לכל אוהבי הטבע הירוק, קרי צפון הארץ. אני דווקא אוהבת את מדבר יהודה . מכל הנופים שראיתי בארץ ובעולם הוא היפה ביותר לדעתי. לא מצאתי הרבה אנשים שאוהבים את המדבר. אני מוצאת אותו קסום מסתורי ולא מתמסר בקלות. לכאורה אין בו כלום. כמה חיות ששורדות קצת צמחיה והרבה הרים סלעים ( בולדרים בשפה של מטיילים) ואלפי גווני חום. להבדיל מהירוק של הצפון המדבר אומר לך הנה אני , חשוף , נטול פוזה . זה מה יש. אין לי מה להסתיר ובכל זאת את המגילות הגנוזות מצאו אצלי. מתבודדים , סופרים וסתם אנשים שמחפשים שקט באים אלי. יש בתוכו מגנט עצום וכדורי הרגעה למכביר. עובדה , אני מגיעה אליו מוקרזת מהעיר ולחצי העבודה רובצים על צווארי כמשקולות של מתכת ובהרף עין , בלי שהרגשתי הפעיל המגנט הזה את קסמיו עלי . עיני מביטות למרחקים לערי מואב התנכיים משקיפות על אין סוף גווניו של ים המלח שמתחילים כמו משיכות המכחול של לאונרדו דה וינצ'י - ברורים וחדים כשהם קרובים אליך והופכים ורדרדים כחלחלים כשמתרחקים ממך. הניגוד העצום בין החום הנועז והחזק לחיוורון של השמים והים מרתק אותך ומשכיח ממך את כל מה שאתה רוצה לשכוח. ואם תביטו עוד יותר רחוק , אולי בעזרת משקפת , תוכלו לראות את סיזיפוס ממשיך לגלגל את האבן למעלה ומטה במורד ההר כי זה יעודו . זו ברכתו וזו גם קיללתו. והוא עושה את זה בהתמדה אלפי שנים , לא נכנע ולא מתייאש ומוצא שוב את הכוח כל יום מחדש לגלגל את הסלע . כי הוא היה מוכן לשלם את המחיר של דרכו האינדבידואליסטית.

לכל מי שרוצה לדעת עליו קצת יותר מוזמן לקרוא את ה" מיתוס של סיזיפוס" מאת אלבר קאמי המדהים. וכן , קודם כל תקראו במיתולוגיה היוונית.