אז לפני שנים בצעירות עת רגשות כלפייך היו עזים קרבה רציתי וביקשתי היות רבות הפעמים שביקשתי ואותן פעמים סירבת. הכאב שבדחייה החוזרת ונשנית נישא עד היום בפנים משפיע עליי בדרכים שונות זיכרון שנחרט חזק. באותם הימים ראיתיך ביופייך יעלת חן היית בעיניי ולהיות רחוק ממך למרות קרבה עינוי על גבי עינוי. עינוי שנוסף עליו עינוי הדחייה אולי קוראים לזה אהבה אך תמיד היו לי רגשות כלפייך ועדיין יש משום שלא הצלחתי להתגבר עלייך. אהבתיך איך שהיית ולא פחות בינות הרבה היית היחידה שעוררה רגשות עזים למרות שדחית את ניסיונותיי להשגת קרבה. לקראת הסוף קצת לפני שנעלמת הצעת קרבה ואני סירבתי בהרגישי שרוף בניסיונות החוזרים ונשנים להשגת קרבה,סירבתי. ההרגשה כאילו ניסית לעשות טובה כמו פעלת מתוך רגשי אשמה מתוך רחמים על המסכן שרדף אחרייך. עכשיו כעשרים שנה אחרי למרות רגשות שעדיין קיימים כלפייך עדיין חש את הכאב בחושבי עלייך. תמיד את במחשבותיי למרות הכול איני נוטר טינה ומקווה שמצאת רק טוב בסופו של דבר. אם במהלך השנים שחלפו להן הייתה ועדיין ישנה התקווה לפוגשך ביום מן הימים. לדעת מה איתך האם הכול בסדר עימך ופשוט לראותך. לא היה בייננו שום דבר ובכל זאת אני חש שאותך אני רוצה לראות. איני מצפה לניסים משום שלמרות הכול נשארת חשובה לי מישהי בעלת משמעות . איני יכול לשכוח אותך למרות הזמן שעבר תמיד הרגשתי שאת זו שאני רוצה . ומסקנה מכל מה שכתבתי לעיל שאני צריך להתגבר להבין שאני לא אשיג את זו שעליה כתבתי. הגיע הרגע מבחינתי לנסות למצוא מישהי לחלל הריק לא כתחליף |