בהמשך לכתבתי על יעקב נאמן (קרי, יעקב טאליבן) מיום רביעי האחרון...
יואל מרקוס | הערות על המצב עם כיבושה המואץ של ירושלים על ידי החרדים, רק זה חסר לנו - לשפוך בנזין למערכת המשפטית. לא ברור איך השתמש להגנתו בביטוי הבנאלי "דברי הוצאו מהקשרם". מה הקשרים מי הקשרים. התירוץ של פעם שדבריו סולפו או הוצאו מהקשרם כבר לא רלוונטי. בעידן הרדיו, הטלוויזיה, הגוגל, השמוגל ואלפי אתרים - תיעדו כל מלה שלו. וכל אדם שמע מה שאמר. אי אפשר לומר היום "דברי סולפו". ואם למישהו עוד היה ספק איזה מחנה משרתים דבריו, הוא היה צריך לשמוע למחרת היום בגלי צה"ל מי יצא להגנתו אם לא הצדיק הגדול והישר באדם, אריה דרעי. היו בטוחים שדבריו לא הוצאו מהקשרם. 2. בדומה לעצי הדובדבן בוואשינגטון, הפורחים פעם בשנה לכמה ימים, כך נושא ההסדר עם סוריה פורח כל שנה, זה עשרות שנים, כבלון שחי כמה ימים עד שיוצא לו האוויר. קודם היה לנו עסק עם אסד האב. שפעם אחת ישב שעות ארוכות עם קיסינג'ר כדי לקבוע את מקום הישיבה בוועידת השלום הראשונה בז'נווה, וכשנפרדו, אחרי שהשלפוחית של קיסינג'ר כמעט התפוצצה, הודיע לו אסד שסוריה לא תשתתף. פעם אחדת נסע אסד לז'נווה והפתיע את קלינטון בהודעה אישית שהוא יורד מהמשא ומתן עם ישראל. בכל פעם שהשיחות עם הפלסטינים נכנסות למבוי סתום, נזכרים המנהיגים שלנו שצריך להגיע להסדר עם סוריה. עתה היוזם הוא אסד הבן. אנו מקבלים מסרים ישירים מארדואן ומסרקוזי. המחיר ידוע ולא השתנה. ויש מלוא הטנא הצעות להסדרים ארוכי טווח אפשריים. אך אין דבר פשוט שישראל לא מסוגלת לסבך. עתה עולה ההצעה למשאל עם. בדמוקרטיות אמיתיות אין משאלי עם וחשוב שגולם כזה לא יחליף את הממשלה ואת הכנסת. |