דליברי
Business & Pleasure
ובעברית: \"ככל שאנו מגביהים עוף כך אנו נראים קטנים בעיניי אלו שאינם מסוגלים לכך\"
ריצ'רד באך מתוך ג'ונתן לוינגסטון השחף.
פוסטים אחרונים
- דם וירטואלי נשפך כמיים 23/3/20
- קוסמטיקה תעשיית החלומות 18/8/13
- היופי של העוצמה הפנימית 17/10/12
- פרופיל הבוחרים בבחירות 2013 ולמה לי אולמרט עכשיו 14/10/12
- צייר ואמן רב תחומי - ארט לקולנוע 26/6/12
- אז איך את יכולה לומר לי שאת בודדה? 9/5/12
ארכיון
ירושליים אחת לשני עמים ולשתי מדינות. OK אבל איך?
אני רוצה להתחיל בזה שאני הההמומה! קמה לה אירופה ומחליטה על העיר שלי, ירושליים שהיא שייכת לפלסטינאים. ממתי יש עם כזה עם כזה פלסטינאים? אולי הם היבוסים? החיתים? הכנענים? האדומים...מי יודע אבל ניחא בשביל שלום טוב אני מוכנה להקריב חלקים מביתי. אבל ירושליים? אולי אפילו חלק מירושליים בשביל שלום אמת!!! א מ ת!
(חשוב לשאול ולדעת מי זו אירופה מי בתוכה, זה הרי כמו לומר "התקשורת אשמה" כאשר חשוב לדעת ולציין תמיד את שמות עורכי החדשות אשר מחליטים מה ייכנס לסדר היום התקושרותי ומה לא ובכל ערוץ! שמות פרטיים של עורכים הם אלו המטרה, לכן, כאשר מי מכם פטריוטים אוהבי ישראל באשר מצביעים למפלגה זו או אוחרת, זכרו! מי העורך שהחליט להכניס ידעה X ולהפכה לספין).
זה אולי קצת ארוך לבלוג בקפה דה מרקר אבל מעורר השתאות ובעיקר מעורר אספירציות ומחשבה. אחרת לא הייתי מטריחה אותי ולא אתכם.
מכל מקום, אם השם דורי גולד אומר לכם משהו, אז הנה לכם עם מלוא הקרדיט אליו ואל פועלו, אגב..ד"ר דורי גולד שגריר ישראל באום בעבר.
התקשורת אשמה? אכן! התקשרות שלנו אשמה!
והנה ציטוט ממאמר ישראל היום והמרתק מכל, הוידאו!
אז בימים שאנו בלבד אחד מתרעמים כנגד ההסברה הישראלית ויש על מה להתרעם! שהרי המלחמה היא לא באמת בעזה.. עזה או לבנון הן רק הסימפטום של היכולות שלנו לעשות הסברה פרסום ויחסי ציבור, בחרתי להביא את הדברים הבאים:
זה אולי קצת ארוך לבלוג בקפה דה מרקר אבל מעורר השתאות ובעיקר מעורר אספירציות ומחשבה. אחרת לא הייתי מטריחה אותי ולא אתכם.
מאת: דורי גולד: מתוך "ישראל היום"
אירופה נגד השלום: מי גורם לפלשתינים להקצין ההחלטות האירופיות כבר עודדו את הפלשתינים להקשיח את עמדתם. ההחלטה בעניין ירושלים עושה אותו דבר, אבל יותר היוזמה השבדית להכרה אירופית במזרח ירושלים כבירתה של מדינה פלשתינית, איננה הפעם הראשונה שבה ישראל עדה לניסיון אירופי לערער את המעמד של בירתה. לפני עשר שנים, ב־4 במאי 1999, עמד הסכם הביניים של אוסלו לפוג, והרשות הפלשתינית בהנהגתו של יאסר ערפאת שקלה להכריז חד צדדית על מדינה פלשתינית. ככל שהתקרב התאריך, גברו הלבטים בקרב ההנהגה הפלשתינית לגבי עצם ההצהרה החד צדדית ולגבי גבולותיה של אותה מדינה. אבו עלא, אחד מהאדריכלים של הסכמי אוסלו, כתב ביומון הפלסטיני "אל־חייאת אל־ג'דידה" ב־21 בדצמבר 1998 שהיסודות למדינה הפלשתינית כבר הונחו, במיוחד נושא הגבולות שהוגדרו בהחלטת החלוקה של העצרת הכללית של האו"ם, החלטה 181, קרי תוכנית החלוקה מכ"ט בנובמבר 1947. על פי החלטה 181, ירושלים כולה הוגדרה כישות בינלאומית למשך עשר שנים תחת אדמיניסטרציה של האו"ם, שבסופן יוכלו התושבים להצביע אם להיכלל תחת המדינה היהודית או הערבית שאמורות היו לקום. הישות הבינלאומית כונתה בשם הלטיני "Corpus Separatum" - גוף נפרד. ב־1 במרץ 1999, בזמן שגרמניה כיהנה כנשיאה התורנית של האיחוד האירופי, שלח שגרירה בישראל למשרד החוץ הישראלי "מזכר בעל פה" שבו נאמר שהאיחוד האירופי "מאשרר את עמדתו הידועה בנוגע לסטטוס המיוחד של ירושלים כגוף נפרד". תוך ימים ספורים צוטט אבו עלא בעיתון הרשמי של הרשות הפלשתינית, "אל־איאם", באומרו שהמכתב האירופי "מאשר שירושלים על שני חלקיה, המערבי והמזרחי, היא אדמה כבושה". כך גרמו בעצם האירופאים להקצנה של העמדה הפלשתינית. יאסר ערפאת החל בקמפיין להכרה בינלאומית של החלטה 181 כבסיס למדינה הפלשתינית - ללא כל אזכור של החלטה 242. בעוד ערפאת נמצא בניו יורק, שלח נציג אש"ף באו"ם, נאסר אל־קידווה, מכתב למזכ"ל קופי ענאן, ובו דרש מישראל "להסביר לקהילה הבינלאומית את הצעדים שנקטה באורח לא חוקי להחלת חוקיה ותקנותיה על השטחים שכבשה במלחמת 1948, מעבר לשטחים שהוקצו למדינה היהודית בהחלטה 181". אולם דיפלומטיה ישראלית אפקטיבית ב־1999 גרמה לאש"ף לסגת מהקמפיין שהתבסס על החלטה 181 במקביל להחלטה חד צדדית על הקמת מדינה. אך מה שהתברר הוא שהאירופאים גרמו להעמקת הפערים בין ישראל לפלשתינים במקום לגשר עליהם. לאירופאים יש היסטוריה של הצהרות מדאיגות בנושא ירושלים. החל בהצהרת ונציה מ־1980, שדחתה את צעדיה החד צדדיים של ישראל לאיחוד מחדש של העיר אחרי 1967. אולם מאז שנת 2002, האירופאים קיבלו אחריות חדשה כחברים בקוורטט - לצד ארצות הברית, רוסיה ומזכירות ארגון האו"ם - שמטרתו לסייע לצדדים להגיע לפתרון מוסכם של הסכסוך הישראלי־פלשתיני. שר החוץ השבדי, קרל בילדט, מכיר את הכרזת הקוורטט מ־9 בנובמבר 2008, אז הסכימו החברים בה לעיקרון שלפיו "צד שלישי לא יתערב במשא ומתן בילטראלי". כעת, על ידי הצגת ה"גזר" של תמיכה בהפיכת מזרח ירושלים לחלק מהמדינה הפלשתינית, השבדים גורמים ליועציו של אבו מאזן להניח שאם הם יעזבו את המסלול של שיחות ישירות עם ישראל, הם יצליחו ליצור אווירה פוליטית שתביא להתערבות חיצונית של צד שלישי לטובתם. התוצאה הישירה היא שהשבדים החלישו את הרצון של אבו מאזן לחזור לשולחן המשא ומתן עם ישראל. יתרה מזאת, ההפרה של העיקרון של הקוורטט גרמה לפגיעה באמינותה של אירופה בעיני ישראל, שכן מי צריך קוורטט שאיננו יכול לעמוד אפילו בהתחייבויות שנטל על עצמו? לא ניתן להתעלם מקווי הדמיון בין ההשלכות של היוזמה השבדית הנוכחית על השיחות בין ישראל לפלשתינים, ובין היוזמה של האיחוד האירופי ב־1999: במקום להקל על השיחות הן רק הקשו עליהן ועודדו את הפלשתינים להעדיף את המסלול של חד צדדיות. היום כבר ברור שההתעקשות של ממשל אובאמה על הקפאת ההתנחלויות גרמה לאבו מאזן להפוך את ההקפאה לתנאי מוקדם לחידוש השיחות - תנאי שלא היה עד כה. ישראל דוחה בצדק את הרעיון שלפיו עשרת חודשי ההקפאה אמורים לחול על מזרח ירושלים. למרבה הצער, היוזמה השבדית רק תקשיח את עמדתו של אבו מאזן, הדורש הקפאה גם במזרח ירושלים, והדבר רק ירחיק את הסיכויים לחידוש המשא ומתן. בסופו של דבר האיחוד האירופי ריכך אך במעט את נוסח ההצעה השבדית. הקריאה להפוך את ירושלים לבירה של שתי מדינות - עדיין נשארה, והאיחוד הגדיר את קווי 67' בירושלים, שנבעו מהסכם שביתת הנשק, כגבול בינלאומי קשיח שאיננו ניתן לשינוי ללא הסכמה של שני הצדדים. הניסוח הזה עלול להשליך על המאבק המדיני העתידי על העיר העתיקה ועל אזורים אחרים בירושלים. ישראל יכולה להפיק לקח חשוב מהדיון בתוך האיחוד האירופי ביחס לעתידה של ירושלים. בממשלות ישראל רווח הפתגם "הדחוף דוחה את החשוב". גם כאן, הדיפלומטיה הישראלית עסקה בנושאים דחופים על חשבון אינטרסים ארוכי טווח, כמו שמירה על ירושלים מאוחדת. גם כשנדמה שעמדות ישראל נמצאות בקונצנזוס, חשוב שלא לקבל את תמיכת העולם כדבר מובן מאליו. לכן חשוב ששגרירי ישראל ישמיעו בקול רם את הטענות למען אחדותה של ירושלים בכל ערי הבירה שבהן הם מכהנים ולא לחכות לשעת משבר. עבור הפלשתינים הדרישה לבירה במזרח ירושלים הפכה למנטרה שעליה הם חוזרים בכל הזדמנות. לפני הדיונים ביוזמה השבדית נוצרה התארגנות של מדינאים אירופאים לשעבר להעניק גיבוי ולקדם את האינטרס הפלשתיני. מול המציאות הזו, מה שנדרש הוא מאמץ מתוכנן של מדינת ישראל להגן על זכויותיה בירושלים. הדבר צריך להיעשות תוך הדגשה של הקשר ההיסטורי העמוק של העם היהודי עם בירתו. אם לא כן, ישראל עלולה להיתפס כמי שמוכנה להשלים עם הוויתורים הקשים שמציעה אירופה אפילו בקרב חבריה הקרובים.
|
תגובות (18)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אור אור המתוקה
הצחקת אותי עם 'ברחל ביתנו הקטנה'
תני לה להמשיך לישון............
ועכשיו לנושא ירו-שלם - יראה שלימה
ירושלים שלנו לנצח נצחים !!!!!!!!!!1
אין מה לדאוג
ירושלים של מטה קשורה לירושלים של מעלה
זו עיר עם נשמה.
בקרוב מאוד המשיח בא - והצדק ייעשה בעולם !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
יחי אדוננו מורינו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
אז אם אני דור 7 בארץ יש לי בעצם בעלות על פלסטין?
ואם כך אז מותר לי לבוא בדרישות לאו"ם
ולגרש את הפלסטינאים
וגם את כל אנשי העליות למיניהם...
וואו
לא ידעתי שמגיע לי כלכך הרבה
(נקודה למחשבה לאנשי ה"שמאל הנאור")
אולי כדאי שתפגוש את בסאם עראמין. הוא פלסטיני שישב בעבר בכלא הישראלי.
הוא פעיל שלום בתנועת לוחמים לשלום - פלסטינים וישראלים לוחמים לשעבר, שהחליטו לפעול למען קיום בשלום במקום באלימות הדדית לנצח.
חיילי מג"ב ירו והרגו את בתו עביר, שהייתה בת 11, ליד בית ספרה בעיירה ענתא, כשיצאה לקנות ממתק בקיוסק הסמוך.
למרות זאת, הוא לא הפסיק להפגש עם ישראלים ולדבר על דו קיום בשלום.
לוחמים לשלום עורכים חוגי בית בכל הארץ.
אולי תבוא לאחד.
אולי תגלה שיש גם ערבים שהם לא שדים רצחנים.
ולא מעט טפשים שמכנים עצמם מר גולד למרות שאינני נמנה עם התימנים כלל וכלל.
אני בדעה שבהזדמנות הראשונה שיפול לידהם של הפלסטינים הם ישחטו את האנשים שהיו לטובתם וצידדו בזכויותיהם ובעיקר את השמאלנים ביותר. מאחר והם לא אוהבים מהפכנים ותכחנים זה מידיעה אישית כיוצא מדינות ערב עובדה שאין כאלה במדינות האיסלם.אני תקווה שאתה לא נמנה איתם.תקן אותי אם אני טועה.
"ירושלים המאוחדת" היא בדיחה עצובה.
בפועל מחולקת העיר המאוחדת לגזע האדונים היהודי ולגזע הנחותים הפלסטיני.
חושבת שאני מגזים?
היית פעם בשייח ג'ראח או סילואן? איך נראות ה"שכונות הירושלמיות" האלה בהשוואה לרחביה או פסגת זאב?
לא רוצה לתת לפלסטינים עיר בירה בירושלים?
יופי, אז תתחילי להתכונן לירושלים כבירתה של המדינה הדו לאומית.
הרומאים[ל"ג בעומר] כעסו מאוד על מרד בהם,
הרסו את בית המקדש, הגלו את רוב העם מפה,
ונתנו שם חדש לאזור " פלסטין"
כל זה קרה בשנת 70 לספירה,
בעקבות המרד ברומאים גורשו בני ישראל מארצם
שנכבשה בתקופת יהושע לאחר 40 שנות נדודים
במדבר,לגלות בת 2000 שנים.... .אנילא חושבת שצריך לפרט יותר מזה...
ארץ ישראל הייתה ריקה ומוזנחת כל עוד לא ישבו בה יהודים..
בירושלים, צפת, יפו וטברייה תמיד חיו יהודים... מעט בדווים נודדים
עברו בה ומעט ערבים פלחים .. רובה של הארץ הייתה ריקה
ומלאה ברוחות...
לאחר היציאה מהחומות [בירושליים] ויותר מאוחר רכישת אדמות ע"י אנשי העליות הראשונות
החלה התיישבות בעזרתם של נדבנים כמו משה מונטיפיורי ואחר כך רוטשילד...
וכל השאר מפורט ורשם בדפי ההסטורייה....
ירושלים מהמקורות שייכת לעם היהודי,
כל שאר סיפורי הדתות האחרות מקנים להם
שותפות אך לא בעלות!!!-[עד כמה שזכור לי רק בנצרות היא מוזכרת גם]..
השורשים היהודים הם העתיקים ביותר מרחק של אלפי שנים,לאחריהם הנוצרים
שנוצרו מתוך העם העיברי ..האיסלם נוצר במאה ה7 לספירה..
סיפח לעצמו שטחים וסיפורים של אחרים... בעצם עד היום....
לחשוב לא לשכוח מהם השורשים של העם שלך
ולדבוק בהם, ללמוד אותם.....לשמור עליהם
מי שלא זוכר עבר עמו לא יוכל ליצור עתידו....[המקור טוב יותר , לא זוכרת עכשיו...]
למה בעצם לא לחתוך אותך לשתי
פיסות - אחד עשן ואחד סגול ?
זה יותר פשוט.......
אין דבר כזה עם פלסטיני, יש אספסוף שהחליט שהוא עם
הערבים בארץ ישראל – מקומיים או זרים
ד"ר הארי מנדלבאום
harrymandelbaum @ yahoo.com
העתקה, פרסום, תרגום, והפצה של מאמר זה מותרים עם ציון שם המחבר.
רוב אוכלוסיית העולם אינה מודעת לכך, כי טענתם של הערבים ה"פלסטינים" לבעלות על שטחי ארץ ישראל מבוססת על תקופה בת 30 שנה בלבד – טיפה בים ביחס להיסטוריה העשירה בת אלפי השנים של האזור הזה.
בתחילת המאה העשרים כמעט ולא היו ערבים בארץ ישראל. היהודים, לעומת זאת, חרף אלפיים שנות רדיפה והמרת-דת מאונס בידי כובשים שונים, היוו את רוב האוכלוסיה שם לאורך רוב ההיסטוריה. בירושלים תמיד היו הרוב. כאשר כבש הגנרל אלנבי, מפקד הצבא הבריטי, את הארץ ב-1917/1918, נמצאו בה כמה אלפי ערבים בלבד. מוסלמים אחרים שהיו באזור הגיעו מתורכיה העותמנית, או היו צאצאיהם של יהודים ונוצרים שהוכרחו להמיר את דתם בידי הכובשים המוסלמים – אך איש מהם לא היה ממוצא ערבי.
תיירים ופוליטיקאים, ערבים ולא ערבים כאחד, תעדו את מצב הישוב בשטחי ארץ ישראל לפני ואחרי תחילת המנדט הבריטי:
◆ מארק טוויין – הלא הוא סמואל קלמנס, מחברם המפורסם של "האקלברי פין" ו"תום סוייר" – ערך מסע לארץ הקודש בשנת 1867 ותיאר אותה כך: "ארץ נטושה, שאדמתה פוריה אך מצמחת עשבים שוטים; מרחבים קודרים ודוממים. לא ראינו נפש חיה לאורך כל המסע. כמעט אין רואים עץ או שיח, ואפילו הזית והקקטוס, הנפוצים באדמת טרשים חסרת ערך, כמעט נטשו אותה".
◆ ב-1874 כתב הכומר סמואל מנינג: "אבל היכן הם התושבים? חבל ארץ פורה זה, המסוגל לקיים אוכלוסיה עצומה, כמעט נטוש... להוותנו, מידי יום אנו נוכחים מחדש כי מוראות הנבואה העתיקה התקיימו כלשונן – 'ותהי ארצכם לחרבה ולשמה ולקללה מאין יושב' (ירמיהו מ"ד, 22)".
◆ ועדה מלכותית בריטית מתארת בדו"ח שלה את מצבה של שפלת החוף לאורך הים התיכון בשנת 1913: "הדרך מעזה לצפון אינה אלא משעול קיץ המתאים לגמלים ולעגלות. שום מטעים, פרדסים או כרמים אינם נראים עד שמגיעים לכפר (היהודי) יבנה. הבתים עשויים מבוץ, ובתי ספר אינם בנמצא. החלק המערבי לכיוון החוף כמעט נטוש. מעט מאוד כפרים נמצאים באזור, וגם הם מיושבים בדלילות. כפרים רבים ננטשו מיושביהם".
◆ לואיס פרנץ', שר הפיתוח הבריטי, כתב על אודות הערבים בפלסטינה: "מצאנו אותה מיושבת בפלחים הדרים בבקתות בוץ וסובלים מאוד ממלריה... אזורים שלמים אינם מעובדים... הפלחים, חלקם גנבי בקר בעצמם וחלקם מוכנים תמיד לתת חסות לגנבים כאלה ולפושעים אחרים. חלקות האדמה עוברות מיד ליד כמעט כל שנה, רמת הביטחון ירודה, ומנת חלקם של הפלחים היא גזל וסחיטה לסירוגין מצד שכניהם הבדואים".
◆ תואפיק ביי אל חוראני, מושלו של המחוז הסורי חורן, הודה בשנת 1934 כי למעלה מ-30,000 סורים פלשו לפלסטינה תוך חודשים ספורים.
◆ ראש ממשלת בריטניה וינסטון צ'רצ'יל, שכיהן כשר המושבות בשנותיו הראשונות של המנדט הבריטי על ארץ ישראל, שם לב לתנועת הערבים הזאת ואמר בשנת 1939 כי "למרות שלא נרדפו, זרמו הערבים בהמוניהם לארץ והחלו להתרבות בה".
הסבא והסבתא של אשת המחבר נולדו בארץ ישראל במאה ה-19, וראו במו עיניהם עד כמה היתה הארץ ריקה אז. הם חוו על בשרם את הכיבוש הבריטי ואת הפלישה הערבית לארץ שהתחילה בעקבותיו ב-1918. הפלישה הזאת נמשכה 30 שנה בלבד ופסקה ב-1948, עם סיום המנדט הבריטי והקמתה של מדינת ישראל.
השם "פלסטינה" הוא שם אנגלי-לטיני המבוסס על שם העם הקדום "פלישתים" שפירושו בעברית "פולשים". הפלישתים הגיעו לארץ מאיי הים התיכון ליד יון לפני כ-4000 שנה. עם זה נכחד כולו לפני יותר מ-2000 שנה ואין לו שום קשר לערבים. לפני 1917, במשך 400 שנות השלטון הטורקי בארץ, לא נקראה הארץ בשם "פלסטינה". כשכבשו האנגלים את הארץ מידי הטורקים , בחרו האנגלים לחדש את השם העתיק "פלסטינה". תושבי הארץ מעולם לא נקראו "פלסטינים", גם לא בתקופת האנגלים. בתום 30 שנות פלישה, אחרי 1948, הכירו הפולשים הערבים בעובדת היותם פולשים לאדמה לא להם, והמציאו לעצמם שם חדש באנגלית: "פלסטינים". חשוב להדגיש שהמונח "פלסטינים" לתיאור התושבים המקומיים לא הומצא עד אחרי הקמת מדינת ישראל. לקבוצת ערבים זו שהתחילה לקרוא לעצמה "העם הפלסטיני" אחרי 1948, אין שם מקורי בשפתם הערבית. האם יש איזה עם בעולם שאין לו שם בשפתו המקורית? לערבים שפלשו לשטח ארץ ישראל אין שם קבוצתי בשפה הערבית כיון שאינם, ומעולם לא היו, קבוצה אחידה או עם.
היסטורית, עם ערבי "פלסטיני" מעולם לא היה קיים. עובדה היא שהערבים הקוראים לעצמם כיום באנגלית "פלסטינים", אפילו לא יודעים איך קוראים להם בערבית. אפילו מנהיגים והיסטוריונים ערבים מודים שעם "פלסטיני" מעולם לא היה קיים. לדוגמא:
◆ בשנת 1937, הצהיר המנהיג הערבי עיוני ביי עבדול חאדי בפני ועדת פיל: "אין ארץ בשם 'פלסטין' – 'פלסטין' היא מושג שהומצא בידי הציונים, והוא זר לנו".
◆ בשנת 1946 הצהיר פיליפ היטי, פרופסור ערבי להיסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטת פרינסטון, לפני ועדת חקירה אנגלו-אמריקאית: "ידוע לכל כי אין בהיסטוריה דבר כזה 'פלסטין'."
◆ זאהיר מוחסיין, מנהיג בארגון לשחרור פלסטין (אש"פ), אמר בראיון לעיתון הגרמני "טראו" במרץ 1977: "העם הפלסטיני אינו קיים; יצירתה של מדינה פלסטינית אינו אלא אמצעי להמשך מאבקנו נגד מדינת ישראל".
הערבים, הטוענים כי ארץ הקודש היא מולדתם, פלשו לארץ אחרי שנת 1918 ממדינות ערב השכנות, בעיקר מירדן, סוריה, לבנון, כוויית, ערב הסעודית, ועירק. אף אחת ממדינות אלו לא התקיימה כיישות מדינית לפני 1913; הן לא היו אלא אוסף בלתי מאורגן של שבטים, שהטילו חיתתם האחד על השני בנסותם לכבוש שטחים זה מזה. מהגרים אלו הביאו עימם לארץ הקודש את ה"תרבות" העתיקה של הפחדת השכן במטרה לגזול את אדמתו. רבים מהם היו פושעים או מנודים, שלא יכלו למצוא תעסוקה בארצותיהם ולכן חיפשו את מזלם במקום אחר. השלטון הבריטי הסכים לקלוט חלק מהם ככוח עבודה זול והרשה להם להתיישב בשטחים יהודיים נטושים. אפילו יאסר ערפאת, מנהיג אש"פ, שקרא לעצמו "פליט פלסטיני" אך דבר ערבית בניב מצרי, לא היה יליד הארץ אלא נולד בקהיר שבמצרים בשנת 1929. הוא שירת בצבא המצרי, למד באוניברסיטת קהיר וחי בה עד 1956, אז עבר לערב הסעודית. בשנת 1958, יחד עם חבריו מערב הסעודית, ייסד בכוויית את ארגון הטרור פתח, שקדם לאש"פ.
התעמולה של הערבים המכנים עצמם "פלסטינים" דורשת בעקביות הכרה של ישראל ושל שאר העולם בזכויות שהיו להם "לפני 1948", כלומר: לפני כ-60 שנה. משום מה, הם אינם מוכנים להוסיף עוד 60 שנה למניין זכויותיהם "ההיסטוריות" על ארץ ישראל, ולא בכדי: הם יודעים היטב, כי אם יעשו כן הם עלולים לשלוח את עצמם חזרה לארצות מוצאם – ירדן, סוריה, מצרים, לבנון, כוויית, ערב הסעודית, ועירק. לפני שנים, תוך כדי משא ומתן עם אלה הקוראים לעצמם "פלסטינים", העלה מתווך ישראלי את ההצעה לתקן את תביעתם לזכויות "לפני 1948", לזכויות "לפני 1917". ה"פלסטינים" התנגדו בחריפות להצעה זו; עתה אנו יודעים מדוע.
אם יש עדיין מישהו שמאמין כי אומה ערבית "פלסטינית" התקיימה לפני סיום המנדט הבריטי והקמתה של מדינת ישראל, יואיל נא בטובו להשיב מתי נוסדה, ועל ידי מי? מה היה השם שלה בערבית? מי היה ראש-ממשלה או נשיא "פלסטיני" לפני ערפאת? מה היתה שיטת הממשל שלה? מה היו גבולותיה? אילו מדינות הכירו בה ומתי? באיזה ספריה או מוזיאון ניתן למצוא את ספרותה, מטבעותיה, או יצירות האמנות שלה? התשובה לכל השאלות האלה היא אפס מוחלט. כמו שאמר זאהיר מוחסיין: "העם הפלסטיני אינו קיים".
יש ערבים הרואים עצמם כצאצאי אברהם, האב הקדום של האומה היהודית. כמה אירוני הדבר, שאלמלא למד מוחמד היטב את התנ"ך, לא היו הערבים יודעים כלל על קיומו של אברהם. מוחמד יסד את הדת המוסלמית במאה השביעית לספירה בערב הסעודית. הוא למד את התנ"ך כדי לרכוש כלים שיסייעו לו במאמציו לשכנע את היהודים לעבור לדת החדשה שיסד. משסרבו לעשות כן, כתב את הקוראן כתחליף לתנ"ך ומילא אותו בגרסאותיו הדמיוניות לארועים התנ"כיים. הוא העז אפילו לשנות את יום המנוחה האלוהי, השבת. מכיוון שיום ראשון אומץ כבר בידי הנוצרים כיום המנוחה שלהם, בחר עבור המוסלמים את היום האחר הקרוב ביותר לשבת – יום שישי. מוחמד מעולם לא ביקר בירושלים או בארץ הקודש, ונזהר שלא להזכיר אותן בקוראן אפילו פעם אחת. לעומת זאת, מכה ומדינה, הערים היחידות הקדושות לאיסלאם, מוזכרות בו מאות פעמים.
בית המקדש היהודי עמד על הר הבית בירושלים זמן רב לפני שהאיסלאם, או כל דת אחרת הקיימת כיום בעולם, נוסדו. גם כאשר מייסדי הנצרות הילכו ברחובות ירושלים העתיקה, לא היו בה מסגדים או כנסיות אלא בית המקדש היהודי בלבד. האדמה שעליה נבנה בית המקדש בירושלים נקנתה בעבור העם היהודי על-ידי המלך דוד בשנת 850 לפני הספירה בקירוב. עדות המכירה, כמו גם שמו של המוכר וסכום הרכישה, תועדו בתנ"ך (שמואל ב' פרק כ"ד; דברי הימים א', פרקים כ"א-כ"ב).
המוסלמים ה"פלסטינים" טוענים כיום לבעלות על הר הבית בירושלים, האתר בו שכן בית המקדש היהודי. הם טוענים כי זה "המקום הקדוש" שלהם. אך, האם יודע העולם לאן פונים המוסלמים בירושלים בשעת תפילתם? - אפילו במסגדיהם, ואפילו במסגד "אל אקצה" הבנוי בקצה הר הבית עצמו? הם פונים למכה, גבם להר הבית, ובכורעם בתפילה לכיוון מכה הם מראים את ישבניהם להר הבית. כיצד מתיישב הדבר עם טענתם כי זהו "מקום קדוש"? עובדה היא, כי ירושלים והר הבית אינם מוזכרים בקוראן אפילו פעם אחת, בעוד מכה ומדינה, הערים היחידות הקדושות לאיסלאם, מוזכרות בו מאות פעמים.
האם יכול מוסלמי כלשהו בעולם להביא הוכחה לקשר שבין האיסלאם לירושלים מלבד חלומו של מוחמד? קשה להאמין, אך המקור היחיד לטענת האיסלאם לבעלות על ירושלים ועל הר הבית נמצא בקוראן בתיאור חלומו של מוחמד על "מקום רחוק" בלתי ידוע. ואולי "מקום רחוק" זה אינו אלא הבית הלבן שבוושינגטון?
המקור הטוב ביותר להבנת המנטליות הערבית-מוסלמית של עיוות ההיסטוריה למטרות פוליטיות נמצא בדברי מוחמד עצמו בקוראן: "מלחמה היא רמאות והטעייה".
הבעיה האמיתית בפניה ניצבים הערבים ה"פלסטינים" כיום איננה העדר "מולדת". שורש הבעיה, וכן התסכול הנובע ממנה, נעוצים בעובדה שהמדינות שמהן יצאו אינן מסכימות לקבלם בחזרה. זו הסיבה לכך שכה רבים מהם חיים עד היום ללא זכויות אזרחיות בסיסיות במחנות הפליטים שבמדינות ערב השכנות לישראל. בתסכולם ובייאושם הם חשים כי תקוותם היחידה, שהיא גם הברירה היחידה העומדת בפניהם, היא לנסות ולגנוב מדינה לעצמם. רבים מכלי הרכב והציוד החקלאי ברשות הפלסטינית נגנבו משכניהם הישראלים. בתקופה מסוימת, שיעור גנבות הרכב בישראל היה הגבוה בעולם, ורובם של כלי הרכב הגנובים נמצאו בערים ובכפרים שבשטחי הרשות הפלסטינית. הם הצליחו לפלוש לאדמה לא להם ולהחזיק בה; הם הצליחו לגנוב כל כך הרבה כלי רכב; אם כך, מדוע לא לנסות ולגנוב מדינה שלמה?
יש רק פתרון אפשרי אחד לשאיפתם של ה"פלסטינים" למולדת, הפתרון היחיד שיכול למלא את תביעתם לזכות השיבה למולדתם. הואיל והם עצמם מגדירים כיום כ"צדק" את השיבה למקום בו חיו פחות מ-30 שנה, הרי, מתוך אותה הגדרה, שיבתם למקום בו חיו לפני כן מאות או אלפי שנים תהיה צדק כפול ומכופל. הבה נסייע להם בתביעתם הצודקת, הבה נסייע להם לחזור למקומות בהם חיו מרצונם החופשי במשך מאות או אלפי שנים - ירדן, סוריה, מצרים, לבנון, כוויית, ערב הסעודית, ועירק
למה בעצם לא לחלק את העיר ?
"אם אשכחך ירושלים, תשכח ימיני; תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי, אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי". (תהלים קל"ז ה-ו).
חג חנוכה שמח יפתי
ושבת שלום
*
שמח לקרוא ירושלמית נאבקת.
כולם צריכים להאבק, לא רק
ירושלמים ולא רק אוהדי מפלגה
מסויימת.
חג שמח בירושלים השלימה.
אני מסכים עם כל מילה שלך .ויש לי עוד הרבה להוסיף על הנושא בכדי להצדיק את עמדתך בורסיות שונות.
בכלל אין אפשרות להיות עם פלסטיני ובו בזמן להיות מוסלמי או אפילו נוצרי זה פראדוקס הרי שמשון התנכי ודוד המלך הינם נביאים אצל המוסלמים והרי איך ייתכן שאנשים שמאמינים בו כנביאים קדושים לאיסלם ונלחמו והרגו במלחמותיהם מאות אלפי פלישתים שעל שמם נקראים הפלסטינים היום הם לא יכולים לרקוד על כל הניגודים או שהם טפשים פלסטינאים או שהם מטומטמים מוסלמים.אין אפשרות להיות גם וגם.
קשה קשה אורורה
כירושלמית דור 8 בירושלים
כואבת את המתהווה והמתרחש
מבלי להכנס לעמדות פוליטיות
אני זוכרת את עצמי כילדה קטנה
שחומה הפרידה בין ירושלים
זה לא בדיוק מדוייק כל כך
ממשלת ישראל בחשיבה טריטוריאלית
הלכה וסיפחה עשרות כפרים ערביים ומחנות פליטים אל תוך תחום שיפוט העיר ירושליים
זאת כדי להביא לגדילתה של העיר עשרות מונים מהעיר ההיסטורית
התוצאה, רוב עצום של ערבים תושבי ירושליים
התוצאה עשרות מחבלים ערביים עם תעודות זהות ישראליות
התוצאה העיר ירושליים קורסת בגלל תמיכה בכפריים ערביים
כמו כן הוספה של כל שכונות רמות (ויש הרבה כאלה)
פשוט הלכו והעצימו את ירושליים שהיא כבר כמעט נושקת לחברון מצד אחד, מחוברת לרמאללה מהצד השני
ניתן לתת לפלסטינים את בירתם , צמוד לעיר ירושליים ולא בתוכה