו מגדלור...גשם יורד... אני מתחבר לאנרגיה שמסביב להר ומביט על הפסגה .אני מבחין בשער אנרגטי שפוער חור בהר ודרכו רואים את "פנים" ההר.השער מחודד בהיקפו ואני מזהה מגן דויד,פעם ראשונה אני רואה שער כזה.אני מביט דרך השער לתוך ההר ורואה שוליים של כדור אור מדהים! כעת אני נמצא מעל השער...אני משחרר את כולי והווייתי זורמת לתוך השער...אני רואה את ההר מבפנים...מולי כדור האור הלבן בגודל...כמו כדור הארץ...מה זה הכדור המדהים? שאלתי ואז נפל לי האסימון והבנתי,זה מה שהמנוע האנרגטי שהפעלתי לפני חצי שנה יצר!!! מה אני יצרתי את זה? שאלתי בתמימות...
כדור האור מתחיל למשוך אותי אליו...כולי מפורק למימדים שונים,חלקי מעל ים המלח,חלקי באוהל הרטוב וחלקי מול הכדור האדיר נמשך כמו זירעון לביצית...אני פורש ידיים ומתקרב לכדור האור...הכדור כל כך מרהיב וגדול ואני פיצפון...אני מגיע לפני השטח של הכדור...חיוך של אושר נצחי נסוך על ליבי...אני נושם נשימה עמוקה...ומשחרר...אני מתמזג עם כדור האור...אני זורם פנימה ולצדדים...אני מתרחב...הווייתי מתמזגת עם הכדור ומפרה את האור...הכול אור...גם אני...אחדות
הגשם פסק. אני שומע אנשים באוהלים סביבי. כאב הראש נעלם.יצאתי מהאוהל מנסה לעכל את השינוי... הלכתי במדבר,בחושך,סביבי שלוליות משקפות את הכוכבים והעננים שמתפזרים... מה אני הולך לעשות עכשיו? מה השעה? אחת בלילה המממ...מה יש עכשיו? הליכת מלאכים!!! נדהמתי מהעיתוי...אין מקום יותר טוב להשתמש באנרגיה מאשר בסדנה הכי אהובה עלי אשר נותנת אהבה ללא תנאי וריפוי מאנשים נפלאים ומדהימים... הלכתי למתחם הסדנאות,נכנסתי לאוהל וראיתי מלאכים אנושיים מקבלים אהבה ונותנים אהבה,ווואו פה אני צריך להיות,זה הזמן זה הרגע...להיות...אחדות... אנשים הולכים באמצע השביל ואני מחבק נותן ונותן...ליבי מתרחב ואנרגיה חדשה ונפלאה מתחילה לזרום דרכי...דמעות של אושר מבצבצות מזווית עייני. אם הם היו יודעים איפה הייתי ומה עשיתי לפני חצי שעה...
באהבה
יעקב אבידן
חג אור שמח |
