צטט: צפור 2009-12-11 18:31:12

מדוע קשה לנו להיפרד?לא אחת אנחנו נאלצים או בוחרים להיפרד וזה קשה , במיוחד כשמדובר במערכת יחסים. ההרגשה שאם נפרדנו ממישהו שאהבנו ואהב אותנו לתקופה, אז אולי אף אחד לא יאהב אותנו יותר. זה שהכיר אותנו , את הרגלינו, את הניואנסים הקטנים שבאישיותינו, בגחמות שלנו, תאוותינו, שאיפותינו וכו' כבר לא זמין לנו. כאילו שלא נותר על הפלנטה הזו עוד גבר אחד שיאהב אותנו. וזה כזה קישקוש. בטבע על כל דבר שמת או מתכלה נוצר משהו חדש. גם אצל בני האדם בשעה שמישהו מת נולד מישהו חדש. אולי מערכות מסתיימות כדי לפנות מקום למשהו חדש יותר טוב? אני רוצה לחשוב כך. בפנטסיה שלי אני רואה האנגר ענק , מאובק ומבולגן , עמוס בסירים ומכסים אם תרצו, הכל בערבוביה. חלק מהסירים והמכסים נגועים בטביעות אצבעות של נשים וגברים שחיפשו את המכסה או הסיר התואם שלהם. לפעמים התפשרו ולקחו משהו שכמעט תואם , אבל , לא בדיוק. לעיתים החזירו את המכסה הלא מוצלח בחזרה , לאו דוקא היכן שמצאו אותו מלכתחילה. ויש סירים מאובקים לחלוטין שאף יד לא הרימה לבדוק, פגומים משהו , משונים בצורתם, חסרי ידיות או שבוריות זכוכות ויש מכסים וסירים מבריקים שרק עכשיו הוחזרו. ובתוך ההאנגר הזה רעש והמולה של מליוני אנשים שבוחשים ומחטטים , לפעמים רבים כמו תגרנים על אותו סיר , ויש אנשים עובדי עצות , אינם יודעים היכן להתחיל בחיפוש. ישנם כאלו שמזמן התייאשו ומחפשים את דרכם החוצה ויש כאלו שמחפשים עזרה ומתביישים לבקש . וההאנגר הזה פתוח עשרים וארבע שעות ביממה . ישנם אנשים  שנדודי השינה מביאים אותם לשם בשעות הקטנות של הלילה וישנם אלו שאוהבים לחפש באור היום . וישנם אלו כמוני שאין להם את כוחות הנפש לחפש ומשקיעים את האנרגיות שלהם בדברים שונים לחלוטין ומייחלים למצוא את המכסה שלהם דוקא בחוץ בחיק הטבע מתגלגל זנוח ומיותם מחכה ליד הנכונה שתרים אותו , תרחץ ותנגב אותו ואז יאמר "חיכיתי לך שנים. למה התמהמהת כל כך?" . אם תקראו ותחליטו שהסתובב לי הבורג , אני מן הסתם יסכים אתכם. הזוי לא? אבל אל תגידו שלא עלה בדעתכם מן רעיון שכזה.