הסוד של חג חנוכה

הסוד של חג חנוכה חג החנוכה תש"ע בעם ישראל, איש איש כמנהג אבותיו בידיו, יתכנס בבתים ובחצרות וידליק את הנר הראשון מבין שמונת נרות החג טרם הדלקת נרות השבת.

כל אחד/ת ניצוץ של נשמה יש לאחד את כל הניצוצות - לניצוץ אחד !! זאת בעזרת שפע האור ואהבה ללא תנאי וללא גבולות...ומתוך האור הגדול יופיע ויתגלה המשיח בבוא היום בקרוב... בע"ש, אמן כן יהי רצון בחג אורים זה שניזכה להתאחד כולנו לניצוץ אחד

לאלו שאינם בקיאים דים בשורשי החג, ומנהגיו מסתכמים אצלם באכילת סופגניות ולביבות עתירות השמן והקלוריות, מומלץ לקרוא את השורות הבאות ולעיין ליתר הרחבה במקורות האינטרנטיים המשולבים בו. 

מעט רקע

בשנת 167 לפני הספירה, הכריז אנטיוכוס, לאחר שהבין שלא יוכל לדכא את רוח היהודים, על גזירות חסרות תקדים בתולדות עם ישראל, גזירות האוסרות את חוקי התורה: שמירת השבת, ברית-מילה, הקרבת קרבנות ועוד ...  

היוונים הקימו מזבח אלילים במודיעין.

מפקד הצבא פנה אל יוחנן, בנו של מתתיהו, וציווה עליו להקריב קרבן על המזבח. יוחנן סירב.

אחד המתייוונים קם וניגש להקריב חזיר על-גבי מזבח האלילים.

מתתיהו הזקן לא היסס.

הוא התנפל על המתייוון וכרת את ראשו.

חמשת בניו ושאר העם שניצבו מסביב, התנפלו על החיילים היוונים.  

המרד החל. 

משפחת החשמונאים נמלטה להרים והמשיכה לנהל משם את המלחמה נגד היוונים.

לאט-לאט הצטרפו אליהם אחרים.

במהלך המלחמה נפטר מתתיהו הזקן ובנו יהודה מונה למפקד.

החשמונאים נחלו ניצחונות קטנים, אך חשובים.

כנגד כל הסיכויים, הוביל יהודה, במלחמת גרילה, ניצחון של קומץ גברים לא מאומנים על גלדיאטורים יוונים משוריינים.

המוראל עלה ורבים הצטרפו אל שורות יהודה.  

המרד פרץ במודיעין, אך שיאו של הניצחון בא לידי ביטוי בכיבוש ירושלים ובטיהור בית המקדש מן הפסלים ועבודת האלילים.

החשמונאים, ובראשם יהודה המכבי, הכינו כלים חדשים למקדש, ובהם המזבח והמנורה.

ביום כ"ה בכסלו שנת 164 לפני הספירה חנכו החשמונאים את המזבח החדש בתפילה ובשמחה וקבעו יום זה כחג החנוכה.

השם "חנוכה" מסמל את יום הניצחון: חנו-כה, כלומר: ביום כ"ה בכסלו חנו המכבים מאויביהם.

סיבה נוספת: בעקבות ניצחון המכבים - טיהרו את בית המקדש ועשו "חנוכת הבית".   

חג החנוכה הוא החג היחידי שאותו אנו מציינים בלוח השנה העברי ואשר מקורו אינו מן התורה, ואשר כולו קשור ומחובר לארץ ישראל. (יתר המאורעות אותם אנו מציינים בהקשר לארץ ישראל הן ארבעת הצומות הקשורים לחורבן ירושלים ושני בתי המקדש).

נסי החנוכה (ניצחון המכבים ותרבותם את היוונים ותרבותם, מציאת פך שמן טהור אחד במקדש וכמות השמן הקטנה שהספיקה לשמונה ימים עד הגעת שמן טהור חדש וטרי) אירעו לאחר הקרב הרביעי מבין שמונת הקרבות שניהלו המכבים נגד היוונים.

המאורע אירע בשנת 146 לפני הספירה ( ולשם חידוד נבהיר שבניית מסגד אל אקצה הבנוי על שטח הר הבית החלה רק בשנת 701 לספירה, כלומר 847 שנים !!! לאחר טיהור בית המקדש בימי המכבים...) כאשר יהודה המקבי ניצל הזדמנות פז עם היוודע מותו של אנטיוכוס ותחילת מלחמת הירושה על כסאו ביוון והוא עולה לכבוש את ירושלים מחדש. 

כל מלחמות המכבים שנוהלו כמלחמת גרילה בין פלוגות המחץ המועטות של המכבים (שאגב, היו כולם יהודים שומרי תורה ומצוות "חרדים" בלשוננו) לצבא היווני המאובזר והמצוייד כיאה לצבא של אימפריה ששלטה אז באירופה ובחלק מהמזה"ת נערכו באזורים הגיאוגרפיים של יהודה ושומרון (בית זכריה שבגוש עציון, בית חורון ואמאוס שבבנימין, בית צור שבגזרת חברון ועוד). אגב, המכבים גם חידשו את ההתיישבות היהודית בעזה. התיישבות שהתקיימה עד פרעות תרפ"ט-1929 ושבה והתחדשה לאחר קום מדינת ישראל באישור ובחסות ממשלת העבודה עד שהוחרבה שנית ותושביה הוגלו ע"י ממשלות בגין, שרון ואולמרט.

יהודה המכבי ואחיו שמעון נאלצו לא אחת לרומם את רוחו של צבאם הקטן, העייף והמיוגע. המארבים הבלתי פוסקים לצבא היווני, פעילות המודיעין השוטפת לאיתור מקומות החניה, נתוני הכוחות, כיווני התנועה של צבא האויב ותוכניות המסע שלו גם הם גבו כוחות נפשיים וגופניים, לצד אלו שנפלו בקרבות ומותם השפיע על הלוחמים.

מספר ציטטות מנאומים אלו יתנו לנו את תחושת ההכרה במשמעות המלחמה של כפריים (המכבים במקורם היו פלחים - עובדי אדמה - בכפרי יהודה החליטו לקרוא תגר כנגד גזירות היוונים וכנגד התפשטות ההתייוונות בקרב הציבור היהודי שהתגורר אז בארץ) המכירים בחשיבות הקשר של האדם אל אדמתו ובאמצעותו אל בוראו (ההדגשות שלי. ח.א.ו) :

"חברי, לא תזדמן לכם שעה אחרת... שהיא חביבה... בזכות עצמה... ובגלל הזכות לעבוד את אלוקים... בידכם הדבר... לשוב ולהשיג את החירות הזאת ולחדש ימינו באושר ובברכה... על פי החוקים ומנהג האבות... הילחמו לפי כורח השעה... האמן תאמינו שבמותכם למען פרסי הניצחון, כגון חירות, מולדת, חוקים ודת תזכו לתהילת עולם. היכונו אפוא ברוחכם, מחר עם שחר תתנגשו עם האויב"  (קדמוניות היהודים, ג, 12)  

 "ויאמר יהודה: דבר קל הוא שימסרו רבים ביד מעטים, כי אין לשמים מעצור להושיע ברב או במעט, ולא ברב חיל הניצחון במלחמה, כי מן השמים באה הגבורה..  ואנחנו נלחמים בעד נפשנו ותורתנו" (חשמונאים א', ט"ו)

 "לא ארץ נוכריה לקחנו ולא ברכוש נכרים משלנו, כי אם נחלת אבותינו, אשר ביד אויבנו, עת מן העיתים, בלא משפט נכבשה, ואנחנו, כאשר היתה לנו עת השיבונו אל נחלת אבותינו"  (חשמונאים ב' , ח', כ"א - כ"ג) 

 האמונה בצדקת הדרך ובידיעה שהמרכיב המרכזי בכל דיון הקשור לארץ ישראל טמון בהכרה שהארץ שבה אנו חיים ופועלים ניתנה לנו מיד הבורא כפי שמבהיר זאת היטב גם רש"י בתחילת פירושו על התורה:

"אמר רבי יצחק: לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ"החודש הזה לכם" שהיא מצוה ראשונה שנצטוו ישראל. ומה טעם פתח בבראשית?  משום "כח מעשיו הגיד לעמו, לתת להם נחלת גויים" (תהילים קי"א). שאם יאמרו אומות העולם לישראל 'לסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גויים' הם (=ישראל) אומרים להם 'כל הארץ של הקב"ה היא. הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעניו. ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו " 

נס חנוכה מהותו בהתגברות כוחות הקדושה והגבורה הנובעת ממנה על כוחות הטומאה והחולשה שפשטו בארץ.

חז"ל הפכו את נס החנוכה לחג שבו קיימת הלכה מפורשת לפרסם את הנס ברבים מידי שנה בשנה במשך שמונה ימים, וזאת משום שבזכות מאבקם של המכבים בצבא היווני ובמתיוונים מקרב העם בישראל  חזר מלכות ישראל למשול בארץ. שלטון ישראל שנמשך אומנם רק 100 שנים, אבל למרות זאת הדגישו חז"ל את חזרת השלטון לידיים יהודיות כנקודת מפנה וכמאורע המחייב הודאה בתפילה ("על הניסים") ובמעשה (הדלקת נרות החנוכה).

ובימים אלו של נטיה אחר אורחות המערב בתוכניות טלוויזיה ריאליטיות ובמגוון פסטיבלים לצד התגברות האלימות הפיסית והמילולית במוסדות "חינוך" ובמקומות בילוי (בעיקר בהם מתקיימת תופעה של תרבות השתייה והעישון) נדליק אנו מנגד במקומות הפונים לרבים את נרות החנוכה ונעלה על נס את התרבות האחרת, את תרבות הרוח האמיתית של העם היהודי. תרבות המלווה אותו אלפי שנים ובזכותה שמר הוא אמונים לארץ ישראל ושאף לעלות אליה (ועליות מאורגנות של חרדים לא"י התקיימו עוד לפני העליות הראשונות של הביל"וים והחלוצים).

ואקנח בדברי הרב הראשי הראשון לארץ ישראל הרב אברהם יצחק הכהן קוק (הראי"ה) שכתב:

    "צריך שכל איש ידע ויבין שבתוך תוכו דולק נר,

      ואין נרו שלו כנר חברו,

      ואין איש שאין לו נר.

     וצריך שכל איש ידע ויבין,

     שעליו לעמול ולגלות את אור הנרות ברבים

     ולהדליקו לאבוקה גדולה

     ולהאיר את העולם כולו" 

מקורות לעיון נוסף ולהעמקה:

1. בן-יוסף, מתתיהו (1972), קדמוניות היהודים, תל-אביב, מוסד ביאליק, חלק ג'

2. בר כוכבא, בצלאל (1980), מלחמות החשמונאים: ימי יהודה המקבי, ירושלים, יד יצחק בן-צבי ותל-אביב,    משרד הביטחון-ההוצאה לאור 

3. הוברמן, חגי (2008), "המכבים ניצחו ביהודה ושומרון", מצב הרוח, גיליון 12, 4 - 6

4. לוריא, יהודה לייב (המהר"ל), "מדוע חנוכה שמונה ימים", נר מצווה, מובא בעריכה באתר "דעת" בכתובת: http://www.daat.ac.il/daat/shabat/hanuka/ner-2.htm

5. פירון, מרדכי (1959), "נאומי יהודה המכבי", מחניים, ל"ז, 45 - 50 

     מובא גם באתר "דעת" בכתובת: http://www.daat.ac.il/daat%20/kitveyet/mahanaim/neumey-2.htm

6. פרענקיל, יצחק זעקיל (1885), ספר חשמונאים א' תרגום מיוונית, מובא בעריכה מחודשת באתר "דעת" בכתובת: http://www.daat.ac.il/daat/hasfarim/hashmonaim-a-2.htm

7. פרענקיל, יצחק זעקיל (1885), ספר חשמונאים ב' תרגום מיוונית, מובא בעריכה מחודשת באתר "דעת" בכתובת: http://www.daat.ac.il/daat/hasfarim/hashmonaim-b-2.htm    

http://www.youtube.com/watch?v=FMfc5ooeKhE    לקטע שירה יפה

לסוד אחר            http://cafe.themarker.com/view.php?t=1359136

http://cafe.themarker.com/view.php?t=1359672%20%20הזמנה לתערוכה בחנוכה

עוד על חנוכה

חנוכה לפי המקורות

חנוכה מוזכר לראשונה בספר נחמיה בפרק י"ב בפסוק כז. "ובחנוכת חומת ירושלים,  ביקשו את הלוויים מכל מקומותם,  להביאם, לירושלים-לעשות חנוכה ושמחה ובתודות  ובשיר,   מצלתיים  נבלים ובכינורות."    האירועים שבגללם אנו חוגגים את החנוכה אירעו על פי ספר מכבים בשנת 164 לפני הספירה, יותר ממאתיים שנה לאחר חתימת המקרא.  לפי התיאור בספר מכבים א' בסוף פרק ד' חג החנוכה נקבעה לזכר הניצחון על האויבים ולזכר  חנוכת המזבח.

 תאריך החג - מתי נחגג החג?החג מצוין בשמונת הימים מכ"ה בכסלו עד ב' בטבת או ג' בטבת. הסיבה לאפשרות הכפולה היא שלעתים חודש כסלו הוא בן 30 יום ולעתים בן 29 יום, לפי שינויים בקביעות השנה בלוח העברי. 

מקור שמו של חג חנוכהמקור שמו של חג החנוכה הינו - בשמם של ימי החנוכה הוא כנראה בחנוכה מלשון חנוכת המזבח, שנערכה לאחר כיבושו וטיהורו של בית המקדש על ידי המכבים, שלזכרה ובתאריך בו התרחשה נחגג החג.  היו שדרשו את שם החג כראשי תיבות - ח נרות והלכה כבית הלל. (הלכה כבית הלל שבכל יום מוסיפים נר, ולא פוחתים, כשיטת בית שמאי). 

שמות נוספים לחג החנוכהשם נוסף לימים הללו, מקובל פחות, הוא "חג האוּרים", שאותו תיעד לראשונה ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו. לחג שמות נוספים: "חג הגבורה" - לזכר גבורת המכבים, "חג הניסים" - לזכר נס פח השמן , "חג המכבים" - לזכות ניצחון המכבים, "חג האור" - למשמעות האור. 

מה הנרות מסמלים?  נר החנוכה הדולק על הפתח מבחוץ, מלמד שגם נגד הרבה חושך, טומאה ורשעה, מעט אור, מעט טהרה, צדקה ומעשים טובים, יכולים להמשיך ולהאיר לנצח.   

נר ראשון - מכיל את עקרון התגברות האור מן המעט אל המרובה מן האחד אל השמונה, בבחינת "מעלין בקודש".

נר שני - מאיר את מושג הגבורה, גבורת הציבור וגבורת היחיד גבורת הדורות וגבורת דורנו, בבחינת "על הגבורות".

נר שלישי - עוסק במופלא מאתנו, בדברים היוצאים מגדר הטבע ובמעשי ידי אדם שהם בבחינת "על הניסים".

נר רביעי - נוגע באור הנראה לעין והנסתר בלב האדם, במשלי  האור הזוהרים הפתוחים לכולנו "שערי אורה".

נר חמישי - מנסה לבדוק האם החבל המתוח כגבול בין תרבות יוון לתרבות ישראל יכול להוות מיתר המפיק מנגינה ערבה בין "אתונה וירושלים".

נר שישי - מעמיק אל מסירות הנפש, אל המחיר היקר ביותר  והאחרון שאדם בוחר לשלם על ייחודו ואמיתו, בבחינת "קידוש השם.

"נר שביעי - מאזין לסיפור הנשי שבחג, לאש שבאישה, לגבורתה ולתעצומות נפשה של "בת ישראל".

נר שמיני - חוגג את הזדהותנו, יהודים אזרחי מדינת ישראל עם חירות אבותינו, את הקבלה שאנו מוצאים בין הימים ההם לזמן הזה בבחינת : "שוב יקומו המכבים" - "על החירות" .

   ברכות להדלקת נרות חנוכה  ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר חנוכה. ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה.

בלילה הראשון בלבד

ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. ( אמן). בזמן ההדלקה או אחריה אומרים:"הנרות הללו אנו מדליקין על הנסים ועל התשועות ועל הנפלאותשעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה על ידי כוהניך הקדושיםוכל שמונת ימי חנוכה הנרות הללו קדוש הם ואין לנו רשותלהשתמש בהם אלא לראותם בלבד כדי להודות ולהלל לשמךהגדול על ניסך ועל נפלאותיך ועל ישועותיך".   מעוז צור ישועתיפיוט מימי הביניים מעוז צור ישועתי, לך נאה לשבחתיכון בית תפילתי, ושם תודה נזבחלעת תכין מטבח מצר המנבחאז אגמור בשיר מזמור חנוכת המזבח.

פרדוקס המנורה

משהו מעניין על סמליות המנורה - חורבן בית המקדש מול תקומת מדינת ישראל.                    

עם החורבן בית המקדש, נלקחה המנורה לרומא לתהלוכת ניצחון כפי שמצויירת שער טיטוס ביוון. דווקא המנורה זו שציינה את תבוסת היהודים, היא המנורה  שנבחרה כסמל למדינת ישראל, כסמל לתקומה של העם היהודי .

 פרפראות לחנוכה

מרן החתם סופר הביא רמז נפלא וראשי תיבות במילה "חנוכה" המסכמים את כל סיפור חנוכה.

ח שמונים נ לחמו ו נצחו כ ל ה יוונים.

ח ושים נ כנסו ו פינו כ לי ה היכל.

ח ביבים נ מצאו ו בקרקע כ ד ה שמן.

ח תום נ מצא ו בטבעת כ הן ה גדול.

ח יבתם נ גלית ו הספיק כ ל ה שמונה.

ח כמים נ מנו ו קבעו כ סלו ה בא.

חנ רות ו לגמור כ ל ה לל.

אירועי חג החנוכה - ב - 168 לפני ספירתם  

      א.חשמונאים - בני משפחת כוהנים גדולים, ממשמרת יהויריב, שראש   המשפחה נקרא  

         חשמון. מתתיהו היה אחד מצאצאיו נקרא חשמונאי.              

       ב.מקבים - חיילי יהודה המקבי (לא מכבי!!!) מלשון מקבת. כינוי זה   הודבק ליהודה, עקב 

         ניצחונותיו הצבאיים, כיוון שהלם באויב, כמו   מקבת.             

       ג. יהודה המכבי - גאון צבאי, למרות שלא היה בוגר הוסט פונט, לא סיים את בה"ד 1 ואפילו

          בפו"ם הוא לא למד. כשרון טבעי עם  מוטיבציה אדירה, ואהבה ללא גבול לעמו, לארצו ולתורת ישראל.

       ד.קרב אמאוס - הקרב היה בין אמאוס לבין מצפה בשטח של היום בין פארק קנדה, עד נבי

          סמואל. כאשר משווים את הקרב של יהודה מול הכישלון בקרבות שנערכו באזור זה, במלחמת

          השחרור ב - 1948   אזי אפשר לעמוד על גאונותו של יהודה.

       ה.היוונים - המכבים לא נלחמו נגד מדינת יוון האירופאית, אלא נגד בית  סלוקוס ששלט על

       החלק האסיאתי, של האימפריה האדירה שנכבשה   ע"י אלכסנדר הגדול, והשתרעה מים

       התיכון עד הודו כולל פרס.  ותרבותו היה הלניסטית, בירתו היתה אנטיוכיה.

   ו.הניצחון של המכבים - היה לא רק נגד היוונים הלניסטיים אלא גם   ובעיקר, נגד היהודים המתייוונים, אשר שתפו פעולה עם הכובש   ההלניסטי. 

 ז.מקור היסטורי - ספרו של יוסף בן מתתיהו וספרי המקבים. הואיל  שספרי המקבים היו בידי פלביוס, כאשר כתב את ספריו, הרי ספר   המקבים הינו המקור המהימן יותר.     

  ח.ספר המכבים א' - נכתב בעברית ע"י סופר לא ידוע, שהיה כנראה   מקורב למכבים. המקור העברי אבד. נותר לפליטה רק התרגום היווני    שתורגם באלכסנדריה במסגרת תרגום ה - 70. הספר ביוונית נשמר   בספרית הוותיקה, וממנו בא התרגום החוזר לשפת המקור בעברית.       ט.מנהיגי המרד - המרד הוכרז על ידי מתתיהו בן יוחנן, כהן גדול, בשנת 167    לפני הספירה.  למתתיהו היו 5 בנים לפי סדר הולדתם, יוחנן, שמעון,  יהודה, אלעזר ויונתן. מתתיהו היה היחיד ביניהם, שמת מוות טבעי.  כל 5 בניו נפלו בקרב או נרצחו ע"י בני עוולה. כאשר מת מתתיהו,   הוחלף ע"י בנו השלישי יהודה, כיוון שמנהיג לא נבחר לפי גיל וגם לא   לפי ותק, אלא לפי כישוריו. כאשר נפל יהודה בקרב הוחלף ע"י צעיר האחים  יונתן, שהיה השני בכישוריו הצבאיים, עם הירצחו של יונתן, נתמנה שמעון  , כיוון שהוא האחרון שנותר בחיים מכל בני מתתיהו. שמעון התרסי שהיה    למעשה "ברירת מחדל" היה נשיא גדול ליהודים.  

 הוא הראשון בהיסטוריה היהודית שטבע מטבעות ועשה הרבה למען עמו וארצו.