מיומנה של אמא לפני המסע הגדול  לפולין.

פרק ג' – חיבוק מרחוק

מן  הרגשה כזו הנפרשת

כמו אותה מפת התחרה,

כמו קורים

כמו אותה החרם – רשת דייגים גדולה

שממש מאמצע החזה

היא נפרשת

ונרקמת

מתעבה לה

וחודרת

אל עמקי הנשמה

כך מוצאת היא ולוכדת,

ונוגעת שם, באינסוף נקודות האחיזה ,

בתוך הלב ממש ומשם החוצה,

נקודות ופסים של שתי וערב.

היא נוגעת ומותחת

נקודות של דאגה

הנוגעים ונשזרים באהבה וגעגוע,

לאחד אשר טס לו לניכר.

הולכים אותם הילדים והילדות,

ובני הדור השני והשלישי, ועוד

ומשמיים הם ירדו למחנות,

כמו מלאכים טהורים לקראת שבת,

כדי להזכיר וגם לזכור,

את אותם היהודים, ילדים גברים,נשים, זקנים וטף

שלשמיים הועלו הם בעשן.

אני לא אהיה שם איתו,

כדי לחבק כשיכאב הלב וכשיחמץ.

אבל מפה אני כל הזמן שולחת,

אינסוף אהבה וחיבוק ועידוד ונשיקות

ללב שלך בן, ולכל הילדים אשר איתך,

שבטוח שם יכאב להם נורא

על המראות

והריחות

והתחושות

על אותם מליונים, שלא זכו לחיות כמונו.