כותרות TheMarker >
    ';

    המקום של bonbonyetta

    דאגה לסביבה בעיני זה גם אכפתיות ל"שקופים" חסרי הישע שאתנו על הכדור הזה, ומי שבסוף סולם העדיפויות - בעלי החיים. כאן לשם שינוי, אני מנסה לשים אותם בפוקוס קדימה.
    למה? כי רק מי שאוהב רואה את המצוקה, הסבל, וחוסר ההגינות ביחס כלפיהם.
    תמונת הבלוג מהספר "כלבי המגפה", ריצ'רד אדמס, שנתן בי אותותיו וחותמו לנצח.

    0

    מה שמהלך עליך קסם

    57 תגובות   יום שבת, 12/12/09, 23:00

     

       

    לכל אחד מאתנו יש דברים שמהלכים עליו קסם, מוציאים את הטוב שבו, מעוררים זכרונות עם חיוך שנשפך על כל הפנים בלי קונטרול או הגיון....דברים שאם מראים לו או מזכירים לו אפילו כשהוא בשיא העצבים הוא רואה אותם ונמס, הופך בין רגע ללא שום הגיון לשלולית, ומחייך כהדיוט...

    זה יכול להיות משפט, ביטוי, כינוי, תמונה, זיכרון, או אסוציאציה הסוחפת אותו למחוזות נשכחים מהעבר, לדברים ששמורה להם פינה חמה בלב.

    התמונה הזו, ומה שמקפלת בתוכה לוקחים אותי, למחוזות כאלה, והיא מוצבת לאחר כבוד והדר לצד מיטתי ליד הראש.

    רואים כאן זה את בן אחותי, אז תינוק בן קצת יותר מחצי שנה, שאפילו בגיל זה היה מיוחד במינו, ואת כלבי הראשון, הבוקסר, אף הוא בגיל דומה ופחות. כן הכלב האימתני המכוער המגודל שלא ידע שהוא כזה וחשב שהוא פודל או משהו.

    כפי שתראו בתמונה בן אחותי גם כתינוק היה סקרן פיקח וחסר פחד.  כנראה אפילו כתינוק הרגיש  שאין לו ממה לפחד. תמיד הוא היה הגיוני כזה...

     

    חשבנו שהוא יפרוץ בבכי פתאומי, או פחד בהצתה מאוחרת כתינוקות רבים, אבל לא. הוא אהב לבחון דברים, וכך ביקש לעשות גם כאן.

    וכיון שכך זחל בכוונה ברורה ותכליתית לכיוון גור הכלבים המקסים המגודל הזה, וידע בדיוק מה הוא רוצה:  לראות ולבחון מקרוב את הדבר המוזר הזה.  

     

    כלבים אמנם לא ממש היו זרים לו, אך בודאי לא כלב כזה....אחותי שכולי הערכה עד היום לדרך בה חינכה וגידלה את ילדיה, בין היתר כי השכילה לא לטעת בילדים שלה את הפחדים שלה, ופחדים בכלל, בכל זאת היא כמובן חששה מאד, וכמעט אכלה לי את הראש, אך היות ובטחה בי ובהרגשתי, הרי גידלתי אותו מאז שנזרק אלי בן חודש למרפסת, אפשרה זאת, תוך מעקב צמוד מהצד..

    היא ראתה את הנחישות של בנה התינוק שזחל אל הכלב וידע כל כך מה הוא רוצה, ולא רצתה למנוע זאת ממנו, למרות חששותיה.  

     

    ושתינו עמדנו באותו מומנט מוקסמות, עוקבות, לראות מה רוצה בעצם התינוק, לאן זה יתפתח, מוכנות לזינוק במקרה הצורך...מקוות שמה שיצא זו "ידידות מופלאה"...

     

    היו מבטים מאד קרובים, בחינה מדוקדקת הדדית, התנשפויות, ואנו בשלב זה עשינו הסחות הדדיות לשניהם, אך באמת כך החלה מערכת יחסים חביבה בין שניהם.

    פעם אחרת, שהיה אותו תינוק עדיין לא בן שלוש, לקחה אותו דודתו  לגני התערוכה לעשות לו יום כיף.

    בדרך כצפוי (היות וחוש הכיוון שלה משובח במיוחד) טעתה בדרך וחזרה עם המכונית שוב ושוב לאותו מקום....הילד הקטן, היושב בסבלנות במושב האחורי בסופו של דבר העיר לה: דודה, אני חושב שטעית, אנו כאן כבר פעם שלישית, את צריכה לנסוע מכאן ....מצחיק הא?

    בכלל לא, נסעתי מאיפה שאמר לי והגעתי...

    עוד משהו שהיה בילד הזה מאז היות תינוק, וזה לא המקרה היחידי בנושא חוש כיוון והתמצאות במקום. הרג אותנו הקטע הזה שהוא הרביץ עלינו. סיפרתי אח"כ לאחותי ושתינו הגם שהיינו המומות לא הופתענו בכלל..

     

    התינוק גדל, מאז ומתמיד אוהב כלבים, ידוע בעקשנותו לגבי דברים שרוצה, בעל חוש כיוון מפותח, ואחרים, ויש בו שכל ישר והגיון בריא גם כיום בהיותו אדם בוגר.

     

     

    התמונה הזו קוסמת לי, מזכירה לי כל פעם מחדש איך הוא היה כשהיה תינוק, איך מאז שהוא בן כמה חודשים ניכרו בו באופן בולט תכונות מסוימות, ואני נזכרת דרכה בדברים רבים נוספים.

     

     

    מה שבתינוקות בילדים יפה בעיני זו העובדה שהם עדיין לא יודעים ממה הם אמורים לפחד, כללי ומוסכמות החברה עדיין לא הוטבעו בהם, והם פועלים השד יודע לפי מה, אולי לפי אינסטינקט....בצורה טבעית, ואני אוהבת את זה.

    כשאני רוצה לשאול לקבל חוות דעת לא משוחדת על משהו משום מבחינה אני שואלת ילד, וכמה פעמים הברקות ותובנות מוזרות ומשעשעות שמעתי ולמדתי מילדים....

    האם גם לכם יש דברים, תמונות, משפטים שמהלכים עליכם קסם? שמעוררים בכם את התחושות החיוביות שנוטעות חיוך בלב?   

    מה שעושה אתכם "סופטי" וממיס אתכם בצורה מעוררת חיוך....?  

    אשמח לשמוע

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (57)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        16/12/09 20:01:

      אני אשתדל לחפש ואסרוק.
        16/12/09 19:06:

      צטט: jessielove 2009-12-16 16:41:57

      יש לי תמונה של אחי הקטן, עוז, אז בן 3 יושב בשירותים בביתו של סבא שלמה מחייך למצלמה והוא כל כך מתוק ויפה.

      היום הוא לא כל כך קטן, בן 45, 1.80 אבל עדין מתוק ויפה.

      ויש לי תמונה של אחי האמצעי, טל, אתם יודעים מאלו שצלמו פעם בסטודיו והוא בוכה, בוכה, בוכה...אנחנו לא שוכחים לו את זה וב-31.12 יהיה בן 48.

      יש עוד ועוד, אולם אלו השתיים שהכי מעלות בי חיוך.

      (ואת בונבונייטה על 48 אצלי)

       

      ראשית תנחומי למותו של ג'סי שלמוני האהוב, מחבקת, מבינה, ועוטפת אותך בכל הרוך בעולם, היו לו חיים טובים.

      אז את מביאה לנו לראות את התמונות, שנהנה מהן גם?  בחייאתק תביאי לראות....תעשי לנו קצת טוב על הלב...

        16/12/09 16:41:


      יש לי תמונה של אחי הקטן, עוז, אז בן 3 יושב בשירותים בביתו של סבא שלמה מחייך למצלמה והוא כל כך מתוק ויפה.

      היום הוא לא כל כך קטן, בן 45, 1.80 אבל עדין מתוק ויפה.

       

      ויש לי תמונה של אחי האמצעי, טל, אתם יודעים מאלו שצלמו פעם בסטודיו והוא בוכה, בוכה, בוכה...אנחנו לא שוכחים לו את זה וב-31.12 יהיה בן 48.

       

      יש עוד ועוד, אולם אלו השתיים שהכי מעלות בי חיוך.

       

      (ואת בונבונייטה על 48 אצלי)

        14/12/09 21:41:

      צטט: ההע 2009-12-14 15:15:33

       

       

       

      אני זוכר שכשהייתי בכיתה ג' , משהו כמו לפני 15 שנה

       

      הייתה לנו כלבה , סוג זאב - אני חושב

       

      היא בדרך כלל שכנה בחוץ , חוקי הבית שאבא שלי הנחיל היו דרקוניים כפי בעלי חיים .

       

      מבחינתו בעל חיים שמקבל מזון ומחסה חובתו היא להגן על הבית והחצר .

       

      בלילה שלפני אני זוכר שהיא הייתה אצלנ בבית וככה גם את הלילה העבירה בבית , חשנו שמשהו לא מתנהל כשורה איתה .

       

      בבוקר אחרי זה התעוררתי והרגשתי כובד משקל על רגליי , הסבתי פני לאחור ומה שנגלה לי הוא משהו שלא קורה הרבה במצבים שכאלו .

       

      השמיכה והסדין התבוססו בדם , מאחור הכלבה הגדולה ישבה מכורבלת וסביב בטנה ופיטמותיה הרבות היו לפחות 9 גורים שחרחרים ועליה היה מבט זדוני שכדי לי מאוד להסב פני ממנה ולשכב בשקט ובשלווה אחרת היא תכסח אותי בנשיכה קטלנית , דבר שכבר קרה בעבר .

       

      אני זוכר את אמא שלי מנסה לפתות אותה בפרוסות נקניק לרדת מהמיטה כדי שאוכל לחמוק משם , כי הפחד שאחז בי גבר על התעוזה לקפוץ מהר ולברוח משם .

       

      זה אולי אחד מהמחזות הבודדים שעיצבו את הזיכרון שלי מימי הילדות הנשכחות .

        14/12/09 20:11:

      צטט: bonbonyetta 2009-12-14 18:09:02

      צטט: ההע 2009-12-14 15:15:33

      התמונה הזאת מקסימה  הקסם הוא במבטים הקשר שנוצא בין ילדים לכלבים וגם בעלי חיים אחרים הוא מופלא כמעט מיסטי. הבן שלי מספר תמיד שכשהיה ילד קטן והיה חוזר לעיתים מביה"ס מבואס כי היה לו יום רע ובבית הקביל את פניו

      הכלב שלנו זכרונו לברכה הנרי - כלב מעורב שחור קטן עם זנב תלתל שנראה כמו זאב גמדי  שלקחנו מצער בעלי חיים -

      והכלב ראה שדודי בוכה , מיד היה רץ לכיוון דלת הכניסה ופותח בריצה מוזרה דמויית ברווז תוך נפנופי זנב כשראשו מתנועע מצד לצד כי ידע שזה מצחיק אותו. זה לא מדהים? והוא אכן היה גורם לו לצחוק . או שהיה פוצח בשיר שהיה

      מתחיל בפיהוק גדול ונמשך בזמירות אופראיות רמות. כלבים יצורים מדהימים מהלכים קסם בעצם היותם.. זוכרת שתמיד נהגו להגיד לי שעם כל האהבה שלי לכלבים לא בריא שאני מנשקת אותם כל כך הרבה ועוד בפה וגם אוכלת איתם יחד ולא שוטפת ידיים. החלטתי לשאול את הווטרינר הירושלמי שטיפל בזמנו בכלבים שלי ד"ר גרבר המיתולוגי, והוא הגיב בשתי מילים אחח  ש ט ו י ו ת .. יכולה לספר הרבה המון סיפורים..

      יו, אני מה זה שמחה שסיפרת לי את זה...שזה לא מסוכן כמו שחושבים באם אחד הכלבים מפתיע אותי בקפיצה ונישוק פראיים ישר בפנים....כל הזמן מנעתי מהם זאת....כעת לפחות אדע שאין בעיה... :-)

      לגבי הסיפורים, מה את מפחידה אותי? ספרי....זה מה שבדיוק ביקשתי, סיפורים קצרים או מצבים מלאי קסם שעושים לך בלב מושי...שעושים אותך סופטי, ממיסים אותך, שהם - מלאי קסם. כמו שאני חושבת שיש בתמונה במומנט הזה.

      ואם לא בא לך וזה ארוך או הרבה מדי סיפורים(תמיד כדאי לצרף להם תמונה להמחשת הרגע הקסמי) תכתבי פוסט ותצרפי לינק שלו אן לרשימה שלי....

      מה את אומרת? יש מצב?

      חנוכה שמח

      אממ אם באמת לא ידעת

      אז באמת שמחה שסיפרתי לך.

      אגב נישוקים וליקוקים של כלבים

      קראתי פעם כתבה בעיתון לפיה

      ריפא כלב באמצעות ליקוק מסיבי

      פצע ברגלו של בעליו שהיה

      בדרגת נמק וחייב מבחינת הרופאים

      כריתת רגל. אני מאמינה שזו לא אגדה

      כי ראיתי במו עיניי כיצד ריפא כלב

      האש פאפי שהיה לאחי דלקת כרונית

      באוזנו של כלב הזאב אשר גם הווטרינר

      לא הצליח לרפא!! יפה לא?

      יכול להיות שאענה לאתגר שהצבת

      בפני . אולי אכתוב פוסט עם לינק

      לרשומה שלך.

      חג שמח בונבונייטה

      וד"ש אישי מ"מלאך מקומי"

      מעריץ אמיתי שלך...

       

        14/12/09 18:09:

      צטט: ההע 2009-12-14 15:15:33

      התמונה הזאת מקסימה  הקסם הוא במבטים הקשר שנוצא בין ילדים לכלבים וגם בעלי חיים אחרים הוא מופלא כמעט מיסטי. הבן שלי מספר תמיד שכשהיה ילד קטן והיה חוזר לעיתים מביה"ס מבואס כי היה לו יום רע ובבית הקביל את פניו

      הכלב שלנו זכרונו לברכה הנרי - כלב מעורב שחור קטן עם זנב תלתל שנראה כמו זאב גמדי  שלקחנו מצער בעלי חיים -

      והכלב ראה שדודי בוכה , מיד היה רץ לכיוון דלת הכניסה ופותח בריצה מוזרה דמויית ברווז תוך נפנופי זנב כשראשו מתנועע מצד לצד כי ידע שזה מצחיק אותו. זה לא מדהים? והוא אכן היה גורם לו לצחוק . או שהיה פוצח בשיר שהיה

      מתחיל בפיהוק גדול ונמשך בזמירות אופראיות רמות. כלבים יצורים מדהימים מהלכים קסם בעצם היותם.. זוכרת שתמיד נהגו להגיד לי שעם כל האהבה שלי לכלבים לא בריא שאני מנשקת אותם כל כך הרבה ועוד בפה וגם אוכלת איתם יחד ולא שוטפת ידיים. החלטתי לשאול את הווטרינר הירושלמי שטיפל בזמנו בכלבים שלי ד"ר גרבר המיתולוגי, והוא הגיב בשתי מילים אחח  ש ט ו י ו ת .. יכולה לספר הרבה המון סיפורים..

      יו, אני מה זה שמחה שסיפרת לי את זה...שזה לא מסוכן כמו שחושבים באם אחד הכלבים מפתיע אותי בקפיצה ונישוק פראיים ישר בפנים....כל הזמן מנעתי מהם זאת....כעת לפחות אדע שאין בעיה... :-)

      לגבי הסיפורים, מה את מפחידה אותי? ספרי....זה מה שבדיוק ביקשתי, סיפורים קצרים או מצבים מלאי קסם שעושים לך בלב מושי...שעושים אותך סופטי, ממיסים אותך, שהם - מלאי קסם. כמו שאני חושבת שיש בתמונה במומנט הזה.

      ואם לא בא לך וזה ארוך או הרבה מדי סיפורים(תמיד כדאי לצרף להם תמונה להמחשת הרגע הקסמי) תכתבי פוסט ותצרפי לינק שלו אן לרשימה שלי....

      מה את אומרת? יש מצב?

      חנוכה שמח

        14/12/09 15:15:


      התמונה הזאת מקסימה

      הקסם הוא במבטים

      הקשר שנוצא בין ילדים לכלבים

      וגם בעלי חיים אחרים הוא מופלא

      כמעט מיסטי.

      הבן שלי מספר תמיד שכשהיה ילד קטן

      והיה חוזר לעיתים מביה"ס מבואס

      כי היה לו יום רע ובבית הקביל את פניו

      הכלב שלנו זכרונו לברכה הנרי -

      כלב מעורב שחור קטן עם זנב תלתל

      שנראה כמו זאב גמדי  שלקחנו מצער בעלי חיים -

      והכלב ראה שדודי בוכה , מיד היה רץ

      לכיוון דלת הכניסה ופותח בריצה מוזרה

      דמויית ברווז תוך נפנופי זנב כשראשו מתנועע

      מצד לצד כי ידע שזה מצחיק אותו.

      זה לא מדהים? והוא אכן היה גורם לו לצחוק .

      או שהיה פוצח בשיר שהיה

      מתחיל בפיהוק גדול ונמשך בזמירות אופראיות

      רמות. כלבים יצורים מדהימים מהלכים קסם

      בעצם היותם..

      זוכרת שתמיד נהגו להגיד לי שעם כל האהבה שלי

      לכלבים לא בריא שאני מנשקת אותם כל כך הרבה

      ועוד בפה וגם אוכלת איתם יחד ולא שוטפת ידיים.

      החלטתי לשאול את הווטרינר הירושלמי שטיפל בזמנו

      בכלבים שלי ד"ר גרבר המיתולוגי, והוא הגיב בשתי מילים

      אחח  ש ט ו י ו ת ..

      יכולה לספר הרבה המון סיפורים..

        14/12/09 14:25:

      צטט: נומיקן 2009-12-14 14:09:07

      מפעם לפעם אני נפגשת עם ילדים בספריות ואנו משוחחים אודות ספרי "הקרמפמפולים". במפגש האחרון סיפרתי שאחד מילדי הוא כלכלן. אורו עיניו של ילד קטן והוא אמר בחדווה "כלכלן? גם אני קלקלן, מה הוא מקלקל?

      אוי, זה מקסים, תודה.

      באמת עושה לי קצת קסם.

      אם יש לך עוד, ש'פכי....לא להתקמצן  :-)

        14/12/09 14:09:

      מפעם לפעם אני נפגשת עם ילדים בספריות ואנו משוחחים אודות ספרי "הקרמפמפולים". במפגש האחרון סיפרתי שאחד מילדי הוא כלכלן. אורו עיניו של ילד קטן והוא אמר בחדווה "כלכלן? גם אני קלקלן, מה הוא מקלקל?
        14/12/09 13:34:

      צטט: צלילי הלב 2009-12-14 10:04:47

      פוסט מקסים יקירתי, התינוקות תמיד עושים לי את זה במיוחד אם הם חכמים וסקרנים:) הרבה רגעים חתומים בתוכי שמעלים בי מיד חיוך פבלובי וזה הרגעים שתמיד כדאי להיזכר בהם חג אורים שמח לך!

      תודה, וחג שמח לך למשפחתך לכולם :-)

        14/12/09 13:24:

      צטט: רויטל ברזילי 2009-12-14 08:31:27

      בונבונייטה יקרה, חג שמח כיף לקרוא על הקרבה הזו לאחותך ואחיינייך ולא מפליא ש"זרקו" לך בוקסר למרפסת.... ידעו לאן... מישהו מלמעלה שמר על הבוקסר הזה כנראה... :) כן, גם אני כמוך, לומדת מילדים. אוהבת לשאול אותם... המבט הרציני, והתשובה הרצינית שניתנת עם עיניים חכמות וקול ילדותי, תמיד ממיסים לי את הלב... :) שיהיו לנו הרבה רגעים כאלה

      תודה רויטל, אמן, חג שמח ובריאות :-)

       

        14/12/09 12:51:

      צטט: סטטיקה1 2009-12-14 02:08:04

      אני מצטער אבל אי אפשר לתת לינק לספר או תקציר , זה לא עובד ככה . זה כמו לנסות לקרוא בן אדם ולסכם אותו בכמה משפטים , ראשית כל זה יעליב כל בן אנוש אם יסכמו אותו בכמה מילים ולכן גם אני מיראת כבוד לספר - לא אסכם אותו בקצרה . אם את רוצה , את מוזמנת ללכת ולרכוש את הספר , ההוביט הוא מסוג ספרות הפנטזיה ושם הסופר הוא טולקין  . ויש בו תובנות עמוקות מאוד גם לצעירים וגם למבוגרים .

       

       

      אהלן

      אין לך בכלל מה להצטער, אני מבינה להרגשתך, אני רק מקווה שאתה מבין שלא היה בכוונתי חלילה להעליב או משהו.

      אתעניין לגבי הספר, כל דבר שיש בו פנטזיה, דמיון עם תובנות לגבי דברים, המיועד ל"ילדים גדולים" משהו בדומה לספר הזה ואולי גם לספרים נוספים כמו : "פו הדב" "עליזה בארץ הפלאות" אני בהחלט אוהבת.

      תודה להמלצה.:-)

       

        14/12/09 12:47:

      צטט: קוסם אמיתי 2009-12-13 22:27:09


      תודה. *

       

      תודה קוסם,

      אתה תמיד יודע איזה תמונה לשתול לנו....:-)  אתה מדבר בתמונות...יש לך אוסף פרטי מה?!

        14/12/09 12:40:

      צטט: ענת ישראלי 2009-12-13 20:44:24

      חברות ללא תנאי ..ועוד חג שמח יקירה פוסט למחשבה*

      בהחלט חומר למחשבה נכון ענת? איזה יופי היה אם האדם (הבוגר) היה מסוגל לזאת....  :-)

      לגשת למשהו או למישהו משוחרר מדיעות קדומות וסטיגמות....

        14/12/09 12:38:

      צטט: נ.י.ל.י 2009-12-13 20:33:12

      יקירתי את נפלאה איזה פוסט מלבב תודה!

      :-)))

       

        14/12/09 12:36:

      צטט: סנופה 2009-12-13 19:37:40

      כל יום יש חויות קטנות גדולות מצטברות ויש כאלה זוהרות כמו שהעלת כאן וכמו אחרים כאן וזה נפלא לך לנו לכולם

      מיקי

      אהלן סנופה, נחמד לראותך מבקרת ומשאירה עקבות....אשמח אם תזכרי ברגע כזה מאצלך לחייך יחד אתך...:-)

       

       

        14/12/09 10:04:


      פוסט מקסים יקירתי,

      התינוקות תמיד עושים לי את זה

      במיוחד אם הם חכמים וסקרנים:)

      הרבה רגעים חתומים בתוכי שמעלים בי מיד חיוך פבלובי

      וזה הרגעים שתמיד כדאי להיזכר בהם

      חג אורים שמח לך!

        14/12/09 09:53:

      את בסדר:)
        14/12/09 08:41:

      מקסים,,,

      חג אורים שמח ומואר,,,

       

        14/12/09 08:31:


      בונבונייטה יקרה, חג שמח

      כיף לקרוא על הקרבה הזו לאחותך ואחיינייך

      ולא מפליא ש"זרקו" לך בוקסר למרפסת.... ידעו לאן... מישהו מלמעלה שמר על הבוקסר הזה כנראה... :)

      כן, גם אני כמוך, לומדת מילדים. אוהבת לשאול אותם... המבט הרציני, והתשובה הרצינית שניתנת עם עיניים חכמות וקול ילדותי, תמיד ממיסים לי את הלב... :)

      שיהיו לנו הרבה רגעים כאלה

       

        14/12/09 02:08:


      אני מצטער אבל אי אפשר לתת לינק לספר או תקציר , זה לא עובד ככה .

       

      זה כמו לנסות לקרוא בן אדם ולסכם אותו בכמה משפטים , ראשית כל זה יעליב כל בן אנוש אם יסכמו אותו בכמה מילים ולכן גם אני מיראת כבוד לספר - לא אסכם אותו בקצרה .

       

      אם את רוצה , את מוזמנת ללכת ולרכוש את הספר , ההוביט הוא מסוג ספרות הפנטזיה ושם הסופר הוא טולקין  .

       

      ויש בו תובנות עמוקות מאוד גם לצעירים וגם למבוגרים .

       

       

        13/12/09 23:52:

      צטט: bonbonyetta 2009-12-13 23:11:24

      צטט: מלאך מקומי 2009-12-13 19:03:19

      מה אגיד! החלק הראשון (העליון) עד ל- ששמורה להם פינה חמה בלב. בדיוק מתאים לי.... תמיד שאני זעוף פנים או נירגן מסיבה זו או אחרת יופיע מישהו שמכיר אותי טוב ואת חולשותי וינעץ בי  סיכה ויוציא ממני את כל האוויר עד להתפנצ'רות טוטלית....

       

      כלומר מתאימה לך פסקה ראשונה....אוקיי רגזניק....

      אבל אני לא רואה זאת כאילו מישהו מוציא לך את האויר, שמכיר את חולשותיך, זה מישהו שממיס אותך, מנצל את ההכרות הזו להיטיב עמך, לנקז את הכעס ומפח הנפש לפעמים סתם מיום לא מוצלח ולהפכו לחיוך .....

      מה רע בזה?

      (ולא חשוב מה עם כל שאר הפוסט שהוא העיקר למעשה....נעזוב זה, הא?!)

       

       

      מימך אבל אך ורק מימך,אני לוקח רק

      את הדברים הנהדרים והטובים

      שנוגעים בי,....

      מאיפוא את לוקחת את התמונות המשגעות האלה???????????????????

        13/12/09 23:11:

      צטט: מלאך מקומי 2009-12-13 19:03:19

      מה אגיד! החלק הראשון (העליון) עד ל- ששמורה להם פינה חמה בלב. בדיוק מתאים לי.... תמיד שאני זעוף פנים או נירגן מסיבה זו או אחרת יופיע מישהו שמכיר אותי טוב ואת חולשותי וינעץ בי  סיכה ויוציא ממני את כל האוויר עד להתפנצ'רות טוטלית....

       

      כלומר מתאימה לך פסקה ראשונה....אוקיי רגזניק....

      אבל אני לא רואה זאת כאילו מישהו מוציא לך את האויר, שמכיר את חולשותיך, זה מישהו שממיס אותך, מנצל את ההכרות הזו להיטיב עמך, לנקז את הכעס ומפח הנפש לפעמים סתם מיום לא מוצלח ולהפכו לחיוך .....

      מה רע בזה?

      (ולא חשוב מה עם כל שאר הפוסט שהוא העיקר למעשה....נעזוב זה, הא?!)

       

        13/12/09 23:06:

      צטט: trees 2009-12-13 19:01:31

      חיות ובע"ח תמיד גונבים את ההצגה :-) ואין אושר ושמחה טהורים מאלה שהם מפיקים *

      שני אלה גם נקיים יותר ברגשות שלהם, אמיתיים יותר...

      אם היה הולך לי בעסקים בעבודה כמו שהולך לי עם ילדים ו או בעלי חיים היה טוב....

      אבל אי אפשר הכל בחיים, נכון ?! 

        13/12/09 23:03:

      צטט: מורני.... 2009-12-13 18:48:59

      יופי של סיפור. חג שמח ושבוע טוב חברה. מורני...*

      תודה, חנוכה שמח

        13/12/09 23:02:

      צטט: אילנה ינובסקי 2009-12-13 18:34:45

      התמונה פשוט מהממת שני הצדדים מראים אותה כוונה - להתידד. בהחלט רגע קסום.

      איזה יופי את קולטת את הדברים, פשוט רואה את הנקודה המרכזית הממצה ושמה אותה על הנייר....תודה

        13/12/09 22:52:

      צטט: הדב מהיער 2009-12-13 16:27:20יופי של סיפור. יופי של תמונה. מפי עוללים נלמד חוכמה.

      תודה דב מהיער

      ואם לא מפי עוללים מפי מי נלמד? לפעמים אתה יודע הילדים הללו מכים אותי לחומש....והכי מתקילים אותך הם דווקא החכמים והשובבים החצופים שבהם...  :-)

       

        13/12/09 22:50:

      צטט: Design4U 2009-12-13 16:20:35

      איזו תמונה מקסימה!

      ממש תפסתם את הרגע. גם לי יש כמה רגעים בלתי נשכחים כאלה מונצחים במצלמה אבל הם עם ילדיי בעיקר.

       

      אהלן חברה,

      אז תשתפי אותנו בכמה רגעים ממיסים כאלה עם הילדים? עם תמונה? העיקר הוא תיאור הרגעים ממיסי הלבבות....אבל תמונה כפי שראית כאן ממחישה דברים מצוין....מה את אומרת? יש מצב?

       

        13/12/09 22:46:

      צטט: Neora 2009-12-13 16:14:30

      צטט: mzukan 2009-12-13 13:39:19

      בונבוניטה צהריים טובים, אתמול בקרנו  אצל  הבת המאומצת של אמי , ששכרה דירה חדשה בתל אביב,

      למאומצת קוראים יעל, שאמה שרה היתה חברה טובה של אמי שולמית, שרה נפטרה בגיל 51 ממחלת הסכרת,

      ומאז הפכה יעל בתה לבת משפחתנו, ואנחנו מתראים לעיתים קרובות באירועים שונים,

      הפעם גם בגלל חג החנוכה, וגם בגלל שבסמוך עברה בתה של יעל ,אורית, לדירה חדשה ברחוב שפרינצק בתל אביב

      סמוך לקופת חולים, קומה שניה בלי מעלית, לאורית יש אחות  ,הדר שמה יש לה בן  שהוא בן שנה ו8 חודשים קוראים לו יונתן ובת  שמלאו לה חודשיים יונתן כמו בשיר הוא שובב לא קטן , ואוהב חברה הוא שגע את כולנו באותו יום, הוא מבין כמעט כל דבר אבל לדבר הוא עדיין חסכן במלים, ומרץ יש לו כמו לשפן של אנרג'יזר, כאשר הוא נמצא בשיא המרץ שלו והוא מתחיל לעשות שטויות, הוא מתרוצץ בין חדרי הבית  וצועק אוי אוי אוי.... כך שהוא גם הפושע השובב, גם מכריז בקול על העונש, וגם מעניש את עצמו מראש, חמוד ,,, לא? שיהיה לך חג שמח יקירה,

       התגובה שלך כל כך מרגשת, שאתה לא מתאר לעצמך. מאחלת ליונתן כל חייו רק סיבות לצחוק. חג שמח ליעל אורית הדר ויונתן ולכם. 

      נאורה, נכון ש"העם" רוצה תמונות?  את אתי בעניין?  :-)

        13/12/09 22:45:

      צטט: יעל רפואה משלימה 2009-12-13 20:23:19

      תמונה נהדרת את נהדרת חג שמח! מלא אור ואהבה!

       

      תודה יעל, כאן בתמונה עם זאת הנהדרים הם בן אחותי קודם כל וכלבי הראשון....וזו פוזה ורגעים שלא אשכח לנצח. אני זוכרת אותם כאילו הם היו אתמול. הילדים לעומת זאת גדלו וצוחקים עלי שאני עדיין מתייחסת אליהם כאל קצת קטנים...התמונה הזו של התינוק מהשגע הזה מביט בכלב ללא שום חשש ומורא לא משה מעיני. פשוט זה היה רגע מדהים. כולנו עמדנו מסביב, כולנו חוששים  חוץ משניהם, והם עשו הכרות. באמת מדהים זה היה.

        13/12/09 22:42:

      צטט: mzukan 2009-12-13 13:39:19

      בונבוניטה צהריים טובים, אתמול בקרנו  אצל  הבת המאומצת של אמי , ששכרה דירה חדשה בתל אביב,

      למאומצת קוראים יעל, שאמה שרה היתה חברה טובה של אמי שולמית, שרה נפטרה בגיל 51 ממחלת הסכרת,

      ומאז הפכה יעל בתה לבת משפחתנו, ואנחנו מתראים לעיתים קרובות באירועים שונים, הפעם גם בגלל חג החנוכה, וגם בגלל שבסמוך עברה בתה של יעל ,אורית, לדירה חדשה ברחוב שפרינצק בתל אביב סמוך לקופת חולים, קומה שניה בלי מעלית, לאורית יש אחות  ,הדר שמה יש לה בן  שהוא בן שנה ו8 חודשים קוראים לו יונתן ובת  שמלאו לה חודשיים
      יונתן כמו בשיר הוא שובב לא קטן , ואוהב חברה הוא שגע את כולנו באותו יום, הוא מבין כמעט כל דבר אבל לדבר הוא

      עדיין חסכן במלים, ומרץ יש לו כמו לשפן של אנרג'יזר, כאשר הוא נמצא בשיא המרץ שלו והוא מתחיל לעשות שטויות,

      הוא מתרוצץ בין חדרי הבית  וצועק אוי אוי אוי.... כך שהוא גם הפושע השובב, גם מכריז בקול על העונש, וגם מעניש את עצמו מראש, חמוד ,,, לא? שיהיה לך חג שמח יקירה,

      איזה שובבי מקסים. וככה בלי בושה אתה מספר לנו סיפור כזה שישר גורם חיוך ענקי בלי אף תמונה?

      אני רק מתארת לעצמי את האנרגייזר הקטן מתרוצץ בבית וצועק אוי אוי אוי....

      מזכיר לי משום מה איזה ילד קסם שאני פוגשת מדי פעם בתחנת האטובוס. קוראים לו מקסים, והמאנייק הקטן מגיל שנתיים כבר מבין ויודע מה החיוך שלו עושה לאנשים....הוא גינגי מטריף ומשגע עם חיוך מליון דולר, ואמרתי לאמא שלו שאני צופה בעיות קשות מאד עם התבגרותו......

      תמונה מזוקן, בחייאתק, תן להנות קצת בשלט רחוק מהשובב הקטן שלכם... :-)

        13/12/09 22:38:

      צטט: *רונן* 2009-12-13 13:11:56

      אימי אוהבת בעלי חיים  והעבירה לנו את אהבתה מבטן ומלידה  אחי ואני  התקרבנו לבעלי חיים מאז ומתמיד  היה לאימי פטנט נפלא  היתה תמיד שואלת את הבעלים אם הכלב הוא חבר וכך אנחנו גדלנו עם השאלה הזו והעברנו אותה גם להתייחסותנו לבני האדם  מצחיק היה לשמוע אותנו הפעוטים  שואלים על איש זר זה או אחר-הוא כלב חבר???צוחקצוחק

      וואלה, זו הברקה אמיתית. אמא שלך משהו... :-)

      ואם יש לכם סיפורים כאלה ממיסי לבבות במשפחה למה לא אתה ולא היא מעלים אותם לפוסט משובב נפש עם איזו תמונה מאז מהימים ההם? למה הקמצנות?

      לא תתחלקו אתנו?  :-)

        13/12/09 22:27:


      תודה.

      *

        13/12/09 21:58:
      חג אורים שמח
        13/12/09 21:18:
      *
        13/12/09 20:44:

      חברות ללא תנאי ..ועוד

      חג שמח יקירה פוסט למחשבה*

        13/12/09 20:33:

      יקירתי את נפלאה

      איזה פוסט מלבב

      תודה!

        13/12/09 20:28:

      צטט: d.double you 2009-12-13 07:15:53

      הרעיון הוא אם אפשר להשאר ילד כמה שיותר לא להתקשות, להשאר גמיש-בפנים ובחוץ.

      בהחלט, במיוחד מבחינות אלה.

      להשאר נקיים טהורים בפנים, במחשבה, בהרגשה, בדרך החשיבה.

      אלא שיש אנשים שממהרים להתבגר בטרם עת, אינם מבינים שאפשר גם להשאר ילד בנשמתך, ועדיין להיות רציני מאד בעבודה ובמה שאתה עושה, יש ילדים שגדלו ללא ילדות, ובוגרים שנשארים ילדים באופן מגוחך לנצח.

      (ואינני מדברת כמובן על ילדים שילדותם נגזלה מהם עקב מאורעות שאינם תלויים בם, זה נורא בעיני אבל עניין אחר)

        13/12/09 20:25:

      צטט: softcactus 2009-12-13 00:05:45

      כל יצור בטבע, צמחים, תינוקות, ריח הנישא באויר, שיר שמעלה אסוציאציה, תמונה, חיוך טהור, קשת בענן, ועוד המון. לילה קסום בונבוניטה שלומי

       

      תודה שלומי  :-)

       

        13/12/09 20:24:

      צטט: Neora 2009-12-13 00:03:43

      אני מחייכת כהזוייה ומתמרחת כשאני חושבת על החבר'ה שלי בבית, ועל קבלת הפנים מהענק והגמד כשאני באה הביתה,

      השפתיים הבלתי נגמרות, החוטם הענק, העיניים הירוקות, אחחחחחחחח....

      טוב, לא תצאי ככה בקלות, שתפי אותנו, כמו שאני שיתפתי....

      תני קוריוז, סיפור קטן, תמונה, זרקי עצם, משהו....


      תמונה נהדרת

      את נהדרת

      חג שמח! מלא אור ואהבה!

        13/12/09 20:21:

      צטט: סטטיקה1 2009-12-12 23:17:52

      מאחר ואני יצור קטן , אני לא עובר את 145 , אני בדרך כלל מאוד מזדהה עם יצורים קטנים , אני חושב שמאז שקראתי את ההוביט , לא היה מישהו שהצליח לחדור את הנפש שלי כמו בילבו בגינס אמנם אני מפחד מגובלינים ודרקונים ומסעות מעבר להרי הערפל נשמעים לי במציאות קשים ומפחידים , אבל עצם העובדה שמר בגינס הפך להיות דמות נערצת בכמעט כל בית ובית ועיצב את אופיים של הרבה קטנטנים כמוני גורמת לי להיות גאה בעצמי . ולתהות אם אולי אני ממרום גובהי גם אצא יום אחד למסע מסוכן והרפתקני ...

      אהלן סטטיקה1

      שמחה שבאת לבקר, אתה תמיד מוזמן. גם אני אינני מה"יצורים הגדולים" ובמשך הזמן כאשה, כאדם למדתי גם להפיק מכך אפילו תועלת....:-)  לגבי ההוביטים לא להאמין אבל אני לא מצויה ממש בתחום, סומכת עליך בעניין המופלא שבסדרת הסיפורים האגדות הללו :-) 

      אם יש לך איזה לינק של תקציר ומבט כללי על מה בעצם מסופר במבט רחב כזה אשמח להשכיל.

      חנוכה שמח  :-)

        13/12/09 19:37:


      כל יום יש חויות קטנות גדולות מצטברות

      ויש כאלה זוהרות כמו שהעלת כאן וכמו אחרים כאן וזה נפלא לך לנו לכולם

      מיקי

        13/12/09 19:03:


      מה אגיד!

      החלק הראשון (העליון) עד ל- ששמורה להם פינה חמה בלב.

      בדיוק מתאים לי....

      תמיד שאני זעוף פנים או נירגן מסיבה זו או אחרת

      יופיע מישהו שמכיר אותי טוב ואת חולשותי וינעץ בי 

      סיכה ויוציא ממני את כל האוויר עד להתפנצ'רות טוטלית....

       

        13/12/09 19:01:

      חיות ובע"ח תמיד גונבים את ההצגה :-)

      ואין אושר ושמחה טהורים מאלה שהם מפיקים *

        13/12/09 18:48:

      יופי של סיפור.

      חג שמח ושבוע טוב חברה.

      מורני...*

        13/12/09 18:34:
      התמונה פשוט מהממת שני הצדדים מראים אותה כוונה - להתידד. בהחלט רגע קסום.
        13/12/09 16:27:

      יופי של סיפור. יופי של תמונה.

      מפי עוללים נלמד חוכמה.

       

        13/12/09 16:20:

      איזו תמונה מקסימה!

      ממש תפסתם את הרגע. גם לי יש כמה רגעים בלתי נשכחים כאלה מונצחים במצלמה אבל הם עם ילדיי בעיקר.

       

        13/12/09 16:16:

      צטט: *רונן* 2009-12-13 13:11:56

      אימי אוהבת בעלי חיים

      והעבירה לנו את אהבתה מבטן ומלידה

      אחי ואני התקרבנו לבעלי חיים מאז ומתמיד

      היה לאימי פטנט נפלא

      היתה תמיד שואלת את הבעלים אם הכלב הוא חבר

      וכך אנחנו גדלנו עם השאלה הזו והעברנו אותה גם להתייחסותנו לבני האדם

      מצחיק היה לשמוע אותנו הפעוטים

      שואלים על איש זר זה או אחר-הוא כלב חבר???צוחקצוחק

       

       לשאול אדם שהולך ברחוב עם כלב אם זה החבר שלו - זה כל כך גאוני ונכון

      קניתי לגמרי ואתחיל גם אני לשאול

      ברשותכם (-:

        13/12/09 16:14:

      צטט: mzukan 2009-12-13 13:39:19

      בונבוניטה צהריים טובים, אתמול בקרנו  אצל  הבת המאומצת של אמי , ששכרה דירה חדשה בתל אביב,

      למאומצת קוראים יעל, שאמה שרה היתה חברה טובה של אמי שולמית, שרה נפטרה בגיל 51 ממחלת הסכרת,

      ומאז הפכה יעל בתה לבת משפחתנו, ואנחנו מתראים לעיתים קרובות באירועים שונים,

      הפעם גם בגלל חג החנוכה, וגם בגלל שבסמוך עברה בתה של יעל ,אורית, לדירה חדשה ברחוב שפרינצק בתל אביב

      סמוך לקופת חולים, קומה שניה בלי מעלית, לאורית יש אחות  ,הדר שמה יש לה בן  שהוא בן שנה ו8 חודשים קוראים לו יונתן

      ובת  שמלאו לה חודשיים
      יונתן כמו בשיר הוא שובב לא קטן , ואוהב חברה הוא שגע את כולנו באותו יום, הוא מבין כמעט כל דבר אבל לדבר הוא

      עדיין חסכן במלים, ומרץ יש לו כמו לשפן של אנרג'יזר, כאשר הוא נמצא בשיא המרץ שלו והוא מתחיל לעשות שטויות,

      הוא מתרוצץ בין חדרי הבית  וצועק אוי אוי אוי.... כך שהוא גם הפושע השובב, גם מכריז בקול על העונש,

      וגם מעניש את עצמו מראש,

      חמוד ,,, לא?

      שיהיה לך חג שמח יקירה,

       

       התגובה שלך כל כך מרגשת, שאתה לא מתאר לעצמך.

      מאחלת ליונתן כל חייו רק סיבות לצחוק.

      חג שמח ליעל אורית הדר ויונתן

      ולכם. 

        13/12/09 13:39:

      בונבוניטה צהריים טובים, אתמול בקרנו  אצל  הבת המאומצת של אמי , ששכרה דירה חדשה בתל אביב,

      למאומצת קוראים יעל, שאמה שרה היתה חברה טובה של אמי שולמית, שרה נפטרה בגיל 51 ממחלת הסכרת,

      ומאז הפכה יעל בתה לבת משפחתנו, ואנחנו מתראים לעיתים קרובות באירועים שונים,

      הפעם גם בגלל חג החנוכה, וגם בגלל שבסמוך עברה בתה של יעל ,אורית, לדירה חדשה ברחוב שפרינצק בתל אביב

      סמוך לקופת חולים, קומה שניה בלי מעלית, לאורית יש אחות  ,הדר שמה יש לה בן  שהוא בן שנה ו8 חודשים קוראים לו יונתן

      ובת  שמלאו לה חודשיים
      יונתן כמו בשיר הוא שובב לא קטן , ואוהב חברה הוא שגע את כולנו באותו יום, הוא מבין כמעט כל דבר אבל לדבר הוא

      עדיין חסכן במלים, ומרץ יש לו כמו לשפן של אנרג'יזר, כאשר הוא נמצא בשיא המרץ שלו והוא מתחיל לעשות שטויות,

      הוא מתרוצץ בין חדרי הבית  וצועק אוי אוי אוי.... כך שהוא גם הפושע השובב, גם מכריז בקול על העונש,

      וגם מעניש את עצמו מראש,

      חמוד ,,, לא?

      שיהיה לך חג שמח יקירה,

        13/12/09 13:11:

      אימי אוהבת בעלי חיים

      והעבירה לנו את אהבתה מבטן ומלידה

      אחי ואני התקרבנו לבעלי חיים מאז ומתמיד

      היה לאימי פטנט נפלא

      היתה תמיד שואלת את הבעלים אם הכלב הוא חבר

      וכך אנחנו גדלנו עם השאלה הזו והעברנו אותה גם להתייחסותנו לבני האדם

      מצחיק היה לשמוע אותנו הפעוטים

      שואלים על איש זר זה או אחר-הוא כלב חבר???צוחקצוחק

        13/12/09 07:15:

      הרעיון הוא אם אפשר להשאר ילד כמה שיותר לא להתקשות, להשאר גמיש-בפנים ובחוץ.
        13/12/09 00:05:

      כל יצור בטבע, צמחים, תינוקות, ריח הנישא באויר, שיר שמעלה אסוציאציה, תמונה, חיוך טהור, קשת בענן, ועוד המון .. .

       

      לילה קסום בונבוניטה

       

      שלומי

       

        13/12/09 00:03:


      אני מחייכת כהזוייה ומתמרחת כשאני חושבת על החבר'ה שלי בבית, ועל קבלת הפנים מהענק והגמד כשאני באה הביתה,

      השפתיים הבלתי נגמרות, החוטם הענק, העיניים הירוקות,

      אחחחחחחחח....

        12/12/09 23:17:


      מאחר ואני יצור קטן , אני לא עובר את 145 , אני בדרך כלל מאוד מזדהה עם יצורים קטנים ,

      אני חושב שמאז שקראתי את ההוביט , לא היה מישהו שהצליח לחדור את הנפש שלי כמו בילבו בגינס

       

      אמנם אני מפחד מגובלינים ודרקונים ומסעות מעבר להרי הערפל נשמעים לי במציאות קשים ומפחידים , אבל עצם העובדה שמר בגינס הפך להיות דמות נערצת בכמעט כל בית ובית ועיצב את אופיים של הרבה קטנטנים כמוני גורמת לי להיות גאה בעצמי .

       

      ולתהות אם אולי אני ממרום גובהי גם אצא יום אחד למסע מסוכן והרפתקני ...

      ארכיון

      פרופיל

      bonbonyetta
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין