פעם כשדודו טופז היה עדין "הראשון בבידור" וכל ההפקות שיחרו  לפתחו הוא זימן באחת התכניות זוג מבוגר, שם הגבר אמור היה להכריז על אהבתו לזוגתו בפעם הראשונה לאחר יובל שנים.יחד עם זאת נתבקשו הצופים  לכתוב לו דעתם בנושא האהבה באופן כללי.אני כדרכי ראיתי בזה אתגר בתחום הכתיבה וזה מה שיצא מתחת ידי.את המכתב לא שלחתי מסיבות שונות .והרי הוא מוגש לעיונכם.

מכתבי על אופניו דבור, וסדור,/

ומיועד אליך הראשון בבידור/

בתגובה לדרישה שלך בתכנית,/

שיציעו לך צורה ותבנית/

תבנית חכמה מוזרה ובה/

קבל עולם תתבטא אהבה/

חשבתי רבות טכסתי עיצה/

הגיתי, היש תשובה בנמצא?/

ופתע פילחה במוחי מחשבה/

כי יש עימדי מענה ותשובה/

רק ידעתי עד כמה סבוך/

כי תשובתי הפוך על הפוך/

צא ולמד הפנם הידיעה/

לחיות עם בת זוג כל דקה ושעה/

ימים חדשים שנים עשרות/

שצוברים יחד כדי שני דורות/

ואין לך נדיר ומרשים/

מלחיות עם בת זוג שנים חמישים/

לסבול עימה ימי הכאב/

שמחות ועצב חליפות לערבב/

ללמוד יחדיו לגדל ילדים/

להיות בצותא עם זאת בודדים/

צער גידול בנים ובנות/

עליות מורדות חליפות משתנות/

בקיצור החכמה בחיי אהבה/

אינה הצהרה צעקנית מרהיבה/

אלא יד תומכת אוזן קשובה/

ומילים לעידוד כשהיא עצובה/

אהבה היא לדעת כולך לתת/

מבלי בנבכי נשמה לחטט/

היא הפעימה בלבך הרוטט/

גם כשהוא דואב ושותת/

אהבה היא מעת לעת לשוטט/

לרננת, בני כנף בחדוה לצותת/

היא המזור לנפש חוטאת/

אין לקנותה כי חינם היא נית(נ)ת/

למצאה רגלך תצטרך לכתת/

כשזיק בעיניך תמיד מאותת/

ושום הצהרת אהבה כבירה/

ככל שתהא רעשנית מוזרה/

שכל תוחלתה תחום בגידרה/

וברור כי אין תוכה כברה/

אחיזת יד זוגתך בחוליה/

אלף מונים עדיפה באופיה/

הנחת כף יד על מצח יוקד/

כאשר ליבך בחמלה מרקד/

עדיפה בעליל כי היא רמז ואות/

וטמונה בחובה הבטחה לבאות/

זו קריאה מהדהדת רועמת/

גם אם בהסתר ואינה מצולמת/

יכולתי דוגמאות רבות להוסיף/

עד ששערך מלובן יכסיף/

אך שופט עליך עצמי לא אשימה/

ואמרו כבר חז"ל די לחכימא./

                         יוסף זיתוני