היי חברים,

התגובות מדהימות. מחזקות, ממריצות מעודדות...

מצרפת פרק נוסף שכתבתי . יום לפני הפאט סקאן הקודם... טיפ טיפה לפני ההקרנות...

פחד אימים , הרגשה לא טובה... ממוטטת מהכימו - מכל הסבב, מכל ה- 12

מרגישה גוש חדש בצד שמאל. לא מבינה מה השתבש ומה קורה...

רגע לפני הרכבת הרים ...

פחד או דחף.

נכתב ב- 12.8.09

תזכרו שהפאט סקאן האחרון הראה "נקיה" ותבינו איזה נס התחולל כאן.

חג חנוכה שמח.

תקדישו נר אחד לכל הנאבקים במחלה זו או אחרת. שהאור יאיר להם את דרכם. מי יתן וימצא מזור למחלתם!!!

חג שמח , מיקי

"פחד או דחפ"???

מה מניע אותנו בני האדם? אני מוצאת את עצמי שואלת את השאלה הזאת בזמן האחרון יותר מתמיד...
פחד? או דחף???

פחד הוא היפוכה של המילה דחף. חשבתם על זה פעם???
האם זה הפחד שלא יכירו בי? לא יאהבו אותי? לא יתנו לי תשומת לב???
האם הפחד מוביל את הדחף לפעול???
דחוף, גם הוא בא מתוך דחף, והאמת בזמן האחרון אני מבחינה באנשים ממהרים... הכל דחוף להם.

להספיק, זה שם המשחק!

הכרה, להיות מפורסם, להרוויח הרבה כסף... רייטינג,
מעט שעות בבית, הרבה שעות בעבודה, מעט זמן משפחה וחברים, הרבה זמן מסכים למיניהם (טלוויזיה, נייד, מחשב, אייפוד, אייפון ועוד...)
אתרי חברויות למיניהם,אני שומעת לא פעם:" לי יש 200 חברים, ולי 260, ולי בכלל 1000" ולי... לי בכלל רק 40 חברים. מה זה אומר עלי??? שאני לא חברתית? שלא מקובלת? שלא אוהבים אותי? שלא מכירים אותי? איזה פחד!!!
בכנות, האם אתם מכירים את כולם? האם בשעת צרה הם יבואו ויושיטו יד???

מה זה אומר בכלל??? זה שאנשים מתקשרים דרך SMS מיילים, פייסבוק, טוויטר, ועוד שאני לא מכירה בכלל...

שלא תטעו, אני לא באה להטיף מוסר.
כן, גם אני משתייכת למשיגים.
אני מציבה מטרה, מתבייתת, וחותרת קדימה, רותמת את מי שאני צריכה...
אני בכלל, מעדיפה מיילים על שיחות בטלפון...גם לי יש פייסבוק, וזה עתה פתחתי בלוג,
שיכורה מתשומת הלב, מחפשת כוכבים...
מחפשת אהבה...
למה אי אפשר כמו פעם פשוט... להתקשר, לשלוח גלויה עם בול לראש השנה...

אין לי תשובות.

רק רוצה לספר לכם, שאני חושבת שהסרטן שהתאהב בי, כמו מאהב טוב, גרם לי פירפורי בטן, התרגשות, אכזבה, והכי הכי לימד אותי משהו.
הסרטן לימד אותי לעצור. להבין, להעריך, להסתכל על הרגעים הקטנים שמסבים לי אושר, על כמה שהכל לא מובן בכלל, ועל הפחד...

הפחד שהכל יעצר פתאום... שלא אשאיר חותם, שהבנות שלי יגדלו ללא אמא,
שאהובי שלי יצטרך לעשות הכל לבד... הפחד מלוותר...

לא מבינה למה אנשים כל כך מתפעלים מהתפקוד היומיומי שלי...
אתם לא מבינים? להיכנע זה לפחד. אני לא אכנע לפחד. אני לא אתן לדחף המיידי של להרים ידיים להשתלט עלי...

הפחד מלא להיות, הוא הדוחף אותי לחיים.
הוא גם הדוחף אותי לכתוב.

בכלל, הבנתי דרך אורן, שהבעיה היא לא הסרטן אלא מחלה בהתהוות הנקראת "ביופידבק" צריכה פידבקים.
פשוט צריכה תשומת לב.

אולי אני עושה הכל כדי שיכירו בי, יעריצו אותי, יהללו וישבחו אותי???
לא יודעת?
תמיד הייתי אישה חזקה ומי שמכיר אותי יודע שזו לא הצגה.
תמיד השגתי את מטרותיי, תמיד שאפתי, תמיד נגעתי.
אז, מהי מטרת כל הפרק הזה? לא יודעת.

רק יודעת שאני היום ממש פוחדת. מחר אני נפגשת עם הרופא שלי, לשמוע על תוצאות הפט סקאן, והאמת, אני ממש לא אופטימית.
גוש חדש יצא לי בצד שמאל (את הגוש בצד ימין הוציאו בניתוח ששיתק לי את כל הצוואר והלסת הימנית),הגוש החדש הזה גדל מיום ליום,
ואני שהייתי בכלל נגד כל הכימו, חושבת לעצמי, זמן הקטיף הגיע, מה יהיה החומר שיקטוף את הגוש ,

מיד חשבתי על גוש קטיף, ואיך עד היום לא קבלו בית קבע אלא גרים בניצן, עיר הקרוואנים- איזה כישלון חברתי, כמו אולי גם הכשלון הבריאותי שלי???

כל הרעלים שקבלתי, והינה הבן זונה מתביית לו עוד ועוד ומקים מאחזים חדשים???

יום שני הקרוב על פי התוכנית, צריכה להתחיל הקרנות במשך חודש. יום יום. לצוואר ולבית החזה.
תופעות הלוואי, מלבד חולשה, כוויות באזור המוקרן, פצעים בחלל הפה ובלוע, כאבים בגוף, לא יודעת מה עוד. מה כבר יכול להיות יותר גרוע???

בכל זאת, מפחדת. ובגלל זה אולי כותבת.
זה בסדר לפחד, זה בסדר לעצור, זה בסדר להתבונן.
היום אני כבר משלימה עם הפחד. היום אני כבר מטפלת בו בדרכים שונות. כתיבה היא אחת מהן.

יודעת שבדמי, מלבד סרטן וכימו זורם לו דחף חדש עכשיו, וטוב לי. זה עושה לי טוב.
לדעת שעוד ועוד נחשפים, לדעת שאני לא חלק מהסטטיסטיקה, לדעת שאתם תגידו, אני מכירה מישהי חולה בסרטן, קוראים לה מיקא, דווקא ממש דרגה גבוהה ובכל זאת היא מתפקדת, דבקה בשגרה.

אני יודעת שאני ממש אשמח אם תלכו להיבדק ולא תיתנו למקרה שלי לעבור לידכם, בזכותי הסרטן מקבל פנים. לא עוד חולה בסרטן, אלא מנצחת את הסרטן.

סתם שירבבתי והנה יצאו הגיגים פילוסופיים...
מחר ביה"ס מתחיל לבנות שלי...(לימודים מתחילים כאן באוגוסט) סיבה למסיבה הבית מלא התרגשות.
והנה אני מוצאת עצמי במקום הכנה למצב שבלול, מתרגשת בשביל בנותיי...
חיה את הרגע. והרגע הוא דווקא יפה.

ולא יכולה שלא לקנח בשיר של שלמה ארצי, שאיכשהו מצליח תמיד לרגש אותי.
באמת, מהן המילים אם לא שתיקה???
"מהו הסיפור בילקוטך?
מעט מחר, מעט היום, וילדותך.
אני מביט, עפר ויהלום,
זה מתפורר, וזה מבריק פתאום באור".

ילקוטי בית הספר המתכוננים בהתרגשות למחר,ילקוט המילים שלי,
עפר ויהלום, זה מתפורר לרסיסי מילים, ומבריק פתאום בזוהר היום...
מיקא, כי זה לא מיקי ולא מיקה
מיקא = 7 = כוח (גם מיקי זה 7) אבל איכשהו אני מגלה על מיקי משהו חבוי אז מיקא דווקא חגיגי שונה ומיוחד כמוני.
מה עוד שמיקא נגמר בא' - איתי שלי.
מי קרוב אלי??

מיקא 12.8.09
770, שהם חמש. חמסה!

מה הן המילים
שלמה ארצי
לחן: שלמה ארצי
מילים: משה בן שאול

מה הן המילים אם לא שתיקה
תמיד נוסעים איתן לארץ רחוקה.
מגדל נופל, הגשר הוא חבר.
לעוד גשרים - אותם אתה עובר לשווא.

מה הם הגשרים אם לא עכשיו?
עכשיו ועוד עכשיו
הוא זמן, הולך ושב
על עקבותיו.

מהו הסיפור בילקוטך?
מעט מחר, מעט היום, וילדותך.
אני מביט, עפר ויהלום,
זה מתפורר, וזה מבריק פתאום באור.

מה הן המילים - אם לא לזכור
אתמול ועוד אתמול, הזמן שיעבור איתך,
תמיד הולכת לפניך שתיקתך.