כתבה משעשעת שכתבה הבוקר נרי ליבנה.
הקטע הבא מוקדש לזכרה של מלכת היופי לשעבר של ארגנטינה, שמתה בעקבות ניתוח להגדלת הישבן. הנה לנו סוף-סוף שימוש נאות לכותרת "סיפור מהתחת", על אף שלמרבית הפלא, באף אתר אינטרנט או עיתון שבו פורסמה הידיעה לא נעשה שימוש בכותרת הכה מתבקשת. לעומת זאת, חיפוש בגוגל הניב שפע תוצאות של אתרים, מופעים, סיפורים וסתם מאמרים שנושאים את הכותרת הזאת.די התפלאתי. מחמת עתיקותי, אני שייכת לדור שבו עדיין נחשב השימוש במילה כמו "תחת" כטעון מחשבה תחילה. משום שתחת, כמו חרא, אמנם כבר אינן נחשבות למילים גסות כמו המילים המשמשות לתיאורים עממיים של סוגי אקטים מיניים, אבל עדיין השימוש בהן מחייב לפחות מידה מסוימת של פמיליאריות בין הדובר למאזין. הרי לא היינו משיבים תשובה כגון "חרא, כבודו" לשופט שמתעניין בשלומנו כפי שלא הינו מודיעים למעסיקנו שהרעיון שהעלה באוזננו מעניין לנו את התחת.אין כמו "תחת" וגם "טוסיק", "בולבול" ו"קקי" כדי לשמח ילדים בני שלוש עד שש. ילדים קטנים תופסים שלא רק המלים, אלא גם מה שהן מייצגות, ראויים ליחס זהיר ומיוחד, ועל כן אדם מבוגר שמשתמש בהן יצחיק אותם הרבה יותר מליצן ביום ההולדת. נסו והיווכחו. הרבה כסף חסיתי כך בשעתו.מצד שני, לכותל המערבי ולמפקיעיו הרבנים אין חוש הומור בכלל. על כן גזרו על הנשים הבאות אל הכותל לסגת ממנו לאחר שהתפללו אל גולם או תחבו פתקית בסדקיו, כישבנן, ולא פניהן, מופנה לכיוון ההליכה כדי שלא להעליב או לגרות את הכותל, שיש לו כנראה מנטליות של תלמיד ישיבה חרדי.ובכל זאת הולך התחת וחודר לחיינו הלגיטימיים, וההוכחה לכך היא העובדה האבסורדית שיש בכלל, בעולם, ניתוחים להגדלת תחת. אצל חלקנו, מה שאינו נראה בהתבוננות חזיתית במראה, אינו קיים באמת.התחת שלי נשאר רחוק ממני מרחק דרום מצפון או להיפך, ולולא שמועות סותרות שהגיעו ממקורבים אודות מבנה גופי, עוד הייתי מפתחת כמו מרבית חברותי, "תסביך תחת".אבל נשים כמותי,שמבנה הגוף הים תיכוני פסח עליהן, כנראה עקב התרחשותו של פוגרום שהיו מעורבים בו גויים ארוכי רגלים וגבוהים במיוחד, אי אז בקרבת בני משפחתו היהודית הצדקת של אבי בגולה, סברו במשך שנים שעליהן לברך על כך שלפחות חלק אחד בגופן נשאר קטן יחסית. "קטן" או "גדול" נראו לי במשך שנים התארים היחידים שניתנים להחלה על אותו איבר בגוף. מושגים כמו יפה או לא יפה, עגול או אליפטי, נשמעו כמו אוקסימרון כשהם מקושרים אל מה שלימדונו אמותינו שיש לכסותו בבגדים, לא לנענע אותו במידה מופרזת כמו פושטקית, והיה אם קוללה אחת מאיתנו באחד דשן במיוחד, ללבוש חצאיות מתרחבות או טוניקות ולהתיישב מיד כל אימת שנקרה על דרכה מישהו ראוי לחיתון.אני זוכרת את הפעם הראשונה שבה שמעתי גבר מצרף מחמאה למלה "תחת". אינטואיטיבית הבנתי אז שמדובר בסוטה מהמין המסוכן ביותר, אלא שחשדתי בעצמי בפוריטניות יתר, התקף קנאה, והעדר הבנה מספקת את המוח הגברי. בעוד אני עושה לילות כימים כדי להגדיל את הראש, שואף הוא דווקא להגדיל לי את התחת.אחרי כמה שנות זוגיות הבנתי שהייתי צריכה להישמע לאינטואיציה שלי, שהרי לא רק אצל נשים אלא גם אצלו עצמו נדמה לו שהשמש זורחת לו ישר מהתחת. אשר על כן, כדי שלא יתפוס תחת, אמרתי לו "שק לי בבטן". "בבטן?" התפלא האהוב לשעבר. "כן", אמרתי לו, "כי ממילא תעשה את ההפך ממה שאני מבקשת ותנשק בדיוק בצד השני". כי כזאת אנוכי, נפש עדינה, שאפילו בעת רגשה וזעם אינה מסוגלת לפלוט מפיה משפט כמו "שק לי ב..."
|