הוא הוציא מכיס מעילו שעון חול עשוי זכוכית שבתוכו היה חול אדמדם ודקיק שנראה כמעט כמו נוזל סמיך.. הוא לקח שאיפה ארוכה מהסגריה ואז פנה אל עבר המוני האנשים ששטפו את החוף והרים את השעון כלפי מעלה.....

 

 הזמן.. ראו כיצד חומק לו הזמן מבין אצבעותינו ונשמט מאחיזתנו הרפויה ודומה הוא לגרגירי חול שהורמו מהחוף ומייד נשפכים מהיד בחזרה אל הארץ.. עבורנו, אין לזמן כל משמעות.. משנה רק מה שאנחנו עושים בזמן הזה.. רובנו מעדיפים להתרפק על העבר ולחיות את ההווה אבל בסופו של דבר כולנו במודע או שלא במודע מתעלמים מהעתיד. כי הוא הלא נודע והלא נודע הוא גם המוות. העתיד הוא המוות. אבל הוא, העתיד אינו מתעלם מאתנו והוא הולך ועוטף אותנו בכל דקה שעוברת. העתיד, גם הרחוק ביותר, ממתין שם בחשכת האפלה ובסוף הוא יגיע וזה כלל לא משנה אם הנך פאטאליסט או שלא.. הזמן הנו הדבר המדויק והרציף ביותר במציאות שלנו. הוא נע יחד עמנו בדיוק כפי שהתקדם לפנינו ויתקדם אחרינו.. הוא מלווה את המציאות מאז שנולדה והיא לא הייתה קיימת אילולא הוא.. ואולי בעצם זה לא גרוע כל כך ידידיי וידידותיי כי הרי מה הטעם במציאות אם היא זמנית? ולא משנה עד כמה היא תהיה פנטסטית ומושלמת. מה הטעם להתרגל למצב וליהנות ממנו אם הוא עתיד להתחלף למצב אחר שיתחלף למצב אחר שיתחלף וכך הלאה והלאה.. מה הטעם בלהרוויח יותר כסף ולקנות עוד מכונית ועוד ווידאו ועוד צלחת לוין ועוד מנוי לכבלים ועוד מחשב ועוד מיקרוגל ועוד סלולרי ואפילו שלושה  ועוד בית צמוד קרקע ועוד פנטהאוז  ועוד בריכה.. מה הטעם בלשאוף לתואר יותר נחשב ולהעלאה יותר גדולה  ולקריירה יותר נוצצת וליותר הוקרה וליותר יוקרה וליותר כבוד וליותר שררה ושיותר אנשים ישמעו למה שאתה אומר ושיותר אנשים ילקקו לך בטוסיק ושיותר משרתים גם ינגבו לך אותו...... ומה הטעם באהבה, אם היא בת חלוף?  רוב האנשים אמרו שאלו החיים וצריך ליהנות מהזמן ולנצל אותו כמה שיותר.. אבל הם שכחו דבר אחד- שגם הזמן הוא זמני ושגם הוא עתיד למות.. הוא נובל כמו פרח וגוסס כמו ציפור פגועה בכנף ומת כמו כלב שהושלך לרחוב.. הזמן חולף בדיוק כמו השנים והשניות שמהן הוא מורכב. אז חשבתם שאתם יכולים להיות מאושרים כי ידעתם שאתם צעירים ויפים ומצליחים ובריאים ומאוהבים והכל עוד לפניכם ואפילו לא העלתם על דעתכם שבבת אחת בשנייה אחת הכל ייפסק ויקפא. זה היה יכול לקרות בעוד אלפי שנים, בעוד אלפי דורות... אבל זה קורה בדור הזה, היום, עכשיו.. זה חבל וזה מתסכל וזה אפילו מעצבן אבל ככה זה. אין צורך לכעוס או לחשוש או לפחד.. רק להסתכל על זה בצורה הפשוטה והקלילה ביותר.. להסתכל בצורה פשוטה וקלילה כי כבר שכחתם מה זה פשוט וקל כי שתי המילים האלו נעלמו ממזמן בעולם המסובך והכבד שלכם: הזמן, כמו החול שבשעון שלי אוזל ואוזל ואוזל ובסוף, נגמר.....

 נוסבאום סיים את המשפט האחרון והשתתק בדיוק כאשר הגרגירים האחרונים שבחלק העליון של השעון נפלו מטה והזרימה האדומה פסקה......  בראבו בראבו!! סרגיי צעק בהתלהבות ומחא בכפיו... בראבווווו- סתום יא חתיכת דפקט! מה אתה צועק לי בראבוו בראבווו. אתה לא רואה שזה היה המונולוג הכי גרוע וחסר עומק שעשיתי בחיים שלי!!.. בראבווו, גם כן.. יאללה סרגיו, עכשיו תורך תראה מה הבאת לנו... נוסבאום התיישב והוציא עוד סגריה. אני? סרגיי שאל והצביע על עצמו. אתה אתה!!.. אז אל מי אני מדבר.. יא חתיכת דגנרט שוקיסט..
נוס שתוק כבר!! אנה התעצבנה.. זה בסדר סרגיי חמוד, אנחנו מקשיבים...