כותרות TheMarker >
    ';

    מכתבים מהמרפסת

    תחנת מעבר

    3 תגובות   יום שבת, 12/12/09, 19:58
    "There was, apart from the motorway, no road linking the service station to other places – not even a footpath – it seemed to belong not to the city, nor to the country, either, but rather to some third , traveler's realm, like a lighthouse at the edge of the ocean…
     
    …I felt lonely, but for once it was a gentle, even pleasant kind of loneliness, because…it had as its locus, a place where everyone was a stranger, where difficulties of communication and the frustrated longing for love seemed to be acknowledged and brutally celebrated by the architecture and the lighting…
     
    …The lack of domesticity, the bright lights and anonymous furniture may come as a relief from what are often the false comforts of home. It may be easier to give way to sadness here than in a living room with wallpaper and framed photos, the décor of a refuge that has let us down…"
     

     

         Alain de Botton, 2002, The Art of Travel, Vintage Books

     

     

    בוטון מספר על הדרך, על המסע, מבעד למקומות המשמשים אותנו במעברנו ממקום למקום. תחנת הדלק, הרכבת, הלובי במלון, מסעדות דרכים ושאר התחנות המחברות בין נקודה א' ל-ב'. מקומות שלא מותירים אצל המשתמש זיכרון של ממש, אשר ייחודם הוא בשמשם כמעברים לא רק ממקום פיסי אחד למשנהו כי אם גם כמקום בו זרם המחשבות יכול להמשיך בשלו, ללא הפרעה.

    במקומות אלה איש-איש עסוק בשלו. מחשבות על הפגישה החשובה שתתקיים כשנגיע ליעד, על מריבה עם בן הזוג, שהתרחשה לפני שיצאנו לדרכינו, או על הכתוב בספר או העיתון בו מעלעלות עינינו. מרבית זמננו ב'אי-מקומות' מועבר ללא קשר למקום בו אנו נמצאים, המהווה רק רקע לזרימה הלא מופרעת של היום יום.

    על פי מרק אוג'ה[1], החיבור שלנו למציאות במקומות הנל, אותם הוא מכנה 'אי-מקומות' (non-places) הוא מבעד למילים. אם בשורה של הודעות פרסומת שלרגע תופסים את תשומת ליבנו, באמצעות הודעות הקריזה המודיעות על כניסת הרכבת לרציף או הקפה המוכן המחכה לנו על הדלפק, ואם בקריאה של החשבון, שאנו נדרשים לשלמו.

    אלה לעיתים משמשים גם כגורם מתווך המקשר בין זרים שנקלעו לרגע לאותו מקום ולהם אותם דאגות. אך גם החיבור נסוב רק לרגע על הכאן ועכשיו של ה'אי-מקום', ממהר ומתרחק אל מציאות אחרת.

     

    ***

     

    ספסל.

    על הספסל יושב גבר, כנראה עורך דין. על פניו, הוא לבוש מעט ברישול. מעיל גשם בצבע בג', נעלי עור רך וגמיש, שהרמה של מכנסיו עשויה לגלותם ככפכפים פתוחים. אך עיון חוזר מגלה צווארון לבן וחליפה שחורה המוסתרים בחלקם על ידי המעיל. שערו גזוז בקפידה, פניו מגולחים, מבט מכוון מטרה. הוא ממתין לרכבת.

     

    עוברות כמה דקות.

     

    בספסל שכן מתיישב גבר נוסף. יותר מוקפד. חליפה שחורה מהוקצעת. חולצה לבנה, עניבה, נעלי עור מצוחצחים ומחודדים. פנים רציניות. מזוודת טרולי קטנה מעור, מעוצבת בסגנון ישן. מעשן. לולא העגיל הקטן באוזנו, היה מותיר רושם מבוגר יותר.

    איש-איש על ספסלו.

     

    רכבת נכנסת לרציף.

    האנשים מתחילים לצאת, הולכים על הרציף לכיוון היציאה. אחד הגברים תוהה בקול, "היא נוסעת דרומה?"

    הוא קם. פונה בפנים שואלות לעוברים ושבים.

    הגבר השני מתרומם גם כן. מתאחד עם האחר בחיפוש התשובה לשאלה המשותפת. הם מתקדמים לרכבת, שואלים את היוצאים, שאינם מספקים את התשובה להם קיוו. הם לא מוותרים עד שהסדרן מעמיד את הדברים באופן ברור.

    לחזור להמתין.

     

    הקשר הראשון נוצר. החיבור הראשון מפרק את הניכור, מוביל לשיחה.

     

    "אתה מוכר לי"

    "כן, גם לי נדמה שכבר נפגשנו"

    השיחה מתגלגלת, עוברת על פני תחנות העבר. לבסוף הם מתגלגלים לבית צבי. שניהם למדו משחק.

    אחר כך הם מדברים על המגורים בעיר. עלויות השכירות. אחר כך המקצוע. שניהם עורכי דין, כל אחד בתחומו.

    שני עורכי דין, שחקנים לשעבר, נפגשים בתחנת רכבת. נפגשים וממשיכים, איש-איש לדרכו.



    [1] Augé, Marc, 1995,Non-places: Introduction to an Anthropology of Supermodernity, Verso

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        21/12/09 20:53:


      אני חייבת לומר, שהיה לי קשה 'המעבר' בין הטקסט על 'תחנת המעבר' לטקסט על עורכי הדין...

      החלק הראשון נדמה לי, מדבר על מקומות פאסיביים, והחלק השני, אם הבנתי נכון, מדבר על מקומות אקטיביים. אסוציאטיבית תיאור ה'אי מקומות' הזכיר לי את התקופה בה עישנתי. להפסקת העישון היה תפקיד. זה היה ה'אי מקום' שלי. ההפוגה שהייתי צריכה מספר פעמים ביום כדי לתת 'מקום' לזרם התודעה. כדי לנוח מההמולה. כדי לקבל רגע של שקט עם עצמי. אולי סוג של בריחה. אל הפאסיביות. לעומת זאת, הטקסט על יצירת אינטרקציה עם מישהו זר נראה לי דורש אקטיביות, אומץ, לקיחת סיכון. כל כך הרבה כוחות מגויסים ברגעים של יצירת אינטרקציה עם מישהו זר (לפחות אצלי) שנראה לי שזה המקום האחרון בו זרם התודעה שלי יוכל להתרווח. (זה מעניין, תוך כדי שאני כותבת את זה, זה מתחבר לי עם העישון, שלפעמים יכול להיות תירוץ לאינטרקציה עם מישהו זר ('יש לך אש?')) בקיצור, יש כאן הרבה חומר למחשבה, ותוך כדי כתיבת התגובה, הבנתי כמה דברים חשובים על עצמי ;-) אז תודה, הפוסט בא לי בדיוק בזמן :-)

       

        13/12/09 23:48:

      צטט: ARMAND 2009-12-13 00:38:55

      היי היי היי - וחג שמח

      .

      למרות שהסיפור על שני עורכי הדין - בא להביע ולהדגים את העניין של "אין מקום"

      לי הוא הזכיר יותר את הקונפליקט שיש לאנשים רבים בין האמונה ב"גורל" לבין האמונה ב"אקראייות"

      לפי דעתי גם "גורל" וגם "אקראייות" הינם היינו אך

      כי שניהם הינם בעצם "חוקים" שבהם היקום מתנהג לכאורה (אם האקראייות הינה "קבועה" - אז היא איננה שונה מכל חוק אחר...)

      מה שמזכיר לי את העובדה - שלנו בני האדם - מאוד קשה וכמעט בלתי אפשרי לחיות עם תופעה של חוסר הבנת היקום ודרך פעולתו

      .

      בעניין "האין מקום" וכל מקומות המעבר שהזכרת

      זה הזכיר לי משפט מפורסם מתחום האדריכלות שלנו האומר :

      "אדריכלות מתרחשת בתפרים"

       

       

      הדבר נכון במפגש בין צורות, חומרים, פונקציות, מישורים, טריטורייות, נפחים ומה לא...

      עצם העובדה שרב התחושות שלנו ביקום הינן "יחסייות" ולא "טהורות" - מדגישים את חשיבותם של מעברים...

      אזורי המעבר הינם אזורים בהם ההשוואה בין 2 דברים או יותר הינה הכי מוחשית...

      .

      אגב - בדיוק כך - זהה הדבר בזוגייות

      אתה יכול לדבר על אישה מסויימת ככל אוות נפשך...

      אתה יכול להשוות אותה לכל הנשים שאתה מכיר משחר ההסטוריה האנושית ועד עכשיו...

      אתה יכול לדבר על גבר מסויים ככל אוות נפשך...

      אתה יכול להשוות אותו לכל הגברים שאתה מכיר משחר בריאת ה....

      אבל ה"מפגש" האמיתי יהיה כאשר הגבר הזה והאישה הזו ייפגשו וייחיו ביחד כזוג...

      ואז... - שום תאוריה לא "עובדת" שום תרחיש אינו ניתן לצפייה מראש

      וה"חיים האמיתיים" מתרחשים בשיא עוצמתם...

      .

      עכשיו כשאני חושב על זה קצת...

      גם את מוסד הנישואין - ניתן להגדיר כ : "אין מקום"...

      (-:

       מוסד הנישואין כ'אי-מקום'? צריכה לחשוב על זה אבל ממש מתקשה להאמין.

      צריכה כנראה לכתוב פעם פוסט על האי-מקום. על התיאוריות של אוג'ה, אנתרופולוג צרפתי שריתק אותי בעבר ואף היו במרכז פרויקט הגמר שלי בארכיטקטוקה - way back when... נראה

       

        13/12/09 00:38:

      היי היי היי - וחג שמח

      .

      למרות שהסיפור על שני עורכי הדין - בא להביע ולהדגים את העניין של "אין מקום"

      לי הוא הזכיר יותר את הקונפליקט שיש לאנשים רבים בין האמונה ב"גורל" לבין האמונה ב"אקראייות"

      לפי דעתי גם "גורל" וגם "אקראייות" הינם היינו אך

      כי שניהם הינם בעצם "חוקים" שבהם היקום מתנהג לכאורה (אם האקראייות הינה "קבועה" - אז היא איננה שונה מכל חוק אחר...)

      מה שמזכיר לי את העובדה - שלנו בני האדם - מאוד קשה וכמעט בלתי אפשרי לחיות עם תופעה של חוסר הבנת היקום ודרך פעולתו

      .

      בעניין "האין מקום" וכל מקומות המעבר שהזכרת

      זה הזכיר לי משפט מפורסם מתחום האדריכלות שלנו האומר :

      "אדריכלות מתרחשת בתפרים"

       

       

      הדבר נכון במפגש בין צורות, חומרים, פונקציות, מישורים, טריטורייות, נפחים ומה לא...

      עצם העובדה שרב התחושות שלנו ביקום הינן "יחסייות" ולא "טהורות" - מדגישים את חשיבותם של מעברים...

      אזורי המעבר הינם אזורים בהם ההשוואה בין 2 דברים או יותר הינה הכי מוחשית...

      .

      אגב - בדיוק כך - זהה הדבר בזוגייות

      אתה יכול לדבר על אישה מסויימת ככל אוות נפשך...

      אתה יכול להשוות אותה לכל הנשים שאתה מכיר משחר ההסטוריה האנושית ועד עכשיו...

      אתה יכול לדבר על גבר מסויים ככל אוות נפשך...

      אתה יכול להשוות אותו לכל הגברים שאתה מכיר משחר בריאת ה....

      אבל ה"מפגש" האמיתי יהיה כאשר הגבר הזה והאישה הזו ייפגשו וייחיו ביחד כזוג...

      ואז... - שום תאוריה לא "עובדת" שום תרחיש אינו ניתן לצפייה מראש

      וה"חיים האמיתיים" מתרחשים בשיא עוצמתם...

      .

      עכשיו כשאני חושב על זה קצת...

      גם את מוסד הנישואין - ניתן להגדיר כ : "אין מקום"...

      (-:

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      evab
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין