| קוריאה הינה הכלכלה ה-13 בגודלה בעולם, עם חברות גלובליות כגון סמסונג, היונדאי, קאיה ו-LG שלרובינו וליתר תושבי העולם המודרני יש בסבירות גבוהה לפחות מוצר אחד בבית שהגיע מאחת החברות הללו. קוריאה היא לא רק מדינת היי-טק מובילה אלא גם אוהבת ישראל. אז איך זה שאין ישראלים במדינת הי-טק אוהדת ישראל בעוד שבכל מדינה שכוחת אל באפריקה יש 20 ישראלים לפחות? תאמינו או לא, לתעשייה הישראלית בקוריאה 5 נציגים ישראלים של חברות (לא בטחוניות) בלבד!!! על הקורא היזמי שאומר בליבו, "יאללה אני קונה כרטיס לסיאול ומקדים את כולם" לדעת כי מי שרוצה לעשות עסקים בקוריאה צריך לבוא לחתונה. צריך להסתדר עם החם והחמות לפי חוקי הבית שלהם ולהתנהג יפה בחשיבה לתווך ארוך. סטוצ'ים זה לא כאן.הקוריאנים שמים דגש על כבוד, עמידה בהתחייבויות וזכרון ארוך מאד– לדבר הזה ב"ישראלית" קוראים "מוקש". אנחנו מדברים בפגישה הראשונה על 'האקסיט' והם רוצים לדבר על מזג האויר כי הם כבר הבינו שהצלחה עסקית (גם בעולם המערבי) מבוססת בסופו של דבר על יחסים טובים עם השותף ולכן נכון להתחיל משם. המיתוג הישראלי הטוב בקוריאה משמח מאד אך מעלה את השאלה מה עשינו לזכות בו. יש שיאמרו, איך זה שלא קלקלנו עדין את הקוריאנים? סליחתי עם קומץ אנשי העסקים הרציניים והמכובדים שאכן קיימים בישראל (הללו כמובן מזדהים ומבינים את האמור) ועובדים יפה בקוריאה. ישראל ממותגת בקוריאה כדוגמא לחיקוי בתחום החינוך (כן כן), הצבא וההי-טק וקוריאה רוצה ללמוד כיצד ניתן לחקות זאת. במסגרת זו נשלחת לדוגמא השבוע לישראל משלחת השייכת לוועדה תחת פיקודו של נשיא קוריאה שתפקידה לקדם את קוריאה בתחום מנועי הצמיחה שלה ובמקרה זה מעוניינים ללמוד מישראל. בין השאר יבקרו במשרד התמת ויפגשו עם המטה לקידום השקעות, מטה ניו-טק התכנית הממשלתית לקידות טכנולוגיות מים, משרד המדען הראשי והחממות הטכנולוגיות. אני מקווה שהתשובה למיתוג הישראלי הטוב אינה שהקוריאנים עדין לא פגשו מספיק ישראלים. למרות המותג היהודי/ישראלי החזק, עדין עלות עשיית העסקים כאן, פערי התרבות הגדולים, ובעיקר תהליכים ארוכי הטווח הבהירו לאיש העסקים הממוצע שבנסיעה הראשונה שלו ליומיים לקוריאה הוא ככל הנראה לא יעשה מליון דולר והוא פעמים רבות מעדיף לספוג את כמה מאות הדולרים שהפסיד ולא לחזור שוב. ישנם שני מקורות לפתיחות המאוחרת בין ישראל לקוריאה. ראשית קוריאה נפתחה למערב מאוחר, בעצם רק מסוף שנות השמונים (אולימפיאדת סיאול ב-88) תחילת ה-90 כשהקוריאנים החלו להוציא פספורטים ולהסתובב בעולם העסקי באופן משמעותי. שנית, הפריצה הישראית המשמעותית מזרחה החלה במדינות מוכרות יותר ודוברות האנגלית כגון סינגפור, הונג-קונג, הודו, אשר שם גם התעשיה הבטחונית היתה פעילה מאד. לאחר מכן הנהירה לסין, כל מי שכיוון מזרחה רץ כמובן לסין למכור גפרור לכל סיני. האמיצים באמת גם נשאו עיניים ליפן. קוריאה (עם מיתוג לא משהו משל עצמה באותו הזמן) נותרה בסוף סדר העדיפויות של חברות רבות.ישנם כמובן חריגים כגון שאול אייזנברג שהיה הגורם העיקרי בתיווך בין וקוריאה לארצות המערב כבר בשנות ה-50 וה-60 והשקיע במפעלים במקום. רוצה אני לומר שהגמישות הישראלית, היזמות הזריזה, חוסר הפורמליות יחד עם הרצון לעשות הכל לבד הם בסדר גמור אך יגרמו לרוב החברות להעביר מסר הפוך לצד הקוריאני בפגישתם הראשונה אם לא ינוהלו בחכמה. המשבר הכלכלי האחרון תפש את קוריאה לא מוכנה בעיקר עקב חשיפתה הגדולה וקשריה העמוקים לכלכלה האמריקאית. מכאן הדרך למטה הייתה מהירה, אך מאידך קוריאה גם נכנסה למשבר הנוכחי עם בטחון רב וידיעה ברורה ש"יצאנו ממשבר ה-IMF בשנת 87 ונעשה זאת שוב". כיום דרום קוריאה נעה יפה בדרך למעלה וצופה צמיחה יפה של-5% ב-2010. לקוריאנים יכולת מדהימה לשים מטרה ולהגיע אליה, כל ארגון מכוון למטרה ולא מסתכל לצדדים. כאן חוזקה וכאן חולשתה כאשר המטרה אינה נכונה. חשוב להבין שיצירת תקשורת יעילה מול השותף הקוריאני והבנה הדדית היא האלמנט החשוב מכל בבואכם לעשות עסקים בקוריאה. לכן, עשו שיעורי בית, לימדו את דרכי המו"מ שלהם ותרגישו חופשי לפנות לנספחות הכלכלית בסיאול לסיוע תרם הגיעכם. בברכה,אלון שלזינגרנספח כלכליקוריאה |
תגובות (1)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
נהנתי לקרוא
חג אורים שמח
ומואר
אלין*