פרק שביעי: הלחם של בוקובסקי אחרי שמצאנו מקום להיזרק בו כבר לא היה איכפת לי כלום. רציתי רק להניח את הראש ולהיתקע על איזה ספר של בוקובסקי שהיה לי בתיק.הייתי בתקופת בוקובסקי שלי, אותו הכיר לי פעם בחור יקר וחבר טוב, מיסטר איי נקרא לו, אחד מחברי "הגרוטאות", אותה חבורה שידעה לעשות מוסיקה שמזיזה אותך באלגנטיות מכיוון הצד האחורי של המוח ולאו דווקא מהפרונט שלו או מהאוזניים או מהעכוז... "מה אתה קורא?" היא שאלה וחייכה, ספק לעצמה ספק למדבר, או לצל ההרים שהלך והאפיל מאחורי הגב שלנו, כמו מסמן בניחותא את קץ היום שמתקרב ובא."בוקובסקי..." עניתי ביובש, רוצה כבר להתחיל לקרוא.איכשהוא משהו בקסם של הטרמפיסטית שלי הלך ונמוג לאורך היום. אולי בגלל שלא קרה בינינו כלום, אולי בגלל שהרגשתי שהיא לא תורמת מי יודע מה לאוירה, ואולי בגלל בוקובסקי, סופר שהרוח שלו הייתה חזקה וקצרה, חסרת סבלנות משהו לעניינים שעלולים לבזבז לך זמן חיים יקר בנסיון להבין את החיים או דברים שאולי כבר לא תבין לעולם. היא קלטה שאין לי סבלנות אליה.בשניה אחת היא קמה, ניערה מעצמה כמה גרגירי אבק תועים, והחלה מקפלת את עצמה."אני אמשיך לבד, אני חושבת שהיה בינינו קסם של כמה שעות, אבל כנראה שסיימנו את התפקיד של כל אחד מאיתנו בחייו של השני.."תהיתי עם עצמי מה בדיוק היה התפקיד שלה בחיים שלי. ברמה הפרקטית ידעתי מה היה התפקיד שלי בחיים שלה- לקרב אותה עוד כמה מטרים אל היעד שלה, למרות שלא היה נראה שיש לה יעד.אם היה לה, היא לא ידעה מהו עדיין...והיא? למה פגשתי אותה? ולמה היא הולכת כל כך מהר? הרי היה בה משהו יפה שאהבתי מאוד עד לפני כמה שעות... התחבקנו. נפרדנו. כנראה שלא ניפגש יותר. זה בסדר. אני כבר רגיל. פתחתי את "שיפון עם שינקן", נשכבתי על החול שהיה חמים, השמש הלכה ושקעה, ואני גמעתי עוד כמה עמודים בספר הזה, שנותן לך בעיטות בדיוק לאיזורים הרגישים שמעל ומתחת לאיזור המותן ...רבים נוטים לחשוב שאנשים כמו בוקובסקי מורידים אותך לאשפתות, ואני אומר בדיוק הפוך- הם מאפשרים לך הזדהות עם מיצי הקיבה שלהם באופן כזה שאתה יודע שאתה לא לבד.הרי אם אתה קורא ספר, ונשאב אליו כאילו מישהו כתב את סיפור החיים שלך כמעט, יש בזה קסם ואור גדול מאוד, הן בכשרונו להעביר את הדברים באופן כזה שיהדהדו לך, והן ביכולת להבין שהחיפוש אחר משמעות הקיום מתחיל בהבנה שיש כאן מסע משותף גדול מאוד... בוקובסקי היה הלחם שלי. בלי חמאה, בלי ממרח זיתים או כל קישוט אחר, בלי שום דבר למרוח. יבש כמו האמת, צלול כמו המדבר, חד כמו אלוהים. |