התקליט האבוד

כל הילדות שמעתי תקליטי להקות צבאיות אצל סבתא. באוסף התקליטים הרב שצברה במהלך השנים, היו מספר תקליטים מיוחדים, וביניהם התקליט של להקת התותחנים בתוכניתם "לה בומבה". כזכור לכולכם (אני בטוח), זהו אחד התקליטים האהובים עליי, וללא קשר גם התקליט שאבא שלי ניגן בו לצד יוני רכטר, יוסי פיאמנטה ואבי קמינקובסקי.

רוב האנשים מכירים את השיר "פרחים בקנה" שהיה הלהיט של התוכנית, אך בתקליט הזה ניתן למצוא שירים נפלאים נוספים עם עיבוד וביצוע מדויקים ומעוררי השראה. [מצורף תיעוד של השיר הקצבי "תנו לנו טרמפ", שמתאר בפשטות את הקשיים של החיילים שבדרכים. השיר תמיד הזכיר לי בהעמדה ובעיבוד שלו את המחזמר גריז].

לפני מספר שנים, נפלה עליי צרה והתקליט התעקם. זה היה לא פשוט עבורי לגלות שאני לא יכול להאזין לו כבעבר. ומאז אני מחפש עותק נוסף בחנויות דיסקים ותקליטים.
אמנם נתקלתי בעותקים רבים של תוכניות צבאיות אחרות, אך "לה בומבה" כאילו ולא הוקלט מעולם. תעלומה!

הכי קרוב שהגעתי לתקליט

לפני מספר חודשים, הגעתי קרוב. כשגבי, ידיד הטוב וידען התרבות הנודע, לקח אותי לחנות התקליטים של אריה בדיזינגוף, שהוא גם אספן תקליטים מושבע. לאחר שעשיתי את הסיבוב הקבוע במחיצה של תקליטי הלהקות, שאלתי את אריה האם שמע על התקליט האבוד. למרבה הפלא, לא רק שהוא שמע, הוא השיב שהתקליט נמצא ברשותו. ואני שהייתי כל כך נלהב, כמעט והתחלתי למחוא כפיים, אך עצרתי את עצמי, כיוון שגבי לא אוהב שאני עושה לו בושות ליד אנשים שהוא מכיר.

ואז שמעתי בצער את המשך המשפט, שבו אריה הכריז בקול שהוא לעולם לא יהיה מוכן להוציא את "לה בומבה" מביתו, שכן זהו תקליט נדיר וזה העותק היחידי שראה מעולם.
ואני, שכבר הבנתי שכשאספנים אומרים "לעולם לא", הם מתכוונים לכך, התחלתי להתייאש...

המסע האמיתי מתחיל

לפני כחודש, גבי פתח מבערים, והכריז שאם אני באמת רציני, עליי לפנות לאילן בן שחר. למרות שידעתי בליבי שיש צדק בדבריו, נרתעתי מהיוזמה. מה אני אעשה? אילן בן-שחר קצת מפחיד אותי.  אולי זה משקפי השמש, אולי זה הקול המאונפף, ואולי זה הסיפור עם ד"ר שרמן... לא יודע.

גבי אמר שאם אני לא פונה לאילן, אז הוא ישלח לי פרטים של כל מיני אספנים שיכולים לעזור. וכך התחלנו! גבי העביר לי כתובות, ואני פניתי. שני האספנים הראשונים שאליהם פניתי היו נחמדים וניסו לסייע, אך לא מצאו את התקליט. ובסוף הם גם הם הפנו אותי בחזרה לאחד והיחיד, אילן בן-שחר. "רק אילן יכול לעזור", כך אמרו ולא הוסיפו.

אז לא הייתה לי ברירה והחלטתי לפנות לאילן!!!

המשך ייבוא...

נספח - אילן בן-שחר (ויקיפדיה)

אילן בן שחר התפרסם בארץ בשנות השמונים של המאה העשרים כ-DJ השולט בכל סוגי המוזיקה הפופולרית, בעיקר דיסקו ופופ. בתחילת שנות התשעים, הגיש בן שחר בערוץ 2 הניסיוני תוכנית בשם "מסיבת ריקודים עם אילן בן שחר", בה פיתח ושכלל את תדמיתו הציבורית הייחודית שהייתה מורכבת מדיבור מאנפף עם ר' מתגלגלת, וממשקפי שמש אותם לא הוריד כמעט מעולם. באמצע שנות התשעים, הוא פתח חנות מוזיקה הנושאת את שמו בתל אביב, והמתמחה בהפצת מוזיקה מכל העולם. באותה עת, הוא החל גם לערוך אוספים ומהדורות חדשות לסגנונות מוזיקליים מתקופות שונות, וכן לזמרים ישראלים ידועים כדוגמת חוה אלברשטיין.

בשנת 2006 זכה בן שחר לעדנה מחודשת עקב סרטון שהועלה לאתר יוטיוב. הסרטון נצפה עד כה על ידי יותר מ-100,000 צופים. הסרטון הוא קטע בן מספר דקות הלקוח מהתוכנית "בין הכיסאות" של הערוץ הראשון בהנחיית עמוס ארבל, משנת 1988. בתוכנית מתארחים אילן בן שחר ואדם נוסף המתקרא ד"ר שרמן, וזהותו לא ברורה לחלוטין. בן שחר מסביר לארבל בסגנונו הייחודי על "אמנות המיקסים", בעוד ד"ר שרמן מסביר כיצד הפך להיות DJ באופן ספונטני, עקב "תת רמה של מוזיקה" ששמע ב"מועדון מסוים". בעקבות הפופולריות לה זכה הסרטון, החלו מבקרי מוזיקה באתרי אינטרנט שונים לשרבב, בתור הלצה, את שמו של ד"ר שרמן לביקורות שלהם.