"ואהבת לרעך כמוך" – רק אם אני יודע לאהוב את עצמי באמת ולדאוג קודם כל לצרכים שלי, אני מסוגל לאהוב את האחר "כמוני" כפי שדייק רבי עקיבא על הפסוק "וחיי אחיך עמך" חייך קודמים לחיי חבריך, ואם אני לא אוהב את עצמי בצורה מלאה ומוחלטת אזי גם אהבתי לאחר אינה שלמה! 

כפי שבכל הדרכת בטיחות לפני טיסה (לאחר תנועות ההתעמלות לכיוון פתחי המילוט), הדיילת מדגישה כי במקרה חירום על ההורה לשים את מסכת החמצן קודם לעצמו, ורק אח"כ לילד או לתינוק שבאחריותו, מכיוון שאם לא דאגנו קודם לעצמינו, לא נוכל לתפקד ולעזור למי שאיתנו.

הכלל הזה של לדאוג קודם לעצמי בכדי שתהיה לי את האפשרות להיות במיטבי עבור האחר – נכון לא רק במצבי חירום אלא גם במילוי צרכי היומיומיים!  אמא או אישה שרוצה לתת את המיטב שלה לילדיה או לבעלה חייבת לדאוג שצרכייה הפיזיים+פסיכולוגיים+נפשיים+רוחניים מתמלאים בהתחלה!! ורק אח"כ באים ילדיה/בעלה, אישה שמבטלת את עצמה ורגשותיה וחושבת רק על ילדיה או בעלה בד"כ נשחקת ואז גם הדאגה והיחס לאחר נפגע... הכלל שעובד במקרים אלו הוא "אמא טובה - היא אמא שטוב לה" 

הפרדוקס הזה פועל גם ביחסים בין חברים או בקשרי עבודה, מכבדים אותי יותר כשאני עומד על שלי ומתעקש על האמת שלי ועל מה שמרגיש לי נכון! מאשר במקרים בהם אני מנסה לרצות, אומר כן לכל דבר ודורך על הערכים שלי... חשוב ללמוד להגיד לא – בכל פעם שאני אומרים כן למשהו שאינו חשוב (או נכון לנו) אנחנו אומרים לא למשהו חשוב!  

בקיצור הכוונה שלי היא לא לאגואיזם וחוסר התחשבות באחר, אך מצד שני גם ליפול למקום של ריצוי והעמדת האחר לפני בכל מצב, כוונתי היא לאסרטיביות שנותנת את המקום הראשון לי ולצרכים שלי, כי רק כשאני מאושר ובמיטבי אני יכול לתת את הכי טוב שלי לאחר, ולאהוב אותו ולדאוג לו באמת – בדיוק כפי שאני עושה עבורי...

כמו שאמר אלברט שוויצר: "ההצלחה אינה המפתח לאושר, האושר הוא המפתח להצלחה, אם אתה אוהב את מה שאתה עושה, תוכל להצליח בזה"  

ואם הסכמנו שצריך קודם לדאוג לעצמינו - לעבוד על עצמינו ועל הההתפתחות האישית שלנו, בכדי שהמציאות סביבנו תשתנה, לגדול כדי לקבל יותר ולהיות יותר מאושרים, אני רוצה להמליץ על אחד האנשים הכי מעוררי השראה שאני שמעתי, אחד המנטורים שהכי כיף ומעשיר לשמוע, שלצערינו נפטר לאחרונה ממחלה קשה – ג'ים רוהן - (http://www.youtube.com/results?search_query=jim+rohn&search_type=&aq=f)

מסע התפתחות אישי, התובנה שהכול תלוי בי וכל מה שקורה לי הוא תוצאה שנובעת ממני, עשוי להיות די מפחיד ומאתגר, ורוב האנשים מוכנים להירס ע"י מחמאות מאשר להיבנות ע"י ביקורת, וזאת הסיבה שיש את אלו שמצליחים ומצד שני יש את אלו שיש להם הסברים טובים למה הם לא.... תחליטו איפה אתם רוצים להיות.... 

לסיום אצרף את המלצתו של ראלף אמרסון: "אל תלך לאן שהשביל מוביל, במקום זה לך למקום שבו אין שביל, ותשאיר עקבות..."  

חג אורים שמח ומוצלח J