הבחור שהחלפתי אותו, עוזב היום. למרות שהוא פוטר, ולא על רקע של קיצוצים, עושים לו שתית פרידה. נכון שזרקו אותו, דרכו עליו ומעכו אותו, אבל מסורת זו מסורת והיום בארבע נאכל רוגלך, נרים כוס ספרייט ונפרד ממנו כמו שצריך. המזכירה אוספת מכל אחד עשרה שקלים למתנה ויוצאת לעשות קניות לכבוד האירוע,לא לפני שהיא מטילה עלי את כתיבת מילות הפרידה לבחור. "אבל.... הרגע הגעתי, אני לא מכיר אותו ולמעשה לא זכור לי שבכלל ראיתי אותו אי פעם". "הרווח כולו שלך" עונה לי המזכירה "אתה לא מבין כמה שקט כאן מאז שהוא הלך עם כל הדיסקים שלו". אני פונה למנהל החשבונות שיבצע הוא את המשימה. "מה יש לכתוב עליו? הוא בקושי היה פה. יום אחד הוא עם הילד שלו ביום מחלה, יום אחד הוא בטיול שנתי וכשכולנו היינו משקיעים הוא היה יוצא מוקדם כדי לשחק כדורגל עם הילדים שלו. תאמין לי, בקושי ראיתי אותו."  אני פונה למנהל השיווק ומנסה להעביר אליו את תפוח האדמה הממש לא לוהט. "טוב, שהוא עזב. תאמין לי הוא לא תרם כלום לחברה. היה יושב בישיבות ומקשיב ולא פוצה פה. אנשים התווכחו, צעקו, היו מוכנים להרוג אחד את השני והוא? כלום. מה אנחנו צריכים אחד כזה?!"."עדיף שהוא שותק" מתערב אחד הנוכחים "כשהבן אדם הזה פתח את הפה יצאו לו משם רעיונות, שתהרוג אותי מאיפה הוא הביא אותם. הבן אדם חי לו כמה אלפי קילומטרים מעל האדמה. פשוט מנותק מהמציאות." אני מתחיל להילחץ ופונה לרחמים שלהם (אם לא עליו אז לפחות עלי) "תעזרו לי חבר'ה, אני חייב לכתוב עליו משהו, בכל זאת הוא עבד אתכם שלוש שנים." הם מגחכים. "עבד איתנו?! עבד על כל הבנות כאן בחברה, היה יוצא כל פעם עם מישהי אחרת לשלוש שעות ארוחת צהרים במסעדות שף". "תאמין לי אין הרבה מה לכתוב עליו, הוא פשוט עשה צחוק מהעבודה.""שיהיה לך בהצלחה" הם מאחלים לי "אולי בעצם זה כל מה שאתה צריך לכתוב – שיהיה לך בהצלחה". הם מסכמים ויוצאים מהחדר.

אז מה היה לנו, אני חושב לעצמי, מוסיקה, צחוק מהעבודה...מסעדות שף... בחורות... שתיקה בישיבות... מנותק מהמציאות... כדורגל עם הילדים כשכולם משקיעים... מה אני עושה עם כל זה?

השעה ארבע. כולם מתכנסים בחדר ישיבות לקראת השתיה. הבחור הזה בפינה הוא כנראה חתן השמחה. המזכירה מגישה למנהל שפיטר אותו את הטקסט שכתבתי.הוא מקריא להם מהדף על איש המשפחה שבשבילו הילדים הם מעל הכל, חובב מוסיקה, אנין טעם, בעל חוש הומור וקסם אישי שאף בחורה לא יכולה להיות אדישה בפניו. הוא מספר להם על אדם תרבותי בעל יכולת הקשבה מופלאה וראש יצירתי ומעל הכל בן אדם חיובי עם לב רחב. הוא מקפל את הנייר ולוחץ בחום את ידו של החתן. כמה בחורות מזילות דמעה ומנהל החשבונות טופח בחום על שכמו. מנהל השיווק לוחש באוזני: "איך נתנו לכשרון כזה לעזוב את החברה?! תאמין לי, עובד, אתה נכנס לנעלים גדולות מאוד."