1. אתמול בערב
כל מני דברים קרו במדינה באותו הזמן, אבל מבחינת האתר של המדינה - החדשות החמות של הרגע היו שנינט עומדת עכשיו על במת מועדון הבארבי, ומבצעת את שירי אלבומה החדש. ולא רק שהיא מבצעת אותם לייב, היא גם מבצעת אותם בשידור ישיר לאותו אתר. "בפעם הראשונה הופעה בשידור חי ברשת", התהדר העיתון של המדינה באותו בוקר בפרסומת, סליחה - ידיעה, שבישרה על השידור המיוחד, מתעלם מהעובדה שהפורטל המתחרה עשה דברים כאלו, מאותו מועדון אפילו, כבר לפני שנים.
וואלה, כמה טוב זה שיש לך את קבוצת התקשורת המובילה במדינה כדי שתעזור לך לקדם את אלבומך החדש שאין לו יותר מדי פוטנציאל מסחרי. מה יותר טוב כדי לשמן את גלגלי מכונת השיווק מאשר האתר הנחשב במדינה, שבמשך שעות שם אותך לא פחות ולא יותר בכותרת הראשית שלו. "הפיגוע בתאומים, האשפוז של שרון, מלחמת לבנון השנייה, ההופעה של נינט בבארבי. אתם יודעים, ילדים, מה משותף לאירועים הנ"ל?" צייצה מישהי בטוויטר, בהתייחסה להחלטה העריכתית המוזרה. ניסיתי לצפות. זה נתקע לי על Buffering כל חצי דקה.
2. שבועיים לפני כן
ויכוח בטוויטר. כן, מסתבר שגם בפורמט המוגבל הזה אפשר להתדיין ולהתווכח. רק צריך להגביל כל ארגומנט ל-140 תווים בכל פעם. "היא לא מעניינת ולא חשובה", אומר אחד. "היא זמרת מצוינת!", קובעת שניה. "בדיוק, זמרת!" הוא עונה. "לא אמנית אמיתית, לא יוצרת אמיתית. מישהי שיודעת לשיר יפה - וזהו". היא מגיבה בעוד דבר הלל. הוא מגיב בעוד דבר עלבון לבלון, וקובע ש"מה שהיה בערד זה רק פרומו. הדיסק לא יימכר, להופעות לא יקנו כרטיסים. זה לא במקרה שהיא כמעט ולא פותחת קופות". "היא בדרך כלל מופיעה בהופעות סגורות, ואלו נמכרות בכסף רב", מגיבה ההיא. "בדיוק!", הוא מגיב לתגובה. "לחברי ועד עובדי חברת החשמל לא אכפת לראות אותה בחינם, אבל אין הרבה כאלה שמוכנים לשלם כסף עבור זה", הוא חותם את ההתנצחות.
3. 2005
שלום גד מוציא את אלבומו הרביעי, "אהבה". בראיון שהוא נותן לי הוא מתאר את הקונספט של האלבום: "זה תקליט של שירי אהבה. לפחות זה נראה ככה מהצד שלי, אני מתאר לי שמבחוץ זה נראה אחרת. זה תקליט שמתעסק בכל האחריות, הכאב ראש והכאב שיניים שמגיע מהרגע שבו מצאת אהבה. כל התרבות המערבית כבר מתעסקת המון זמן בכך שהסיפור הוא כל הייסורים שעוברים עד שמוצאים אהבה. פה זה דווקא מתעסק יותר במה שקורה אחרי שמוצאים אותה".
19 שירים יש בדיסק הזה. רבים - אבל קצרים. לאחד מהם קוראים "מי יבוא להציל אותך" והוא הולך ככה:
כשהחושך יפול על העיר / והלילה יסתיר אותך / וכשכל החיות הרעות / ינסו לפתות אותך / מי יבוא להציל אותך? / כשהחור יגדל ויגדל למימדי ענק / וכשלא תוכלי יותר להתאים בדיוק לצרכי השוק / מי יבוא להציל אותך? / הריאות היפות שלך / תתמלאנה עשן צהוב / והמצח הגבוה יהפוך שחור / מי יבוא להציל אותך? / וכשאף אחד במדינה לא יהיה יותר מעוניין / בישבן העייף שלך / מי עדיין יאהב אותך? / ומי יבוא להציל אותך?
[ אפשר גם לשמוע בראש הפוסט ]
כבר בפעם הראשונה ששמעתי את השיר הזה קפצה לי לראש תמונה ברורה מאוד של מושא השיר. נינט. זו חייבת להיות נינט. כשיום אחד הקופות כבר לא יתקתקו, כשהחור בכיס של טדי הפקות יגדל ויגדל למימדי ענק, כשהיא לא תוכל "להתאים בדיוק לצרכי השוק" - מי באמת יבוא אז להציל אותה? אם היא, למשל, תחליט להוציא אלבום ארט-רוק יומרני, מלווה בלהקה "איכותית" שעדיין לא התגברה על הסיקסטיז והתקופה הפסיכדלית, אלבום שגורם לקהל הטבעי שלה (אם יש כזה בכלל) - לצעוק לה "בוווז", בהופעה - מי יבוא להציל אותה? אם התקליט לא ימכור וההופעות לא יהיו מלאות - מי? אם יפסיקו להתעניין לה בפריזורה ובקרחת, או כמו ששלום גד מנסח את זה "וכשאף אחד במדינה לא יהיה יותר מעוניין בישבן העייף שלך" - מי, מי, מי, יבוא להציל אותה? יודה?
"אם יהיה קליפ לשיר הזה - נינט צריכה לשחק בו", אמרתי אז למישהו. אבל ממתי שלום גד עושה קליפים לשירים שלו? למי יש כסף לזה?
4. עוד ב-2005
זמן קצר לאחר שהאלבום הזה יוצא, שלום גד מתארח בתוכנית הרדיו של לאון פלדמן ב-106FM. גם אני איתו שם, בשידור, כמראיין אורח.
"יש לי הרגשה שזה בעצם מן שיר על כוכבי אינסטנט כאלה, שהיום מרגישים on top of the world, אבל מחר בעצם אף אחד כבר לא יתעניין בהם, ואז מי יבוא להציל אותם. יש בזה משהו?", אני שואל את שלום.
"אה, כן, אם כי הדמות שבאמת צריך להציל פה זה הבן-אדם ששר את השיר, כמובן", הוא עונה, נאמן לסגנונו שלרוב לא מאפשר לפרש את שיריו בצורה חד משמעית. "כשהשיר הזה נכתב בכלל לא הייתי מודע ל'כוכב נולד' וכל הדברים האלה. לא ראיתי טלויזיה באותה התקופה. לא יותר מדי שמעתי רדיו. הייתי כל-כך עסוק בלנסות לגמור מיקסים כמו שצריך שנקודת המבט היא הרבה יותר אישית". וזה מזכיר לי משפט אחר שהוא אמר לי לפני כן, באותו ראיון כתוב: "אני כותב כל הזמן וכשאני מסתכל אחורה – אני רואה שזה בדרך כלל הפסקול של החיים שלי. גם אם לא התכוונתי שיהיה, גם אם ניסיתי לעשות משהו אחר לגמרי".
5. תחילת דצמבר 2009, ערב, מסעדה בתל-אביב
הם ישבו שם, במסעדה המפונפנת הידועה, עם מחירים יקרים ושעון חול בו הזמן אוזל במהירות. "אני יכול לתת לכם בערך שעה", אמר המארח שפינה להם שולחן, ולא ידע עד כמה הוא צודק. שניהם הזמינו המבורגר, תוספת וקולה. "אנחנו יושבים במסעדה יוקרתית ומזמינים ארוחה של מק'דונלדס", הוא צחק, וציין לטובה את העובדה שהיא מאותו סוג נדיר של בחורות שמזמינות קולה ולא דיאט-קולה. "שמעתי את ההקלטה של תוכנית הרדיו שעשיתם עם שלום גד", היא אמרה. כמה שבועות קודם לכן, כשרק הכירו, הוא הביא לה דיסק צרוב, מלא עד אפס מקום בקבצי MP3. היא הייתה לפני נסיעת עבודה לחו"ל, והוא וידה שיהיה לה מה לשמוע בטיסות הלוך וחזור. היו שם לא מעט קבצים של שלום גד, אותו רצה שהיא תכיר, וקיווה שתאהב כמוהו. אחד מהקבצים היה זה של תוכנית הרדיו המוקלטת הזאת.
"אבל שמעתי רק עד האמצע", הודתה. "זה קצת מעצבן - אתם ארבעה אנשים שם ומדברים הרבה ביחד, כך שאי אפשר לשמוע ברור". הוא נבוך, נזכר בקקפוניה שאכן שררה לעתים באותו שידור. "תביני, זה קולג'-רדיו", הוא מתרץ. "יש שם את הקטע הזה שאתה מדבר איתו על איזה שיר שאתה אומר שאתה חושב שזה על נינט, והוא אומר לך שלא, ואז אחרי שהוא עונה אתה בכל זאת אומר לו שזה כן, ומתעקש איתו", היא מציינת וצוחקת, רומזת על הנטיה שלו להיות "תמיד צודק", פסקני ונחרץ. "אני לא זוכר שזה היה בדיוק כך", הוא מתגונן ומסביר. "ובכלל, מהרגע ששיר יוצא לעולם, קיימת לגביו חירות פרשנית מוחלטת. כל אחד יכול לראות בו את מה שהוא מרגיש, ואין כאן נכון או לא נכון", הוא מנמק. "כתבתי פרשנויות מסוימות על שירים של אסף ארליך שאני בטוח שבכלל לא עלו על דעתו, ובכל זאת מבחינתי זה בדיוק מה שהם, בלי קשר למה שהוא באמת התכוון כשכתב".
6. כמעט אמצע דצמבר 2009, לילה, דירה בתל-אביב
מאמצע השבוע הוא שוכב בבית. חולה. בהתחלה חשב שזה סתם צינון. כשהלך לרופא התברר שמדובר בדלקת בדרכי הנשימה. הרגשת נאחס כללית, בזכות הכאב בגרון, הסתימה באף והצביטה בלב. לפתע הוא נזכר בשיחה ההיא במסעדה. הוא ניגש למחשב ומאתר את קובץ ההקלטה מתוכנית הרדיו ההיא. מקשיב לחלק שעוסק ב"מי יבוא להציל אותך", ומחייך כששומע את המראיין הנחרץ המדבר במהירות (גבוהה מדי) ומשוכנע שהדמות בשיר היא הכוכבת הנולדת. "כשמישהו תוקף אותך הרי משהו לא בסדר אצלו, ולא אצלך", אומר שלום גד בהקלטה. "כל האנשים האלה שתוקפים את נינט טייב או את יעל בר-זוהר, זה אנשים שמשהו לא בסדר אצלם. הם אלה שמרגישים לא בסדר. אותו ילד שאומר להורים שלו 'העולם לא בסדר' - זה בסך הכל סצינה דרמטית מסוימת בחיים שלו, לא בהכרח שהעולם לא בסדר. זה אומר יותר על מי ששר את השיר מאשר על מושא השיר, בעצם".
הוא סוגר את הקובץ, נשכב על הספה בסלון, מתכסה בשמיכה, פותח את המחשב הנייד ומתחיל לתקתק על המקלדת.  |