כותרות TheMarker >
    ';

    המקום של bonbonyetta

    דאגה לסביבה בעיני זה גם אכפתיות ל"שקופים" חסרי הישע שאתנו על הכדור הזה, ומי שבסוף סולם העדיפויות - בעלי החיים. כאן לשם שינוי, אני מנסה לשים אותם בפוקוס קדימה.
    למה? כי רק מי שאוהב רואה את המצוקה, הסבל, וחוסר ההגינות ביחס כלפיהם.
    תמונת הבלוג מהספר "כלבי המגפה", ריצ'רד אדמס, שנתן בי אותותיו וחותמו לנצח.

    0

    להציל רקפות

    67 תגובות   יום חמישי, 10/12/09, 22:23

     

     

     

     

    nrg מעריב "עמק יזרעאל: מבצע להצלת הרקפות" (9.12.2009)

     http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/976/458.html 

    ככה זה התחיל, כשראיתי את הכתבה, נזרקתי שנים אחורה, צפו בי בגעגועים לאבי האהוב ז"ל שמאד אהב רקפות, והמון זיכרונות קטנים צפו ועלו.

     

    נזכרתי בשיר הנפלא של אחד המשוררים האהובים עלי ביותר יהודה עמיחי, שיר הרקפת. כאן אפשר לשמוע אותו כשיר מולחן יחידי שמצאתי (אם מישהו מוצא אותו ביו טיוב אשמח).

     

     

    ותחת סלע שוב צמחה רקפת איש אינו רואה שוב רקפות...... אך מתחת סלע צעקה רקפת, איש אינו מבין שוב רקפות שיר הרקפת - יהודה עמיחי

     

     

    שיר הרקפת יהודה עמיחי

    כבר היינו שם בפעם הנוספת
    ונהיה שם עוד פעמים רבות,
    ותחת סלע שוב צמחה רקפת
    איש אינו רואה שוב רקפות.

    אל תלכי הביתה אהובה,
    הרגשות יצאו, אולי, מן השימוש.
    והאהבה גדלה בתוך לבנו
    כבראשו של טיטוס - היתוש.

    אל תשימי לב, הלב ישים
    את עצמו כבד על העולם,
    אל תשירי בקול רם, שאם
    מישהו ישמע הכל יתם.

    השעות העייפות חוזרות
    והעין תסגר כמו חנות.
    החשמל ישוב בדרך ארוכה
    לטורבינות, דרך כל החוט.

    איש לא יקבל תוספת
    והכל צריכים ללמוד שפות.
    איש מתחת סלע צעקה רקפת,
    איש אינו מבין שוב רקפות.   

     

     

    להציל רקפות   

     

     

     

     

    את האהבה הגדולה לרקפות ירשתי מאבא ז"ל, הוא היה מצלם אותן  ללא הרף, תחת כל עץ רענן, עוד בתקופה שהיה יותר  "נחשב"  שחור לבן, אח"כ בצבע , המוני צילומי רקפות. 

    עוד בהיותי ילדה זערורית הבחנתי בקטע הזה שלו.

     

    יום אחד שאלתי מה הוא מוצא דווקא ברקפת, למה כל הזמן מצלם אותה, יש  המון פרחים אחרים יפים, למה הוא אוהב אותה  ? 

     

    אבי הסתכל בי ברצינות  גמורה וניסה להסביר לילדה קטנה, (שכל הזמן שואלת כל מיני קלוצ-קאשעס) אולי גם לעצמו, כצלם, כאדם, מדוע... .... 

     

    תראי כמה הפרח הזה עדין, צנוע, כמרכין ראש, כמה חינני,  ויחד עם כל העדינות כמה חוזק עוצמה ועקשנות יש בו, באיזה תנאי מזג אויר הוא שורד, איך הוא צומח  ופורח במקומות בלתי אפשריים, בין הסלעים, מנצל  כל פירור אדמה , אף סלע לא  מכניע אותו .

     

    ושימי לב מה אני מראה בצילומים : איך הרקפת מנצחת את התנאים, כיצד  מחזיקה מעמד ופורחת  למרות הכל.... 

     

    אולי מאז, בגלל "העיין הצילומית" (כך אני מכנה זאת) שלו כצלם כאדם, לא רק שאני מוקסמת מהן, השתרשה גם בי נטייה לראות דברים שלא תמיד הכי גלויים. 

     

    פעם אחרי תקופה קשה וכאובה הרגשתי צורך פתאומי לנסוע לראות רקפות, המון רקפות, הרגשתי שזה  יתן לי אויר, ויעשה לי טוב  - וזה עשה.  

     

    יער שלם מלא  מרבד רקפות, ואני פוסעת ביניהן, נזהרת לא לדרוך, שואפת את האויר, מלטפת אותן, כאילו מוסרת ד"ש מאבא, מסתכלת סביב  לראות שחלילה לא יעז מישהו לקטוף פרח בר נגד החוק, או לדרוך עליהן...

     

    לעשות כך במזיד זה חילול הקודש בעיני, אם אבא ז"ל היה רואה היה מסוגל ללכת מכות על זה.

     

    האמת, אם לא הייתי יודעת שהוא ישתולל מכעס הייתי שותלת לו פקעת רקפות, שם. ....

     

    אבל בכל הקשור לרקפות הרגישות של אבא בשמיים, והוא עוד עלול לצאת, ואם מעולם לא חטפתי ממנו, במקרה זה בטוחה שאחטוף.......

     

    לרצון בודאי שזה לא יהיה לו כי זה אומר לעקור פקעת ממקומה דבר האסור בחוק, ובעיניו אסור מוסרית.

    השמירה על פרחי  הבר בארץ ורקפות במיוחד היתה נר ענק לרגליו, כמו דברים אחרים. 

    אם היה רואה את הכתבה, את הנוער עליו מסופר בה, שמנסה להציל את הרקפות, אני חושבת שזה היה גורם לו קורת רוח מרובה.  

     

    הסיפור הזה בשבילך אבא, שתמיד אתי, שבכל כך הרבה דברים ביום אני נזכרת בך, ומבינה כל יום שעובר מדוע אני מי שאני - לטוב ולפחות טוב, ומאיפה זה בא.

     

    שתראה שיש לנו גם נוער  ש"שווה", שעושה מה שיכול, ואני מקווה שהוא יצליח להציל את הרקפות. 

     

    עזרתך מלמעלה, כדי שמבצע רקפות יצליח, בהחלט יכולה לעזור.

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (66)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        17/12/09 23:07:

      צטט: jessielove 2009-12-16 12:42:01

      גם עלי זהו פרח מאד, מאד אהוב.

      ואלי אם תשתלי לו רקפת מתורבתת הוא יקבל ויסלח?

      רואים שלא הכרת את האבא שלי, רקפת מתורבתת? עבורו? חלילה וש"ס, גם אלי הביתה לא תכנס. בדיוק כמו פרחים מפלסטיק, גם אותם הוא תיעב כמוני... :-)

       

        16/12/09 12:42:

      גם עלי זהו פרח מאד, מאד אהוב.

      ואלי אם תשתלי לו רקפת מתורבתת הוא יקבל ויסלח?

        13/12/09 09:55:
      אצלנו בקריות היתה גבעת כלניות. אבל הרקפות.. אוי הרקפות...
        13/12/09 08:52:
      כמובן שצ"ל בא (ולא בה).
        13/12/09 08:51:

      צטט: bonbonyetta 2009-12-12 22:36:15

      צטט: הדב מהיער 2009-12-12 08:52:18

      צטט: נ.י.ל.י 2009-12-11 11:40:58

      אני מהדור הישן שעדיין קטף רקפות הכרמל היה מלא בהן ואהבתי להביאן לאימי  בדרך חזרה מבית הספר היא כה נהנתה! לכן אצלי הן מקושרות לאימי הענווה והאהובה. הכתבה על הילדים שמשמרים את הרקפות מרגשת עד מאד

      והשיר נפלא! איני חושבת שאביך היה כועס אם היית שותלת לו פקעת אחת ליד קברו.

      מסכים עם נילי. כשהייתי ילד, ודינוזאורים רעו אצלנו בחצר האחורית, בעיר התחתית של חיפה, היינו עולים ל- "הר", לקטוף רקפות. אז זה עוד היה מותר. הייתי מביא גם פקעות הבייתה ושותל בגינה הקטנה שהייתה לנו על המרפסת.

      גם אני חושב שאביך לא היה כועס עליך אם היית שותלת פקעת אחת ליד קברו.

      אהלן דב, שינית תמונה, מה קרה?

      לא יעזור לא לנילי ולא לך, אני מכבדת מאד את אבי ואת השקפתו, ולא אעשה זאת, הוא היה איש שומר חוק ואוהב טבע בנשמתו, ולקחת כיום פקעת רקפת, פרח בר, לשתול אצלו זה קודם כל לא חוקי, ומה שלא חוקי לא יהיה לרוחו, מעבר לזה שיש סיכוי לפגיעת מה בפרח והוא לא יאהב את זה תאמינו לי !  :-)

       

       

      טוב, לא נתווכח על החוק, ועל מי מקיים אותו. לרוב המחוקקים אותו לא מקיימים אותו. 

      אולי, כפשרה, רקפת מתורבתת?

      ובקשר לתמונה, סתם בה לי להשתעשע קצת. יש עכשיו מן אופנה כזאת של ציורים במקום תמונות,

      אז, הנה, דמותו של ולאד צ'אפאש, נסיך וולאכיה, בנו של וולאד השד (דרקול, אבי המושג דרקולה?), שנהג להושיב את מתנגדיו על שיפוד.  

       

        12/12/09 23:24:

      כל צמח בטבע צריך לשמר

      הרקפת היא צמח מיוחד עם סגולות טובות גם רפואית.

       

      לילה קסום ונעים

       

      שלומי

       

        12/12/09 22:43:

      צטט: כנרת1 2009-12-12 20:09:06

      כתבה מרגשת, כן ירבו מעשים כגון אלה. אילנה

      תודה כנרת1 ,

      בהחלט בדעתך, כן ירבו מעשים כגון אלה, המראים אהבה כבוד ומוכנות לשמר את הטבע המועט שעדיין נשאר...

      חנוכה שמח

        12/12/09 22:42:

      צטט: ש.ר.ה 2009-12-12 13:43:06

      הרקפות אכן מקסימות ושובות לב השיר של עמיחי, נפלא לא פחות. תודה לך

       

      תודה שרה, עמיחי זה עמיחי, אין עוררין עליו. רבים משיריו אני בכלל זוכרת בעל פה. את השיר הזה הכרתי ואהבתי מילדות.

      חנוכה שמח

        12/12/09 22:41:

      צטט: תמו'ש 2009-12-12 13:07:35

      גם לי הזכרונות הנפלאים מילדות. להסתןבב בשדות ולגלות את הרקפת כמעט מסתתרת יפייפיה מעט נבוכה. נהגתי לצייר המון רקפות.. ולדאבוננו כמעט ונכחדו להם. אך השמחה שלילינו ונכדינו הושרשו ערכים עמוקים לשמירה על פרחי הבר. ואולי כך יהיה ניתן לזמר את המעט..

      אהלן תמוש. אני כמוך מקווה שאת האהבה והכבוד לפרחי הבר המעטים שנשארו לטבע, הנחלנו כמו שהנחילו לנו, לדור הבא. .....

      חבל שהם לא יהנו גם מהם....

        12/12/09 22:39:

      צטט: ההע 2009-12-12 11:24:30

      גם אני אוהבת רקפות (גם נרקיסים) הרקפת מזכירה לי תמיד את השיר של אסתר עופרים מתחת לסלע צומחת לפלא רקפת נחמדת מאוד.. ושמש מזהרת לוטפת עוטרת חג שמח

      תודות ההע

      אה, לגבי נרקיסים, אני מתה עליהם. אבל זו אהבה אחרת. שלא קשורה באבא ז"ל. לגבי רקפות אני פשוט משוחדת וזה קשור גם אליו, הם הרוויחו את האהבה שלי בזכות עצמם לגמרי....

      את השיר של אסתר עופרים אני כמובן מכירה, את הרבה יותר מתחברת לשיר של עמיחי ששמתי אותו, גם בעיני הרבה יותר מתאים לרקפת...:-)

      חנוכה שמח

        12/12/09 22:37:

      צטט: המספרית 2009-12-12 10:21:00

      גם אני מעריצה את הצניעות של הרקפות שפורחות מתחת לסלע ולא מחפשות לעשות רושם על אף אחד! * אלומה

      אהלן המספרית, שמחה שבאת.

      אמממ....תגידי, יש מצב לסיפור על רקפת או רקפות ממך? בשל כל הדברים שכולנו מרגישים אליהן, בשל מה שאת אומרת עליהן....מה את אומרת, יש מצב?  :-)

        12/12/09 22:36:

      צטט: הדב מהיער 2009-12-12 08:52:18

      צטט: נ.י.ל.י 2009-12-11 11:40:58

      אני מהדור הישן שעדיין קטף רקפות הכרמל היה מלא בהן ואהבתי להביאן לאימי  בדרך חזרה מבית הספר היא כה נהנתה! לכן אצלי הן מקושרות לאימי הענווה והאהובה. הכתבה על הילדים שמשמרים את הרקפות מרגשת עד מאד

      והשיר נפלא! איני חושבת שאביך היה כועס אם היית שותלת לו פקעת אחת ליד קברו.

      מסכים עם נילי. כשהייתי ילד, ודינוזאורים רעו אצלנו בחצר האחורית, בעיר התחתית של חיפה, היינו עולים ל- "הר", לקטוף רקפות. אז זה עוד היה מותר. הייתי מביא גם פקעות הבייתה ושותל בגינה הקטנה שהייתה לנו על המרפסת.

      גם אני חושב שאביך לא היה כועס עליך אם היית שותלת פקעת אחת ליד קברו.

      אהלן דב, שינית תמונה, מה קרה?

      לא יעזור לא לנילי ולא לך, אני מכבדת מאד את אבי ואת השקפתו, ולא אעשה זאת, הוא היה איש שומר חוק ואוהב טבע בנשמתו, ולקחת כיום פקעת רקפת, פרח בר, לשתול אצלו זה קודם כל לא חוקי, ומה שלא חוקי לא יהיה לרוחו, מעבר לזה שיש סיכוי לפגיעת מה בפרח והוא לא יאהב את זה תאמינו לי !  :-)

       

        12/12/09 22:32:

      צטט: ענבלר 2009-12-12 07:48:36

      מול מקום העבודה שלי יש גבעה, ועליה חלקה קטנה שכולה רקפות. הרקפות נמצאות שם כבר שנים, אמא שלי זוכרת איך חברי הקיבוץ הצילו את הפקעות שנלקחו מאזור בו בנו, עוד לפני שהפרח היה מוגן, והובאו לגבעה.  ומאז הן שם, ומחות, גדלות, יפות, מכסות את כל השטח, וכולנו שומרים עליהן.  אני אוהבת את כל הפרחים, גם אלו שלא נראים כמו פרחים,

      והרקפות מסמלות עבורי ילדות, עקשנות, כוח וחורף.  תודה על הפוסט הזה, שהזכיר לי לצאת לצלם רקפות :-) חג חנוכה שמח!

      היי ענבלר, שמחה שהזכרתי לך, ואני רואה שאינך היחידה דברים מסוימים.

      אנא, כשתצלמי את הרקפות לידך תשימי לנו פה שנראה ונהנה מהן גם, ולו דרך הצילומים שלך, טוב?

      חנוכה שמח

        12/12/09 20:09:


      כתבה מרגשת, כן ירבו מעשים כגון אלה.

       

       

       

      אילנה

        12/12/09 13:43:

      הרקפות אכן מקסימות ושובות לב

      השיר של עמיחי, נפלא לא פחות. תודה לך

        12/12/09 13:07:

      גם לי הזכרונות הנפלאים מילדות.

      להסתןבב בשדות ולגלות את הרקפת

      כמעט מסתתרת יפייפיה מעט נבוכה.

      נהגתי לצייר המון רקפות..

      ולדאבוננו כמעט ונכחדו להם.

      אך השמחה שלילינו ונכדינו הושרשו

      ערכים עמוקים לשמירה על פרחי הבר.

      ואולי כך יהיה ניתן לזמר את המעט..

        12/12/09 12:39:

      *

        12/12/09 11:24:


      גם אני אוהבת רקפות

      (גם נרקיסים)

      הרקפת מזכירה לי תמיד

      את השיר של אסתר עופרים

      מתחת לסלע צומחת לפלא

      רקפת נחמדת מאוד..

      ושמש מזהרת

      לוטפת עוטרת

      עוטרת לה כתר ורוד..

      חג שמח

      ציפי

        12/12/09 10:21:


      גם אני מעריצה את הצניעות של הרקפות שפורחות מתחת לסלע ולא מחפשות לעשות רושם על אף אחד!

      *

      אלומה

        12/12/09 08:52:

      צטט: נ.י.ל.י 2009-12-11 11:40:58


      אני מהדור הישן שעדיין קטף רקפות

      הכרמל היה מלא בהן

      ואהבתי להביאן לאימי  בדרך חזרה מבית הספר

      היא כה נהנתה!

      לכן אצלי הן מקושרות לאימי הענווה והאהובה.

      הכתבה על הילדים שמשמרים את הרקפות מרגשת עד מאד

      והשיר נפלא!

      איני חושבת שאביך היה כועס אם היית שותלת לו פקעת אחת ליד קברו.

       

      מסכים עם נילי.

      כשהייתי ילד, ודינוזאורים רעו אצלנו בחצר האחורית, בעיר התחתית של חיפה,

      היינו עולים ל- "הר", לקטוף רקפות. אז זה עוד היה מותר.

      הייתי מביא גם פקעות הבייתה ושותל בגינה הקטנה שהייתה לנו על המרפסת.

      גם אני חושב שאביך לא היה כועס עליך אם היית שותלת פקעת אחת ליד קברו.

       

        12/12/09 07:48:

      מול מקום העבודה שלי יש גבעה, ועליה חלקה קטנה שכולה רקפות.

      הרקפות נמצאות שם כבר שנים, אמא שלי זוכרת איך חברי הקיבוץ הצילו את הפקעות שנלקחו מאזור בו בנו, עוד לפני שהפרח היה מוגן, והובאו לגבעה. 

      ומאז הן שם, צומחות, גדלות, יפות, מכסות את כל השטח, וכולנו שומרים עליהן. 

      אני אוהבת את כל הפרחים, גם אלו שלא נראים כמו פרחים,

      והרקפות מסמלות עבורי ילדות, עקשנות, כוח וחורף. 

      תודה על הפוסט הזה, שהזכיר לי לצאת לצלם רקפות :-)

      חג חנוכה שמח!

        12/12/09 06:23:

      תודה על פוסט מצויין :)
        11/12/09 23:00:


      מרגש...

      שבת שלום וחג אורים שמח חברה.

      מורני...*

        11/12/09 21:33:

      רקפות ורקפת אחת
        11/12/09 20:02:

       

      חקצמייח בונבונייטה

         Shalom Dog 5 Flowersבואי ננסה, אם יהיה לינק בהודעה כנסי אליו וצרי לך אייקונים

      אם לא

      לפחות ניסיתי

      חקצמייח כפרה !!




        11/12/09 19:32:

      צטט: yoramlilach 2009-12-11 18:48:11

      כאיש העמק מברך על המבצע-תוספת נכבדה לחורשה שליד קיבוץ שריד- מכוסת הרקפות !! *

      ייאאא....

      יש מצב שאתה מצלם לנו כמה תמונות מהחורשה יורם?

      וציורים בנושא? לא ראיתי אצלך...או שפיספסתי?

        11/12/09 19:31:

      צטט: סנופה 2009-12-11 15:08:21

      פשוט נפלא נופל ללב  כותבת נפלא  חג מקסים  מיקי

      תודה סנופה

      חג אורים שמח ומקסים לך ולמשפחתך, ליצורים החיים כולם

       

        11/12/09 19:27:

      צטט: בטי 2000 2009-12-11 14:56:57

      רקפות??וואווו נגעת לי בנקודה הכי הכי עדינה.. פרח אציל יפיפה...צנוע... "רקפת...רקפת...בסלע נסתרת....הציצי  נא רגע אלי..." תודה בטי

      בהחלט בטי,

      פרח אציל צנוע משגע. הכי קטע שאנשים לפעמים באים ואומרים, יש לי בבית רקפות הרבה יותר גדולות, בעציץ יותר יפות, יותר שוות....שאני מדברת אתם על רקפת בר מוגנת כמובן, והם על הרקפת המתורבתת הענקית שמוכרים בחנויות....לא רק שהם משווים, המתורבתת עדיפה בעינהם....

      מיותר לציין שאלה לא מבינים מה אני רואה ברקפת האמיתית....

        11/12/09 19:24:

      צטט: ארזעמירן 2009-12-11 13:10:59

      אני בדרך כלל לא מבדיל בין כריזנטמה לשן הארי (נגיד) ומבחינתי "פרחים" זה שם קיבוצי ל-"ירוק למטה, צבעוני מעל" אבל לרקפת יש לי פינה נרגשת. היא , משום מה, מזכירה לי ילדות נשכחת.

       

      הנה, גם לארז הרקפת מזכירה ילדות, חברים, תנו רעיון. למה בעצם ?

        11/12/09 19:23:

      צטט: אודי ברוך 2009-12-11 12:17:44

      אני מאוד מאוד מאוד אוהב רקפות זה פרח הילדות שלי

      וואלה גם אצלך זה קשור לילדות, גם אצלי.......שימו לב לכמה זה מתקשר בעיקר עם הילדות.

      לא מבינה מדוע, גם כיום יש רקפות, זה פרח מוגן....יש למישהו רעיון ? זה הרי לא פרח חלילה שאינו קיים עוד שיזכיר זאת...

        11/12/09 19:21:

      צטט: בונגו 2009-12-11 12:04:13

      מבין את אהבתך לפרח הזה. מעבר ליופי שלו. יש בו ניחוח של ילדות.

      נכון, אבל מעניין למה לכל כך הרבה זה מזכיר ילדות. ......הרי גם כיום הוא בהחלט קיים...:-)

        11/12/09 18:48:
      כאיש העמק מברך על המבצע-תוספת נכבדה לחורשה שליד קיבוץ שריד- מכוסת הרקפות !! *
        11/12/09 15:08:


      פשוט נפלא

      נופל ללב

      כותבת נפלא

      חג מקסים

      מיקי

        11/12/09 14:56:

      רקפות??וואווו נגעת לי בנקודה הכי הכי עדינה..

      פרח אציל יפיפה...צנוע...

      "רקפת...רקפת...בסלע נסתרת....הציצי  נא רגע אלי..."

      תודה

      בטי

        11/12/09 14:56:
      חשוב מאוד!
        11/12/09 14:43:

      צטט: נ.י.ל.י 2009-12-11 11:40:58

      אני מהדור הישן שעדיין קטף רקפות הכרמל היה מלא בהן ואהבתי להביאן לאימי  בדרך חזרה מבית הספר היא כה נהנתה! לכן אצלי הן מקושרות לאימי הענווה והאהובה. הכתבה על הילדים שמשמרים את הרקפות מרגשת עד מאד

      והשיר נפלא! איני חושבת שאביך היה כועס אם היית שותלת לו פקעת אחת ליד קברו.

      את לא הכרת את אבי, הוא בהחלט היה כועס מאד אם הייתי שותלת לו שם פקעת רקפות, והיה יוצא לרדוף אחרי עם נבוט בחלומות....תעזבי, לא רוצה להסתבך אתו, מה גם שהמצפון שלי והוא זה אותו דבר בכל הקשור לרקפות....:-)

        11/12/09 13:41:

      צטט: mzukan 2009-12-11 11:37:36

      פוסט מאוד מרגש על אבא והרקפות, ואני מבין את החיבור שהיה בינכם, ואני שמח שהשאיר לך, את ירושת הרקפות וכל מה שמסביב , את האהבה לטבע ואת החרדה לשלומם של החי והצומח שיהיה לך חג חנוכה שמח  עשבוני ופרחוני,

      בידידות רבה אשר

      תודה אשר,

      חג שמח לך, לכם, למשפחה, לכולנו, לכל היצורים החיים החשים, חג אורים שמח ובריא. גם לרקפות...  :-)

        11/12/09 13:40:

      צטט: חצי בנאדם 2009-12-11 11:06:34

      המבצע הזה כל כך חשוב, שחייבים להרתם אליו גם אני הצלתי עשרות רבות של רקפות בגבעות ישובי לפני הגעת הדחפורים. חלקם מכבדים את גינת ביתי עד עצם היום הזה, והם גם מתרבים כמו שיש לצפות. פשוט תענוג

      אם אספיק אגיע בעצמי חג שמח

      אהלן חצי בן אדם.....:-)

      המצבע מאד חשוב בעיני, אין לי רכב.

      מאד מקווה שתספיק להגיע, אם כן, עדכן אותנו בקצת....דיווח, תמונות, משהו...

      תודה

        11/12/09 13:10:

      אני בדרך כלל לא מבדיל בין כריזנטמה לשן הארי (נגיד) ומבחינתי "פרחים" זה שם קיבוצי ל-"ירוק למטה, צבעוני מעל" אבל לרקפת יש לי פינה נרגשת. היא , משום מה, מזכירה לי ילדות נשכחת.
        11/12/09 12:41:
      *
        11/12/09 12:17:


      אני מאוד מאוד מאוד

      אוהב רקפות

      זה פרח הילדות שלי

        11/12/09 12:04:
      מבין את אהבתך לפרח הזה. מעבר ליופי שלו. יש בו ניחוח של ילדות.
        11/12/09 11:40:


      אני מהדור הישן שעדיין קטף רקפות

      הכרמל היה מלא בהן

      ואהבתי להביאן לאימי  בדרך חזרה מבית הספר

      היא כה נהנתה!

      לכן אצלי הן מקושרות לאימי הענווה והאהובה.

      הכתבה על הילדים שמשמרים את הרקפות מרגשת עד מאד

      והשיר נפלא!

      איני חושבת שאביך היה כועס אם היית שותלת לו פקעת אחת ליד קברו.

        11/12/09 11:37:

      פוסט מאוד מרגש על אבא והרקפות,

      ואני מבין את החיבור שהיה בינכם,

      ואני שמח שהשאיר לך, את ירושת הרקפות וכל מה שמסביב ,

      את האהבה לטבע ואת החרדה לשלומם של החי והצומח
      שיהיה לך חג חנוכה שמח  עשבוני ופרחוני,

      בידידות רבה אשר

        11/12/09 11:06:

      המבצע הזה כל כך חשוב, שחייבים להרתם אליו

       

      גם אני הצלתי עשרות רבות של רקפות בגבעות ישובי לפני הגעת הדחפורים. חלקם מכבדים את גינת ביתי עד עצם היום הזה, והם גם מתרבים כמו שיש לצפות. פשוט תענוג

       

      אם אספיק אגיע בעצמי

       

      חג שמח

        11/12/09 10:47:

      צטט: Neora 2009-12-11 06:38:42

          צטט: *רונן* 2009-12-10 22:39:56

      כאוהב רקפות מושבע התרגשתי מאד תודה! 

       

      אני עם רונן בעיניין !!

      חדמשמעית - חולה על רקפות, כלניות, נרקיסים.. וציפורני חתול  !!Gardening

      Light Menorah


      Potato Pancakeרוצה סופגנייה ??

       

      תודה מותק, תגידי, שוב, מאיפה את לוקחת את האייקונים המשגעים שלך?

      כן, אני רוצה סופגניה.

      אני חושבת שם מישהו היה ממציא סופגניה מקמח מלא ואפויה בתנור לא מטוגנת היה הופך למיליונר.

      הייתי קונה את הכל. בכל המטעמים.

      חנוכה שמח, לך, לאוהבייך, אהובייך, משפחתך, לכולנו.

        11/12/09 10:45:

      צטט: אמנון ותמר 2009-12-11 00:55:29


       
      נולדתי בעמק יזרעאל
      הבית שלי היה קרוב להר שהיה בו מלא רקפות
      וכשהייתי ילדה טיילתי בין הרקפות וחלמתי בוורוד
      והיה שקט כזה עם הרקפות שקשה להסביר
      החזרת אותי לשקט הוורוד.....
      אוהבת את הרקפות משחר ילדותי.
      לזכרו של אביך שאהב וידע והסביר גם למה.
      התרשמתי מהכתבה של הילדים להצלת הרקפות.
      תודה לך וחג אורים שמח
      ממני באהבה רינת.

       

      תודה רבה רינת,

      לצילום, למילים החמות, למה שאמרת - ולאיך שאמרת זאת... :-)

        11/12/09 10:43:

      צטט: d.double you 2009-12-11 05:57:32


      תודה חברה   

        11/12/09 10:40:

      צטט: fridelidm 2009-12-11 00:43:44

      כתבה מעניינת ומרגשת כתמיד   *

        תודה

        11/12/09 10:39:

      צטט: ענת ישראלי 2009-12-11 00:26:33

      אין על האיכפתיות שלך!!!*

      תודה ענת, אני מוכרת עודפים, רוצה קצת?

        11/12/09 10:37:

      צטט: medifoot 2009-12-10 22:49:09

      תרשי לי, לא יכולה לדלג מבלי להתערב,מאוהבת ברקפת! היא מציצה אליי מכל כיוון חלון בבית. את יודעת כמה אהבה נותנת הרקפת? מליון תפרחות שלא נגמרות. אין על הרקפת, מהממת ורצוי שתהא גם מוגנת.

       

      אהלן, את מוזמנת תמיד, אין בעיה. ותתערבי, חופשי.

      אם גם את אוהבת רקפות אולי נפתח כאן מועדון קטן?

      אני דרך אגב אוהבת את הרקפות פרח הבר, המוגנות, לא אלה המתורבתות ענקיות כאלה בתוך עציץ, ממש לא אלה...

        11/12/09 10:35:

      צטט: *רונן* 2009-12-10 22:39:56

      כאוהב רקפות מושבע התרגשתי מאד תודה! 

      אהלן רונן,

      שוב השגת את כולם... :-) 

       

      מעניין עוד כמה אוהבי רקפות נגלה כאן, מענין עם יש בקפה עוד, מעניין אותי למה אחרים אוהבים אתן.

      למה אתה אוהב אותן?

       

        11/12/09 10:35:
      פה בגליל הרקפות מלבלבות כבר!
        11/12/09 10:29:


      גדלתי על הרקפת והכלנית.

       

      בעיניי שני פרחים המסמלים את ארץ ישראל הישנה והטובה.

       

      תודה

        11/12/09 10:27:


      אני כדי לרגש אותך ולהציף אותך

      בזיכרונות מתוקים,    מבטיח:

      סידרת צילומי רקפות ונרקיסים

      מגינתי ,שישלחו אליך באמצעים

      שברשותי...

      שבת שלום וחג אורים שמח......)

        11/12/09 10:26:


      איזו ראיה מקסימה ומלמדת - להתבונן ברקפת ... בתנאים שהיא שורדת, בענווה ובצניעות שלה... כתבת מקסים.

      אני מאמינה שהם שם בשמים, באמת מקשיבים... אז בטח הוא רווה נחת מבת יקרה כזו :)

      חג שמח ושבת שלום

        11/12/09 10:25:


      בונבונייטה יקרה ומיוחדת,

      זכרון נפלא לאביך, הפרח האהוב הזה, שגם אני אוהבת מאוד.

      פעם אמרו לי שזה הפרח המשוייך לבני מזל גדי, ומאז יש לי רגש מיוחד אליו.

      עוד בהיותי ילדה, נמשכתי אליו, בלי לדעת אז למה.

      הייתי מציירת אותו, אבל כל כך מצחיק, עם עלים כמו קרניים דווקא, אבל בסגול..

      ומתעקשת בתור ילדה בת שבע או שמונה שזה ציור של רקפות,

      והמבוגרים היו מהנהנים בראש, אולי מחייכים בליבם, זו רק ילדה..

      העיקר, אני מקווה שאכן יצליח מבצע ההצלה הזה, הפרח הזה כה ראוי,

      עונג חורפי קסום, שאפילו אני כלא חובבת חורף, מסוגלת לאהוב.

      חג אורים שמח!

        11/12/09 08:23:


      אישה מקסימה , פוסט מקסים.

      אביך צדק , הרקפת  פרח , אצילי, יפה, חינני, צנוע ומקסים .

      גם אני מטורפת על רקפות.

      והלוואי שבנותיי תקבלנה את האהבה לצומח ממני כשם שאת

      קיבלת מאביך את האהבה לצומח (אני מאמינה שגם לחי ).

      מתוקה - תודה

       

       

        11/12/09 06:38:

          צטט: *רונן* 2009-12-10 22:39:56

      כאוהב רקפות מושבע

      התרגשתי מאד

      תודה! 

       

       

      אני עם רונן בעיניין !!

      חדמשמעית - חולה על רקפות, כלניות, נרקיסים.. וציפורני חתול  !!Gardening

      Light Menorah


      Potato Pancakeרוצה סופגנייה ??

        11/12/09 05:57:

      ציור דיגיטלי ששמו -חלון עם רקפות
        11/12/09 01:22:
      יפה אהבתי סוף שבוע נפלא
        11/12/09 00:55:

       
      נולדתי בעמק יזרעאל
      הבית שלי היה קרוב להר שהיה בו מלא רקפות
      וכשהייתי ילדה טיילתי בין הרקפות וחלמתי בוורוד
      והיה שקט כזה עם הרקפות שקשה להסביר
      החזרת אותי לשקט הוורוד.....
      אוהבת את הרקפות משחר ילדותי.
      לזכרו של אביך שאהב וידע והסביר גם למה.
      התרשמתי מהכתבה של הילדים להצלת הרקפות.
      תודה לך וחג אורים שמח
      ממני באהבה רינת.
        11/12/09 00:43:


      כתבה מעניינת ומרגשת כתמיד

      *

        11/12/09 00:26:
      אין על האיכפתיות שלך!!!*
        10/12/09 22:49:

      תרשי לי,

      לא יכולה לדלג מבלי להתערב,
      מאוהבת ברקפת!

      היא מציצה אליי מכל כיוון חלון בבית.

      את יודעת כמה אהבה נותנת הרקפת?

      מליון תפרחות שלא נגמרות.

      אין על הרקפת, מהממת ורצוי שתהא גם מוגנת.

       

       

        10/12/09 22:39:

      כאוהב רקפות מושבע

      התרגשתי מאד

      תודה! 

      ארכיון

      פרופיל

      bonbonyetta
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין