פרופיל
עוד טיפ טיפה
שלוש הגרציות מתוך תמונת \"אביב\" של סנדרו בוטיצ'לי.
במיתולוגיה היוונית, שלוש החאריטוֹת היו אלות החן, היופי, הפריון וכישרונות המוזיקה והאמנות. לדברי הומרוס, הן היו בנות לוויתה של אפרודיטה, אלת היופי והאהבה.
ארכיון
חינוך? תאכל'ס מה עושים?
האמת? די נמאס לשמוע על הנושא הזה , אבל אין ברירה! אסור לנו להניח לו ליפול בין הכסאות כאבן שאין לה הופכין. בתאריך 06.09.07 פרסם אמיר זיו-אב כתבה באתר על הצורך במהפך בחינוך , ועכשיו! אבל כמה זמן עוד נסתפק בכתבות משכילות , וזהו?
כל מי שקצת מבין יודע שאם הקריסה במערכת החינוך תמשך , בסופו של דבר , נאבד את היתרון היחסי העצום שלנו. אני לא בטוחה שאנשים מבינים באמת את המשמעות האמיתית של הנזק ואת שרשרת ההשפעות ההרסניות של התופעה על המדינה , החברה והפרט.
הסוגיה הזו מטופלת בידי פוליטיקאים אינטרסנטיים וזמניים , אנשי חינוך מתוסכלים ועייפים ויועצים שעניינם (כנראה) לזכות בנקודות על ביטול שביתה ביום הראשון בשנה - פעם בשנה ולחשוב ש"הם עשו את זה". גם אם נצא מתוך הנחה שאכן אכפת להם וכי הם מחוייבים באמת , האם יש להם עוד מוטיבציה לעשות את השינוי הגדול?? האם יש להם בכלל את היכולת , הידע , הכלים והמעוף לחולל את השינוי? האם אתם מוכנים להמשיך ולקחת את הסיכון שאלו יקבעו את גורלנו? ואכן , לטווח הבינוני והארוך , מדובר בסוגיה גורלית ובצורך קיומי.
כשהחלוצים הראשונים באו לכאן לבנות את המדינה הם חצבו בסלע , סללו כבישים , שתלו ובנו - היה להם חזון. אבל כדי שהחזון יתקיים באמת , תפקידנו היה ועדיין לחיות אותו ולהחיות אותו כל פעם מחדש.
כבר שנים אני שומעת על המהפך שנדרש במערכת החינוך , אבל במבחן התוצאה עדיין תהליך ההדרדרות לא נעצר ואף החמיר , הנוער פורק עול , המורים עדיין עניים ומתוסכלים (ואין בזה לשקף את דעתי האישית בנושא) , הממשלות פועלות באזלת יד פושעת ובזלזול משווע (אולי כי הם יודעים שלא בטוח שהם יהיו כאן לשלם את המחיר?!) ורק מידי פעם אני נתקלת ביחיד סגולה שמנסה בכנפי ציפור להזיז צוק , ללא הועיל .
האם לא הגיע הזמן שקהילת העסקים בישראל תקדיש את האנרגיה הדרושה כדי לוודא שיהיה מי שיחיה את הנכס המניב עליו הם שוקדים יומם וליל? היה מי שאמר שמימלא מי שיש לו כסף ידאג שילדיו יקבלו את החינוך הטוב ביותר שניתן , אבל השאלה החשובה היא לצד מי הם יחיו עם החינוך היוקרתי שהם יקבלו? איך תראה החברה בכללה , חשובה כדי להחליט האם לטפל בחלקת האלוהים הקטנה שלי או לחשוב על עתיד המדינה כמו שהחלוצים האדירים חשבו. אני יודעת שהנושא הרבה פחות סקסי מלדון בקריירה , בזוגיות או במגמות הבורסה , אבל יש כאן הזדמנות לאתגר , ליצירה ולהשקעה של ממש. ותזכרו , שכולנו נשלם את המחיר ושום ערך כספי לא יוכל לו.
אם יש לכם רעיונות אופרטיביים או דוגמאות לאישוש או הפרכה של מה שכתבתי , מורת רוח או חוויה שחוויתם אתם מוזמנים להעלות אותם. אבל העיקר? תאכל'ס , מה צריך לעשות ? אולי בכל זאת , מכאן תצא תורה ויבוא לציון גואל.
|
תגובות (4)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אני כותב אחרי שנתיים כמעט מאז פורסם הפוסט שלך.
שינוי לא נראה ברקע וכנראה לא יהיה..
מערכת החינוך עושה עוד נסיון ועוד נסיון וזה נראה ממש כמו
פירפורי גסיסה די אחרונים שלה.
כאשר את הפוליטיקאים מעניין עוד כסא או פחות כסא,
להוסיף עוד כמה שרים בממשלה כדי כביכול לקבל אפשרות לשלטון, אין מצב שישאר
כסף להשקיע במערכת החינוך..
את המורים (וזה מנסיון) מעניין רק כוס הנס קפה שלהם בהפסקה..
אין להם יכולת התמודדות עם הנוער, אין להם כלים בידיים בכלל.
ואת שואלת אם יש לי רעיונות?
אז כן...
אולי להעלות את רף הקבלה לעבודה של המורים. (מבלי הכללות, זה לא כולם).
אולי להעלות את הדרישות מהתלמידים, ולא לקחת בחינת בגרות שהיתה פעם ב-י"ב (מתמטיקה)
ולחלק אותה על פני שלוש שנות הלימודים בתיכון.
עד שהילד הגיע לי"ב הוא שכח מה רצו ממנו ב-י'.
יפעת היקרה...
יש הרבה מה לעשות...אבל.. ראשי השלטון עסוקים בכסף...
כל מילה מפיך צרובה בסלע
ואני מאמינה שאינך קורא לחזרה בתשובה
אלא חזרה למקורות השפע הרוחני
שהביא בכל פעם מחדש
לתקומה חדשה שלנו
ומאז שכתבתי את הפוסט הראשון הזה כנסיון לכתוב כאן משהו
עברו מים רבים בים האדישות וחוסר האחריות הזה
והשביתה שאך הסתיימה לה והתייחסות כל הגורמים כולם אליה
ממחישה יותר מכל את אזלת היד
כואב לי על כך.
עדיין שוקלת והופכת בי את מה שבידי לעשות.
ואין תשובה , למעט העובדה שבסביבתי הקרובה אשקיע את כל מרצי לעשות את השינוי , ולא רק לבני ביתי.
יפעת יקרה,
הכל מתחיל עוד הרבה קודם. כשדיברת על אלו שבנו את הארץ הזו, הם בנו אותה כי היו להם ערכים, היה להם חזון. חלקם, אף שהיו רחוקים מתורת ישראל עדיין היו מחוברים אליה, הם גדלו עליה, הם ראו את הוריהם, את הסבים והסבתות שלהם שכמהו והשתוקקו לארץ
הזו, היפה, שאת אוהבת להיזכר בה ובשיריה, בערב שבת. הם ראו בצורה הכי מוחשית שאפשר, שלעם היהודי אין ארץ אחרת, אין שום מפלט ואם לא כאן אז זה בים, או במשרפות של הצר הצורר. זה דחף אותם לפעול, להקים, לבנות, אבל גם מה שבנו לצערנו, בנו הרבה על יסודות רעועים, על ערכים קומוניסטיים של מפאי ההיסטורית, ערכים שקידשו את ההטבות למקורבים ודאגה לציבור התומך בך מחד וניכור כלפי הציבור המתנגד.
כיום המצב גרוע, כי אין שום ערכים, הצעירים בכלל לא מבינים מה הם עושים בארץ הזאת, לא מבינים למה צריך להלחם על הארץ הזאת, על האדמה הזאת. ולא רק הצעירים, גם המנהיגים הפוחזים שלנו לא מבינים למה, ראינו את זה היטב במלחמה האחרונה, שהלוואי ותהיה האחרונה באמת. כולם אינטרסנטים, דואגים לכיסא שלהם, שיהיה מעור משובח, מרופד היטב, למשכורת שלהם ורק לשלהם, אין שום אידיאלים, לא ציונות ולא ערכים של גבורה. הורגים את כל הפרות הקדושות שהיו לנו ואז מתלוננים על מצב החינוך.
אני חושב שרק חזרה למקורות שלנו, למסורת ( ולא אני לא קורא לחזרה בתשובה דווקא), רק היא תחזיר את הערכים הבסיסים שעליה ד"א כל האנושות מושתת, ערכי התנ"ך. רק אז אולי יבוא שינוי, ואם לא המדרון החלקלק ימשיך להוביל אותנו לעֶבְרֵי פִּי פַּחַת.
והלוואי ואתבדה.