כיום המושג "כיכר העיר" משמש רק כציון דרך במפת התחבורה העירונית, בעוד שבימים עברו היתה הכיכר לב העיר ומרכז חברתי תוסס. למזלנו נמצאו כמה וכמה סופרים שתיעדו, בדרכם האמנותית, את מראה הכיכר בשיא תיפארתה, על כל תיפקודיה, המסחריים, החברתיים והבידוריים. כל הפונקציות הללו נתנו כמובן את אותותם בעיצוב המיוחד של המיתחם - ממדיו, תכולתו, פתיחותו לשינויים ומבנהו הידידותי לקהל התושבים. איך עוצבה הכיכר בעיני סופריה והאם ערכי העיצוב הללו עדיין טובים לימינו ? נדגים את התופעה בשלוש פיגורות ספרותיות מובילות שהכיכר עמדה בלב יצירתם. האחד - ממקומותינו - הוא נתן אלתרמן שנידמה כי היה משורר - אדריכל בכל הנוגע לעיצוב העיר הלבנה, הלא היא תל אביב המונצחת בכרך "עיר היונה": "על העיר עפות יונים על העיר, על יער פרא" למעשה שאב את שלל הדימויים העירוניים מערי אירופה, בעיקר פריז, שם הכיר היטב את חיי הבוהימה וניסה להעבירן להווי התל-אביבי. סופר מרוחק יותר, דוסטוייבסקי בן המאה ה-19 רקם את עלילת "החטא ועונשו" על רקע נופי העיר המחודשת סנט-פטרבורג (הגשר הנימתח מעל לנהר והרחובות לאורכו), אך במיוחד סביב הכיכר: הפגישות החשובות ביותר מתרחשות במרחב החוץ, בפומבי, לעיני עוברי האורח או קהל הסקרנים המתגודד סביב הגיבור שחזר למוטב ומנשק את האדמה. במלים אחרות - הכל פתוח וחסר מחיצות, ואפילו הסודות הכמוסים ביותר חשופים לעין הציבור, כמצפון קולקטיבי של העולם. הגדיל לעשות מכולם פראנסוא ראבלה בן המאה ה-15, שראוי לתואר "מלך הכיכרות". בספריו ההיתוליים הציב אנדרטה לחיי השוק הימי-ביניימי, על טיפוסיו הגרוטסקיים, הזללנים, הצעקנים והססגוניים. בשוק הדגים מונה ראבלה את כל דגי הים התיכון, ובסעודותיו של הענק פנטאגרואל את כל התוצרת החקלאית של פרובנס, מכרוב ועד בקר, בלי לשכוח כמובן את נהרות היין שהענק מערה אל מיעיו, ממיטב כרמי צרפת. ראבלה איש האשכולות (רופא, מלומד, כומר לשעבר, סופר נודד) ממוטט למעשה את הקודים הממוסדים של הכנסיה והמשטר ומשחרר בנימה עליזה ובניבולי פה חסרי רסן את רוח החופש מכבלי הפחד המלאכותי. הכיכר הפתוחה משמשת כאן כבסיס חי ובריא לתכונות העממיות והטבעיות הפורצות גדר הן במובן הפיזי - כמרחב ללא מחיצות, והן במובן החברתי, כמיתחם ללא מעמדות. ייתכן שבעידן המנוכר והמסתגר של האוכלוסיה המודרנית - החזרת הכיכר לסביבה העירונית יכולה להוות תשתית לחיי חברה ותרבות מלאי עניין ושמחה. הפיתרון נמצא בראש וראשונה בידי אדריכלי העיר ומעצביה. אנחנו פותחים סניף חדש בנמל תל אביב קווים בנמל תל אביב לאוהבי עיצוב פנים , אדריכלות , לימודי עיצוב, אמנות ועוד - חומרים מענינים באתר הבית של קווים |
תגובות (35)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
כמעט כל פגישות הכיתה שלנו ביסודי נערכו בכיכר העיר.
היום בטח אחד מהקניונים מחליף אותה...*
אם תרחיק עד לכיכר השבת בירושלים תראה ששום דבר לא השתנה מאז ימי הביניים וזה במובן הטוב של המילה.
תמצא שם את הכיכר הסואנת והססגונית שאהבת בספרות.
פוסט קסום..מזכיר נשכחות ילדות של "9 בכיכר ביום שישי"
הקניונים המצועצעים עם אלפי הגירויים לקחו את הקסם הזה...מי ייתן וניתן יהיה להשיבו לחיים בעזרת אנשים כמוך!
תמיד מחדש.
מלא רעיונות כרימון
נקודה נוספת למחשבה.
נהניתי לקרוא
כיכר העיר כמקום מפגש,
כמקום המזמן התקרבות ובילוי לבעלי עניין משותף...
תושבי העיר והרוצים ביקרה:)
פוסט מעולה
נהניתי לקרוא. לפני זמן מה הגעתי למרכז המסחרי בקרית יובל בירושלים ונזכרתי במרכזים המסחריים של פעם עם תחושת ההכרות האישית בכל דוכן. תחושה משפחתית כמעט.
נתקפתי נוסטלגיה...:)
פעם יצאו לכיכר העיר בכדי להכיר את האנשים,
לטייל מעט ולנשום אויר,
היום הכל סובב סביב הקניונים והחנויות ,
זה ניראה שאם אין כסף לקניות
לא כדאי בכלל לצאת מהבית,
חבל אבל זה חלק מהקידמה .
אנחנו מחנכות את ילדנו שלצאת לטייל
לא קשור לבזבוזים והוצאות
שאפשר גם רק לטייל !
ייתכן שבעידן המנוכר והמסתגר של האוכלוסיה המודרנית - החזרת הכיכר לסביבה העירונית יכולה להוות תשתית לחיי חברה ותרבות מלאי עניין ושמחה. הפיתרון נמצא בראש וראשונה בידי אדריכלי העיר ומעצביה.
בכל עיירי אירופה שביקרתי, אין עיר ישנה כחדשה שאין בה את מרכז חיי החברה והתרבות,.
הכל מתרכז סביב הכיכר המרכזית.
(בדר"כ הכנסיה מוקמת במרכז וסביב לה הכיכר כל החיים החברתיים והתרבותיים)
מדינתנו היא שונה בצורתה בחיי החברה שלה וכל הצביון שלה.....
חבל.........
חג אורים שמח
נהניתי.
משום מה חשתי את טעם חו"ל ולא את "כיכרות ילדותי" כמו ככר מגן דוד וכיכר דיזינגוף בת"א.
פוסט נחמד. אהבתי
אגב לכל המגיבים למעלה כיכר נקראת בלעז גם place כמו מקום, הרבה ככרות נקראות המקום של x ובגלגוליו פלאצה פלאץ
כמו כן גם כיכרות לחם יש עגולות ויש מרובעות בגדלים שונים.
פוסט שמדבר לליבי
אוהבת כיכרות
הם גם יפות וגם כעין צומת דרכים
משם אפשר להגיע לנתיבים שונים
חג שמח
פוסט מעניין
חג חנוכה שמח
מרתק ומלמד
הפוסטים שלך מיוחדים
התמונות עוזרות
בראבו
שחר
הככר משמשת כמקום התכנסות חברתית כאשר בדרך כלל האלמנט המרכזי מרשים ככל שיהיה נמצא בקצה באחת הפיאות של הככר הנסיון לעצב אלמנט מרכזי שהוא יהוה את כח המשיכה המרכזי לא כל כך מצליח לדוגמא ככר דיזינגוף
פוסט מאוד מעניין.
תודה
"איכה יבשו בוות המים,
כיכר השוק ריקה,
...... ירושלים של זהב"
אני מקווה שאת הסניף החדש אתם פותחים בכיכר,
יהיה שמיח! חג מואר!*
(-:
Nice in did
בדוגמאות שהבאת סער, חשתי געגוע.
במקום שגדלתי בו לא היו כיכרות בילדותי, הן נוצרו אחר כך , מקום מפגש ליד הברזלים, או מקום מפגש ליד עץ השיטה היה הפופולרי בילדותי. כיום אני גרה בעיר אחרת, לאחת הכיכרות בחולון קוראים "כיכר הדמעות", אליה מובאים נבחני שיעורי הנהיגה, מי שמצליח להשתלב בתנועה עובר ומי שמתמהמה נכשל. היא מאוד ידועה.
פוסט מעשיר ומפרה. אשוב. חג שמח
",
פוסט מקסים...
כיכרות הן מקום של מפגש,
מקום של סימון...
אז זהו, שלאו-דווקא ...
פיקדילי, למשל, היא "סירקוס", ומכאן השם המעגלי, והמילה העברית "ציר" מסמנת את מרכזו. וכשלעיר יש כיכר, ולכיכר יש מרכז - מתבהר המקום המרכזי שלה בחיי התושבים.
אז זהו, שלא...
דווקא בהקשר הזה, השפה העברית חסכונית בשימוש השוטף, אבל השם המלא בעברית תואם לזה האנגלי...
'כיכר' המתייחסת לכיכר העיר נקראת באנגלית Square, כיוון שלרוב היא באמת רבועה (כמו-גם במחוזותינו. ראה כיכר רבין...).
לעומתה, 'כיכר תנועה' העגולה נקראת קרויה באנגלית Roundabout או Traffic Circle...
מקסים
ייתכן שבעידן המנוכר והמסתגר של האוכלוסיה המודרנית - החזרת הכיכר לסביבה העירונית יכולה להוות תשתית לחיי חברה ותרבות מלאי עניין ושמחה. הפיתרון נמצא בראש וראשונה בידי אדריכלי העיר ומעצביה.
לו יהי!
שבת שלום וחג אורים שמח.
מעניין שבלועזית כיכר היא ריבוע ואצלנו היא לרוב עיגול...
בני
מעניין ומהנה
תודה, הצלחת לעורר את סקרנותי
לנקודת מבט - נוספת
משה דיין - מרצה יועץ תקשורת
הוספת קווים לרומנטיקה שלי
סביב
הכיכר
והיונים
בה.
מקסים
בדיוק לרוחי
ואולי גם תל אביב
יש בה משהו.
אשוב*
מעניין מאוד
במושב בו אני גר אנו מחפשים אחר השינוי הפיזי הדרוש, שיתמוך בחיים חברתיים.
הבנייה התמנונית של המושבים מרחיקה את הזרועות מהמרכז, ומאלצת אנשים לנסוע אליו. כך איבדו הרחובות המובילים לכיכר את חיותם, והמרכז הפך למגרש חניה.
פוסט מעשיר
חומר למחשבה על תפקיד שאולי אבד
אוהבת ללכת לאיבוד
בכיכרות
להיות שם בין
ועם עצמי
אפרת
בילדותי, מרכז העיר ירושלים הייתה רחבת "טליתא קומי" בר"ח קינג ג'ורג'. היום, מוקדי המפגשים הפכו להיות - הקניונים. יש בי געגוע לכיכר העיר הישנה שאיבדה משמעותה. אדריכל מוכר אמר לי פעם, שהחלל עוזר להגדיר את המרחב שסביבו. הריק הזה נותן אפשרות להמציא הכול, ומשם לנוע לכל הצירים שיוצאים ממנו.
פוסט נהדר. אהבתי.
עם שלושת הדוגמאות שהבאת, מתוחות אחורה לאורך ציר הזמן, היטבת להראות את אובדן חשיבותה של כיכר העיר כמקום "המפגש" של תושביה.
בערי אירופה, רובן התחילו את דרכן בימי הביניים, לכיכר היתה חשיבות בגלל גודלה והמבנים שהקיפו אותה - בית העירייה, בית הכנסיה ובערי הצמיתים גם אחוזתו של האדון - כל מוקדי הכוח של העיר היו מרוכזים סביב הכיכר.
גם בעידן המודרני קמו בערים החדשות (או אלה שתוכננו מחדש) כיכרות בעלות חשיבות דומה, רק שהפעם השיקול היה יותר פונקציונלי - כיכר גדולה שתוכל להכיל את ההמונים, העומדים בפני השלטון המרכזי.
אפילו בת"א שלנו, יש את כיכר רבין, שהוקמה בצמוד לבית העירייה. המתחם כולו מזכיר מקומות דומים שהוקמו במזרח אירופה בימי השלטון הקומוניסיטי - הכיכר העירומה מול בניין העירייה האפרורי והגדול.
אז כן, יש לנו את כיכר העיר, ועפות בה גם יונים (מילותיו של אלתרמן תקפות בה עד היום, בעזרתם האדיבה של כמה זקנים עם פירורי לחם...).
ועד כמה אירוני שזה אולי יהיה, משפט הסיום של אלתרמן באותו השיר, 'תיבת הזמרה נפרדת', הוא "גוף נופל על אדמותיך... על העיר עפות יונים". מסתבר שלהפיל אנשים בכיכר העיר, זו לא ההמצאה שלנו...