
וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל (בראשית ג,ו).
הקסם המתוק שאפף אותה עורר בה רצון עז לשתף בחדוות הגילוי גם את האדם. לפי המסופר אדם לא גילה שום סימני סירוב או היסתייגות, הוא הצטרף לחדוות הגילוי הזו ושניהם יחדיו המתיקו את הרגע באכילת הפרי
וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל (בראשית ג, ו)
כשוך סערת הפיתוי ובתום מיצוי הטעימה והאכילה, הנחש ככל הנראה נסוג ונעלם לו ורק האדם וחוה מוצאים את עצמם נותנים טעם לפגם בעירום שלהם ותחושת בושה מציפה וממלאת את עולמם, וממצב העיוורון משכר החושים הרגעי שבו נתקפו הם מגיעים למצב של פיקחון, ומחמת כך הם ממהרים לאזור את מבושם בחגורות
וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת (בראשית פרק ג,ז )
אך בכך לא מסתיים העניין, קול אלהים מתהלך לו בגן ומעביר בהם בעוצמה כבירה רשמים לא נעימים כמו הנגאובר שלאחר ליל שתיה ארוך, עד שהם מבקשים להם מפלט ומקום מסתור בין העצים.
וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל יְקֹוָק אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן לְרוּחַ הַיּוֹם וַיִּתְחַבֵּא הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ מִפְּנֵי יְקֹוָק אֱלֹהִים בְּתוֹךְ עֵץ הַגָּן (בראשית, ז ח).
אך שאלת האייכה מהדהדת בכל עוז
וַיִּקְרָא יְקֹוָק אֱלֹהִים אֶל הָאָדָם וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה (בראשית,ז, ט)
לנוכח קריאה מהדהדת זו לא נותר אלא לצאת מהמחבא ולהביע את ההסתרות בנימוקים של צניעות מופלגת
וַיֹּאמֶר אֶת קֹלְךָ שָׁמַעְתִּי בַּגָּן וָאִירָא כִּי עֵירֹם אָנֹכִי וָאֵחָבֵא (בראשית,ז,י)
מעתה ואילך מתנהל לו דיאלוג עם סמכות החוק העליונה. בתוך כך אנו קוראים גם על גזירת המיתה והקללה שבאה לעולם בסיבת אותה אכילה. מבחינה זו סיפור גן עדן הפך להיות מקור להסבר של הטוב והרע ואף לסיבת קיומו של המוות. אולם בחינה מדוקדקת עשויה ללמד על אפשרות לקרא את הסיפור באופן אחר. ראשית יש לשים לב לכך שחוה אינה מפתה את האדם ולא מבקשת להטעות אותו אלא מציעה לו מהפרי מתוך אחוות השיתוף.יש מקום להבין כי הדמויות המופיעות בסיפור אינם מתיחסים לדמויות ממש אלא כסמלים לעניינים מסוימים שאם נאמץ את הלך המחשבה של הרמב"ם אפשר לפרש זאת באופן הבא: הנחש מייצג את כח הניחוש שניזון מהדמיון, חוה מציינת את עולם התחושות, (=חוויה הרגשית,?) ואדם מייצג את המחשבה השיכלית. עץ הדעת ועץ החיים מסמלים את הרעיון והכיוון של המחשבה. בהקשר הזה עץ נגזר מלשון עצה.על פי הלך מחשבה זו עץ הדעת טוב ורע מציין את אותם מישורים ותחומים שהם כוללים בתוכם את הטוב והרע יחד, ועץ החיים מייצג את מערכת המושגים והעניינים המוחלטים אשר מושגי הטוב והרע לא חלים עליהם. לאור המוטעם עד כה אפשר לסכם ולומר, שסיפור גן עדן בעצם הוא סיפור על האדם וכחותיו הנפשייםכפי שהם באים לביטוי בהחלטות ובהכרעות שהאדם מקבל על עצמו. הציווי לא לאכול מעץ הדעת זהו צו שמורה לאדם לא להיכנס לעולם שבו הטוב והרע מעורבבים בו לבלי היכר.על האדם לשאוף להימצא בעץ החיים שהוא משל להשגות ולתובנות השיכליות שקימים לעולם.בהתאם להבנה זו, הגירוש מגן עדן מציין את המצב בו האדם מנתק עצמו מגן העיון המחשבתי,ותחת זאת האדם שוקע בעולם ללא יסודות ברורים ותובנות נכונות. לפיכך, מה שנאמר כי ביום אכלך ממנו מות תמות אין להבינו כמתייחס לעצם המיתה הפיסית אלא למיתה במובן של איבוד הטעם של משמעות החיים. |
ליריקה.
בתגובה על הסיר והמכסה בשירות האהבה
תגובות (16)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
על האדם לשאוף להימצא בעץ החיים שהוא משל להשגות ולתובנות השיכליות שקימים לעולם
ומה עם עולם הרגש?
חג אורים שמייח...
וכרגיל
נהנת מכל מילה....*
נהניתי לקרוא את הפירוש לשלישיה הקדמונית
שבגללה אנחנו עד היום נושאים בעול
אבל הכי התחברתי למשפט האחרון
של המוות במובן של איבוד משמעות החיים
כל כך נכון
הידיעה הפתאומית שפוקחת את עיניינו
לראות מה שלא הבנו
מה שלא ידענו
יכולה לגרום לאובדן מוחלט .
מקסים
מאד התחברתי לפרוש
של המוות
אזלו כוכבי,
שולחת לך שובל כוכבים
יפה כתבת, אלא שהעניין הוא במלאכת הפיתוי. האשמת הפיתוי והגירוש מגן עדן נפלה על חווה
ומאז ועד הלום היא נאשמת כאשה המפתה בעוד שהמציאות מלמדת אותנו אחרת...
שיהיה לך חג אורים שמח.
לכן אמרתי שזו שאלה של פרשנות
איך תופסים את הסיפור של גן עדן
לא מדובר כאן באמונה אלא בהבנה
אם תנסי לפרש את הדברים כהוויתם
את עשויה להיקלע לחוסר התאמה
בין המציאות לבין מה שכתוב
למשל לנחש נאמר ועפר תאכל כל ימי חייך
ואנו רואים בבירורר שהנחש לא אוכל
עפר.
מאין לנו שעובדת המוות אינה תוצאה של גן עדן?
היית שם? גם אני לא..השערות ולא עובדות...
המאמין..כל התורה היא אמת..עם מי שברא את היקום..הטבע..
סיפורים לא צצים סתם ומה שנוח לנו אנחנו נאמין ונקיים..
זה עניין אחר
עובדת המוות אינה תוצאה של סיפור גן עדן
אלא חלק בלתי נפרד מטבע המציאות
וזו עיקר טענתי
בשורה התחתונה כולנו נמתות
אך כולנו גם נמצאים בקו החיים
כי ביום אכלך ממנו מות תמות
מה יש להבין כאן?
זה משנה מי הפרשן וכיצד מפרש?
ככל הנראה יש בתורה היגיון ולא כמו שטוענים שאין...
שורה תחתונה כולנו נמות!!!
תודה לך
שבוע טוב
וחג אורים שמח ומבורך לך
מעניין ומחדש עבורי. חג שמח
זאת השאחה הגדולה איך וכיצד להבין את המשמעות של החטא והעונש
האם להבינו ברובד הפשוט או במובן סמלי. אם נפרשו כפשוטו
זה מעורר קושי עם כל הסיטואציה הזו שנחש מדבר
ושלעץ יש כח להאריך ימים.הואיל וכך הרי שיש
לפרש את הדמויות באופן סמלי. ואם אנו מגיעים למסקנה
שהנחש והעץ אין להבינם כפשוטם אלא באופן סמלי
הרי שבהכרח מתחייב גם לפרש כך את טיבו של העונש
מכל מקום תודה לך על תגובה מושקעת
וחג אורים שמח ומבורך לך
תודה לך
וגם לך חג אורים מבורך ושמח
מה שנאמר כי ביום אכלך ממנו מות תמות אין להבינו כמתייחס לעצם המיתה הפיסית אלא למיתה במובן של איבוד הטעם של משמעות החיים
אהבתי לקרוא אבל תרשה לי לחלוק עליך בנוגע לציטוט, שהרי דווקא בימי גן העדן התברכו השניים רק מטוב הארץ ומשליטה
ביום שהוזהרו לבל יאכלו מעץ הדעת, אלוקים העמיד בפניהם חוק ראשון ופה ניסה אותם. משנכשלו השניים במילוי הוראת אלוהים,
החזיר אותם למעמד בני תמותה, מות תמות, ודווקא בנק' זו משיצאו מגן העדן, עניין ההשרדות נפל בחלקם להבדל ממצבם הקודם כמוגנים, הם איבדו את ההגנה האולטימטיבית לטובת השרדות תחת משמעת אלוקית.
שבוע טוב חבר וחג שמח
(בקיאה בנושא לאור העובדה שהכנתי את האפרוח שלי למבחן בתורה, דווקא נחמד החומר הזה,
מחזיר אותי לבראשית).
נהנתי מכל מילה ומילה,תודה לך !!!!! חג מאושר ומואר !!!