"How to..."
פוסטים אחרונים
- capra aegagrus hircus 13/12/12
- ניסוי מחשבתי באהבה עצמית 5/11/12
- אופטימית לשם שינוי 9/6/12
- אוהב דגים, דייג? 4/6/12
- שלושת סתתי האבן 31/5/12
- הזמנה ל"הזמנה לחתונה" של אחותי. 21/5/12
ארכיון
אייפון עם רינגטון מצפצף
שבוע שלם לא דיברתי עם חברתי הלא-מפוברקת וכנראה שבגלל זה לא עלה על דעתי שום רעיון לפוסט. חשבתי אמנם לכתוב משהו על מיתוס האנטי-איג'ינג ולספר עד כמה לי נראה בסדר להזדקן בקצב הטבעי וכמה פתטי, לעומת זאת, נראה לי הרעיון לנסות להישאר צעיר. רעיון אחר היה לכתוב משהו על מיתוס ההיגיינה שנפוץ בימינו בפרסומות ועד כמה הוא נראה לי תעמולה של החברות לממכר ג'ל מחטא שתפסו טרמפ על שפעת החזירים, ובהקשר זה, על עד כמה לא אכפת לי לאכול מהרצפה, לחלוק את צלחתי עם החתולות שלי ולאסוף את החרא של הכלבה. אבל כל אלו לא הפכו לשום דבר. היום סוף כל סוף דיברתי עם החברה בטלפון ומהון להון יצא שהיא אמרה לי שהיא הייתה רוצה אייפון. התגברתי על השוק הראשוני ושאלתי אותה למה, מה בעצם יש בזה. "סמל סטאטוס" היא אמרה מיד ובאותה שנייה כבר ידעתי שיש לי מה לכתוב. שאט הנפש שהתעורר אצלי לשמע התשובה שלה רמז לי על כך שאני לא אדישה לסטאטוס, אלא מה? הסטאטוס היחיד שנראה לי שווה הוא הסטאטוס של "חסרת הסטאטוס" או הסטאטוס של ה"שונה" ה"מיוחדת". כבר בכיתה ז' אני זוכרת שאהבתי להתלבש כמו שאף אחד לא מתלבש. הסתובבתי ברחוב יחפה ולבושה שמלה ערבייה (עוד לפני שזה נכנס לאופנה) ולא היה אכפת לי שלעגו עליי ואמרו שאני מוזרה. לרצות אייפון, לעומת זאת, נראה לי בדיוק להשתייך להמון. זה נכון שרק למעטים יחסית יש אייפון אבל רבים רוצים אותו. לעומת זאת, לחיות ללא נייד בכלל וגם לא לרצות אחד כזה שם אותי במעמד לא המוני בעליל. כך גם לא לנהוג ולא להביא ילדים לעולם. זה לא שאני עושה את כל הדברים בשביל להיות מיוחדת. אני עושה אותם כי אני באמת רוצה לחיות ככה. מה שהופך אותי ל"מיוחדת" הוא שאני חיה כמו שאני רוצה ולא שמה קצוץ לכאורה על סטאטוס. במלים אחרות, הדרך שלי להשתייך לסטאטוס שאני רוצה – הסטאטוס של חסרת הסטאטוס – היא על ידי כך שאני מתעקשת לעשות ולקנות רק מה שאני באמת רוצה. לפעמים הדברים האלו אינם שונים מהאידיאלים הבורגניים הסטנדרטים: מאוד היה חשוב לי להתחתן, למשל, ושמחתי מאוד לקנות דירה ויש לי כלבה וחתולות. לא הפרטים הספציפיים הם אלו ששמים אותי במעמד של "חסרת הסטאטוס", אלא הצפצוף שלי לכאורה על שאלת הסטאטוס. כך, למשל, אם שואלים אותי אם זה שאין לי אוטו זה עניין של עקרון אני עונה: "כן, העקרון הוא שאני לא רוצה". פעמיים חזרתי פה על כך שהצפצוף הזה הוא צפצוף לכאורה. עצם העובדה שהנושא הטריד אותי מספיק כדי לכתוב את הפוסט מראה שאני לא ממש מצפצפת על סטאטוס אלא אני בוחרת את סטאטוס "חסרת הסטאטוס" במודע.
|
תגובות (57)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
גם אני? הספר הזה נכתב עליי!!
בכיתי והתרגשתי וחשבתי והייתי נורא עצובה כשהוא נגמר.
אוי, גם את? אני קראתי את כל הספר בערך שלוש פעמים.
אז בשביל להרגיע אותך אני לא רואה את האח הגדול בבית שלי רק בבית של בעלי, מה שאומר רק בשעות הערב ורק בחברת אנשים אמיתיים לגמרי. תוך כדי זה אנחנו צוחקים ומדברים ואוכלים וכו', כך שנשאר לנו עוד קמצוץ מהחיים שלנו. אני לא מכחישה שיש כאן התמכרות אבל ההתמכרות הכי מציקה שלי היא למשחק מחשב חזרתי ומשעמם. זה משפיע עליי כמו סם הרגעה.
את מתארת בדיוק את מה שהרגשתי כשקראתי את מלחמה ושלום. החוויות שלי התערבבו עם אלו של נטשה ופייר, עד שכמעט התבטלו חיי. אם שואבים הנאה מלראות את האח הגדול, אני לא רואה הבדל בין זה לבין ספר.
יש כמה הבדלים.
קריאה היא לא לגמרי פסיבית כי היא מפעילה את דמיונך[היעדר הויזואליות]
סרט בשעה וחצי \התחלה אמצע סוף
אבל לשבת מול המסך במשך כמה שעות ביום[שימי לב שאני לא שואלת אפילו כמה,כי לכמות יש משמעות מכפילה את האפקט של לחיות את חייהם של האחרים]
הופך את חוויותייך כל היום מעורבבות עם של אחרים.כן זו התמכרות וזה באמת מה שמבדיל בין לקחת כל
אחד מהגירויים במינון של אחד ל.... ובין על בסיס קבוע במשך כמה חודשים לבהות בחייהם של אחרים.
בכלל צריך לדבר על התמכרויות.ואלה שחיים דרך חוויות של אחרים
מבטלות במידה רבה את חייך.
זה מזכיר לי כשהייתי קטנה וכל המשפחה שלי היתה קוראת אותו ספר, אחד אחרי השני, ואז היינו יושבים ומדברים על זה.
כן, זה נכון אבל בנוסף דווקא סביב זה יש גם שיתוף של אנשים מהחיים האמיתיים. כל המשפחה צופה ביחד, מחליפים דעות על האנשים. אני לא ממש בטוחה שהייתי מסתכלת אם לא היו לי שותפים לעניין.
כל פעם שאנחנו קוראים ספר, רואים סרט, שומעים סיפור חיים של מישהו, אנחנו חיים דרך אחרים, לא?
אני חושבת שבעיקר חיים דרך חוויות של האחרים
זה חסכוני בלי להזיע ובלי כאב ובלי סבל אמיתי
לא?
סתם הנאה צרופה - אולי יש כאן עניין אנטרופולוגי או סוציולוגי.
תאמיני לי יותר מעניין אותי
למה את מסתכלת על האח הגדול
מכל דבר אחר.
כמובן לא מתוך שפיטה
אלא מתוך הקטע האנתרופולוגי או
לא איכפת לי ,איך קוראים לו
אשמח אם תגידי לי למה את
באופן אישי צופה בתוכנית
ומה זה נותן לך [בלב,ברגש במוח ] לא חשוב באיזה תחום?
מי נראה לך שיהיה מועמד להדחה היום? אני נורא מקווה שאביב וארז. אני לא סובלת אותם.
אני לא מאמינה????!!!!!
זה שאני רדודה זה מובן מאליו אבל את ענת יקירה!!
אני מודה עם סטטוס או לא
אני אוהבת את האח הגדול
ועכשו אני רואה שאני לא לבד
היצלת אותי ענת.
תודה
רק מה, בתמונה כאן זו לא לימור אלא אחותה - מוטקה.
בקיצור, את אמבווילנטית. כולנו כך. ואל תדאגי לאח הגדול אני מכורה בין אם זה מתאים לסטאטוס שלי ובין אם לא.
עכשיו נשאר רק לפתור דבר אחד: הכפפה על היד שלו או על היד שלה?
דרך אגב לא נראה לי שתמי טורחת להגיע לפה הרבה (עסוקה, הגברת) אז צריך שמישהו ילשין לה על הרעיון שלך.
האייפון השכיח ממני שרציתי לכתוב בהנאה רבה
שלימור נראית כבר הרבה יותר טוב
עכשיו-הבראה שלמה!
חזרתי.
עוד יותר הסתבכתי.
בקצור מה שהבנתי שאומרים כחהפילוסופים שיש לכל דבר שני פנים ולא תמיד זה רציונלי.
מצד אחד רוצה סטטוס ומצד שני לא!!!
וכך בכל נושא???
הבנת.
לא הבנת.- ציטוט של שימי תבורי מהאח הגדול.
גרמת לי קצת לחשוב תודה
אם אני מכירה את ההומור של תמי
אז מתאים לה איזה סאשה או דימה מחזיק
לגברת דור שלישי את הטלפון
מה רע?
סטאטוס אמיתי- נער הטלפון.
אני אסביר לך.
זה אצלי ענין של סטטוס.
לא יודעת אם חשוב לי סטטוס או לא
ואולי גם וגם.
זה מין פרדוכס כזה
או במילים רוחניות דיכוטומיה
שני צדדים
ואולי אני לא מסבירה נכון.
ניראה לי שנפלתי.
אול אסתכל בגוגל ואחזור.
אפשר להשתמש באייפון עם כפפה או שזה עדין מדי?
נראה לי דורש ציור
של תמי
דור שלישי לדור שלישי!
תמי תרימי את הכפפה!!!!
עזים כנראה נועד לכך שנוציא אותן (או שנמסור אותן בסניף של ילו). ואף על פי כן אני מקשה: נניח שאת רואה פלוגת חיילים כולם לבושים במדי חקי ורק אחד לבוש לבן הוא לא יראה לך יותר "מיוחד" מהאחרים?
אתקשר.
אז דבר ראשון אני מחכה לפוסט בפני עצמו (ברגע שזה יהיה מספיק בוער בשבילך בשביל להתגבר על העצלות). חוץ מזה יכול להיות שאתה צודק. את הקריסטל פלאס אני מכירה את הפורשה קצת פחות ואת האייפון בכלל לא. אין לי אף אחד מהם בבית ואני גם לא רוצה (אם כי אם מישהו היה מביא לי מודל קטן של הקריסטל פלאס אולי הייתי שמחה, לא יודעת). בכל מקרה לא נראה לי שזה היה מוסיף לי משהו לסטאטוס, להיפך, אולי זה היה נחשב לקיטש שמורים לאדריכלות לא אמורים להחזיק בבית וכך היו יורדות לי לשמחתי עוד כמה נקודות והייתי עוד יותר מתקרבת למעמד הנכסף של חסרת סטאטוס.
את לא צריכה להחזיק פורשה 911 (שנת ייצור 1963) בבית בשביל להכיר בערכה בהיסטוריה של העיצוב, ובוודאי שלא תחזיקי את ה"קריסטל פאלאס" או את ביהח"ר לנעליים של "פאגוס". בכל אופן, האייפון לא שונה בערכו מכל אחד מהנ"ל (או פביליון ברצלונה, או פורד מודל טי) והוא מגדיר תחום חדש לגמרי שנוצר מסינתזה של כל מיני רעיונות שהתגלגלו כבר כמה שנים בצורה מסורבלת ופגומה.
שווה פוסט בפני עצמו - אם רק לא הייתי כזה עצלן.
זה שאני לא יודעת להבחין בין העיזים בעדר, זו בעיה שלי,לא שלהן,חוץ מזה אחרי שהוצאתי את העז ונשארו בני האדם, אני עדין מרגישה שכל אחד מיוחד, כנראה שזו גם בעיה שלי...
לקפה-תתקשרי ונקבע
יאללה, בואי נקבע.
כל אחד מיוחד? ממש לא נראה לי. אלא אם כן את טוענת שגם כל עז בעדר היא מיוחדת מה שנשמע לי הגיוני במידת מה, בהתחשב בכך שאפילו תאומים זהים אינם זהים. אבל עדיף לכנות את זה "שונה" ולא "מיוחד".
status במובן מצב-יותר ברור לי.
אייפון-אולי כיף לנגוע ולראות תמונה וגם לגלישה צילום והתיחסות מיידית-בינתיים ביקשתי אחד שהוא"דור שלישי לגיל השלישי"
להיות מיוחד-ואני חשבתי שכל אחד ואחד הוא מיוחד ללא קשר לבגדים או לבית
אז מה עם קפה לא רק בקפה?******
לא הבנתי למה התכוונת בדיכוטומיה האלוהית, אפילו לא הבנתי על איזה פרדוקס את מדברת. למה לקנא בי? את חושבת שתמיד טוב לי? ממש לאו דווקא. אני פשוט סובלת מדברים אחרים מאשר מענייני סטאטוס.
במחשבה שנייה, יש כמה אנשים שאולי אכפת להם מספיק מההצלחה שלנו. אלו אותם אנשים שנוהגים לחכות בפינה לרגע שאחד ה"מוצלחים" יפול. אלו מעוררים אצלי את יצר הנקמה והנקמה הטובה ביותר היא לא לשחק את המשחק של ההצלחה. הם משתגעים מזה. אולי זו אסטרטגייה קצת ילדותית ואכן כבר בתור ילדה בת 5 הייתי נוהגת על פיה: כאשר היה מתעורר וויכוח לגבי משהו במשחק אז במקום לעמוד על דעתי הייתי פשוט אומרת "טוב, אז אני לא משחקת".
ועוד מחשבה: אם בכלל יש אנשים שאני יכולה להגיד עליהם שהם מוצלחים אלו אותם אנשים שנכנסו איכשהו להיסטוריה. אני בטוחה שרוב אלו שיש להם אייפון ועבודה מכובדת ולובשים חליפות ומעצבים את ביתם לא יכנסו להיסטוריה. אני אפילו לא בטוחה שאלו שכן ייכנסו בהכרח שייכים לקבוצה הזו.
חסרת סטטוס זה סטטוס נהדר!!!
גם אני לפעמים כששורות עלי מחשבות פילוסופיות
חושבת עם עצמי
מה היה אילו הייתי חסרת סטטוס כפי שאת קוראת לזה
מה היה קורה??.
ואז עולות מחשבות נוראיות.
מצד אחד כך וכך וכך,,,,
ומצד שני כך וכך וכך....
פעם למדתי מושג שנקרא הדיכוטומיה האלהית
או הפרדוכס הקיומי.
ואת לך בכלל אין בעיה
עושה מה שרוצה.
איך אני מקנאה בך!!!!!
באופן הכי שטחי נראה לי שלאנשים אחרים לא אכפת כל כך מאתנו בשביל לטרוח לשפוט אותנו. מקסימום אכפת להם מה אנחנו חושבים עליהם אבל לא מה אנחנו. את יודעת מה, אני קצת אכליל פחות. לי ברור שלאנשים שסביבי לא כל כך אכפת ממני בשביל לשפוט אם אני מוצלחת או לא. אולי אצל האנשים שאת מכירה זה אחרת. וחוץ מזה אגיד כאן משפט פולני: אף אחד לא לוקח את ההצלחה לקבר.
דרך אגב, אני לא בטוחה שרצון הוא יותר "עמוק" מדברים אחרים. כשאני רוצה שוקולד אני פשוט רוצה שוקולד, זה לא עמוק אם כי אולי זה "פנימי" במובן הזה שזה קשור לחומרים שנמצאים "בתוך" הגוף שמחליטים בשבילי אם יש או אין לי חיבה לחומר ה"חיצוני" הזה שנקרא שוקולד.
מוצלחת בלי מרכאות. במובן השיטחי ביותר. כשאנשים חושבים שאתה מוצלח. אין לזה עומק או משמעות. זה פשוט מה שאנשים שיטחיים ושיפוטיים חושבים עלייך.
כל אחד מהדברים האלו, כאשר אני מקבלת בלב שלם את העובדה שאני עושה אותם בשביל להיראות כך או אחרת בעיני אחרים, גורמים לי הנאה רבה. (התסכול מגיע רק כאשר אני מנסה למצוא סיבה "פנימית")
תודה לך. נחמד לשמש כארובה לקיטור של אחרים. מה זה בובת כרוב? אוכלים את זה? האמת היא שאת מערומי האי-פון אני לא יכולה לגלות כי אני לא בטוחה שאי פעם ראיתי בכלל אחד כזה ואם ראיתי לא ידעתי שזה זה.
אויש, אלו בדיוק כל הדברים שאני לא עושה. אילו יכולתי למצוא עבודה בתור משהו ממש פושט (מלצרית זה מעצבן כי צריך להתחנחן לאנשים) שתכניס לי את אותו כסף באותו זמן הייתי שמחה להחליף ברגע זה. הייתי שמחה אם הבית שלי היה מסודר אבל קיבינימט אין לי כוח לסדר כל הזמן, להתלבש אני מתלבשת לפעמים כשאני יוצאת אבל 90 אחוז מהזמן אני במכנסי פוטר חצי קרועים (ג'ינס, דרך אגב, נקרא אצלי "להתלבש"). ובאשר לרזון, אני לא מוכנה לוותר על ביס שוקולד אחד בשביל שמישהו יחשוב שאני יותר מוצלחת.
דרך אגב, מה זה "מוצלחת"?
חכי. יום אחד הנייד הענתיקה שלך יהפוך לרטרו סטייליסטי.
אני שמחה שמישהו, במקרה שלך מישהי אזרה עוז בנפשה וגלתה את מערומי ה- אי פון. כשחזיתי בהסטריה בשעות ההמתנה מחוץ לחנויות נזכרתי בהסטרית בובת הכרוב אם מישהו עוד זזוכר. לפני כריסטמס אנשים התאבדו כדי להביא את הבובה הביתה שכן הילדות בלי הבובה הנכונה מאבדות את היכולת לבחור, ואולי גם את הצאנס להרשם למיכללה.
האי פון השטותי הזה מרוב שהוא נהדר וקל להפעלה הוא בלתי אפשרי בעליל. הבן שלי שמתהלך עם המכשיר כי אחיו הביא לו אותו באחד ממסעותיו לחו"ל משתלט עליו בקושי, אבל הוא משחק במשחקי מחשב מגיל אפס.
אני פשוט מרגישה מצוין בדחיה הטבעית האינסטינקטיבית ממכשירים שיהפכו אותי לשפחתם הנרצעת ובכלל לא משנה לי אם מדובר במכשיר שמכניס אותך מיד לחברת המקובלים או לא.
תודה לך שאיפשרת גם לי להוציא קצת קיטור
הנה רשימת הדברים שאני עושה למען המעמד:
אני משתדלת להתלבש באופן הולם (למרות שהיה לי כנראה הכי נוח עם ג'ינס וטריקו)
וזה כולל איזה תיק יש לי, ואיזה נעליים, וכיו"ב
מאוד חשוב לי איך הבית שלי נראה בעיני אחרים, כמה הוא מסודר, כמה הוא מעוצב, איזה חפצים יש לי
חשוב לי לעבוד בעבודה אשר הולמת ומייצגת את הכישורים שלי. סביר להניח שגם אם הייתי מאוד נהנית להיות מלצרית, והשכר היה טוב - לא הייתי עושה את זה.
חשוב לי כמה אני רזה, אני חושבת שאם אהיה רזה, איחשב ליותר מוצלחת, וזה חשוב לי.
כן, וגם אייפון, כמובן.
אם היית רואה את הנייד הענתיקה שלי הית פורצת בצחוק לבבי
אני אוהבת חידושים שלי מועילים-ללא בושה אותם רוכשת ומאד נהנית!
אך לא מותגים רק למען הרושם!
המתוחכמים אותי מפחידים
עד שמתרגלים.....
כמו שכתבתי, העקרון היחיד שלי הוא לעשות רק מה שאני רוצה כל עוד אני יכולה וזה לא מזיק לאיש (אני לא מחשיבה כנזק אם מישהו לא יכול לתפוס אותי בכל רגע במשך היום, למרות שיש כאלו שחושבים שאני פוגעת בהם בזה).
לככב, אבל במידה. סתם. תודה רות.
ענת.
עקרונות יש לך
וזה נפלא.
כל דבר במידה.
רגע, אז לא לככב ?
;-)
הנאה מחידושים והמצאות היא גם סוג של הנאה. אני אישית לא נהנית מזה במיוחד ובדרך כלל עד שאני קונה משהו הוא כבר מזמן יצא מהאופנה, אלא אם כן זה משהו שנראה לי בדיוק מה שחסר לי. למשל, כשהמחשב שלי כבר לא מלא את תפקידו שמחתי לקנות אחד מהקטנטנים האלו שבאופנה כי אני שונאת חפצים גדולים וכבדים. זה סוג של חידוש שנפל לי על משהו שבאמת התאים לי. אבל אני בהחלט יכולה להבין שיש אנשים שחידושים עושים להם את זה.
כמו שכתבתי, אני לא חושבת שרדיפת הסטאטוס קשורה לפרטים מסויימים. יש מי שמכונית בשבילו היא משהו שמוסיף לנוחות, יש כאלו שהיא בשבילם צעצוע ויש כאלו שהיא סמל סטאטוס. וכמו שכתבתי, גם הרדיפה אחר "חוסר סטאטוס" היא סוג מסוים של רדיפת סטאטוס.
למרות שלא היה חסר לנו מעולם דבר
הורי לימדונו לא לשאוף "לסטטוס"
לא לבשנו מותגים ולא התייחסנו לבעלי נכסים
לכן אני מבין את כוונתך
אך היום אייפון הייתי רוצה .......
ורק בגלל הנאה שבחידושים וההמצאות
אינני יודעת אם כל מה שנקרא סמל סטאטוס החל כסמל סטאטוס.
אני רואה בפריטים מסויימים עניין של נוחות או עצמאות.
אני רוצה שתהיה לי מכונית כי היא מאפשרת לי עצמאות. אבל לא אכפת לי שהיא מרופטת .לא אשקר שאני רוצה חדשה יותר , אבל לא בגלל הסטאטוס אלא יותר כי יהיו פחות סיכויים שאתקע איתה.
כנ" ל גם לגבי טלפון סלולרי.אני צריכה אותו לפונקציות הבסיסיות ולכן אני לא חושקת בו כסמל סטאטוס עם כל הפיצרים המוספים לו.( למרות שאני בוחנת אותם היטב ורוצה לדעת על יכולתם.. )
יש לי הרגשה שבשלב מסויים פרשתי מהמרוץ אחרי הסטאטוס והשארתי אותו לאחרים או לתחום הפנטזיה " היה נחמד לו זה היה ... אבל אפשר יופי לחיות גם בלי.. "
זה פשוט מפשט את חיי.
בעצם היכן הגבולות של הסטאטוס? לא מעייף קצת לרוץ אחריו?
יקיריתי
אין לי בכלל ויכוח איתך.
אם מעמד ממלא חיי אדם
זו בוודאי זכותו ואפילו חובתו
לעשות כל שאפשר כדי להרגיש מאושר.
אני מכבדת בשיר הכנות את כל מאווייו
של כל אדם כל עוד הם לא נעשים
על חשבוני,בוודאי שאין לי כל בעיה.
וברצינות עכשיו.
מעמד אינו דבר מפוברק, הוא דבר אמיתי ביותר. ויש אנשים שעובדים בשביל מעמד. אם זה מה שהם רוצים, והם משיגים אותו, אז זה דבר נהדר. יכול להיות שזה לא מעניין אותך, ולא מתאים לך, ולא תעשי את זה. אבל זה רצון לגיטימי ככל הרצונות.
אם את מעידה כי טוב לך
מה אגיד לך כאזובת קיר? קטונתי.
בתור מפוברקת אצלך הפיברוק הוא אותנטי.
מה רע בקיום מפוברק??
למה לך לרצות מה שאת לא רוצה? אם את רוצה אוטו - סבבה (בעיקר שיש לך אוטו אדום מקסים). אם את רוצה נייד - סבבה. השאלה היא אם אתה רוצה אותם כי את רוצה אותם או כי הם סמל סטאטוס. לי נראה שדווקא אצלך הסטאטוס זה לא העניין.
תודה פנינה.
פול טיים ג'וב? חס וחלילה. הסיבה היחידה שאני מחזיקה בעבודה שלי היא שבמעט שעות אני יכולה להרוויח מספיק למחייתי (טוב, נו, אין לי אוטו ואין לי פלפון, אז יחסית המחייה שלי לא כל כך יקרה) ולקום בבוקר מתי שאני רוצה (בעצם, מתי שהחיות שלי רוצות) וברוב הימים ולצאת עם הכלבה בטרנינג מהוהה ולחזור הביתה ולהיכנס למיטה עם המחשב ולעבוד משם.
אחלה עקרונות.
באמת.
הייתי רוצה להגיד - אני לא רוצה אוטו. אני לא רוצה נייד.
אבל אף אחד לא יאמין לי. בצדק - גם אני לא אאמין לי.
אבל אני מקנאה בשקט שלך.
ענתי איזה פוסט נהדר
שכן , אם יש סיבה לתעוב הסטאטוס
זה מה שהוא עושה לך ולא מה שהוא לא עושה לך.
מה הכוונה, סטאטוס קושר אותך למעמד
ולכל האייטמים הנילווים לו,כדי להצדיק את המעמד.
וזו ברכה לאנשים שאוהבים להיות קשורים
לקום בבוקר ולזכור:
אני חייב להיראות נפלא בגלל מעמדי
אני חייב לדאוג לכל החפצים המעידים על מעמדי
אני חייב לנסוע במכונית המסמלת את מעמדי
אני חייב לסתום את הפה ,כדי לא לקלקל את מעמדי
אני חייב ללקק לאנשים כדי לשמור על מעמדי.
אני מאושרת שאני נטולת מעמד
שאני לא מוכרת שום דבר כדי ליפייף את מעמדי
שאינני זקוקה שיאהבו אותי אלה שלא רוצים בכך
ואינני זקוקה לנכס חפצים כדי שיעריצו אותי[חוץ מפלפון שהוא נזקק לעבודתי-אין לי שום דבר שמסמל מעמד]
אינני חיה בבית שלי
אינני רוצה להיות קשורה לאנשים שזו מהותם.
את יודעת ענתי שעובדים בשביל המעמד? חוץ מזה שאת עובדת לפרנסתך,להכין לך מזון כדי להתקיים, לטפל באנשים או חיות הנזקקות לך, את בעצם רצונך במעמד, את עובדת פול טיים ג'וב כדי להצדיק קיום מפוברק.
אז למה אהבתי את הפוסט הזה? להרגיש חופש ושחרור מהשיעבוד הזה שנקרא מעמד