בימים אלו אני חוגג עשר שנים עשר שנים לגירושין אני לא סגור על תאריך מדויק, אבל זה ממש לא משנה. עשר שנים בהן הספקתי לחוות מערכות יחסים אחרות חלקן ארוכות חלקן ממש קצרות חלקן אוהבות וחלקן מוזרות. אבל רק בימים האחרונים אני מעז להסתכל לאחור ולהגיד לעצמי. הייתי נשוי לאישה מתעללת. כן, אני אורי הייתי קורבן. קורבן לאישה שעשתה עלי סיכול ממוקד. שבחרה בי הרבה לפני שאני בחרתי בה. שבאה בכח לתוך חיי בתקופת השפל הכי קשה בחיי בשבעה של האח השני שאיבדתי. תקופה בה כל ליטוף כל מילה טובה נראתה לי אהבה.
גם עכשיו קשה לי לכתוב מה הביא אותי לשם מה גרם לי לבחור בה. האם רגשות האשם על שלא ראיתי את מצוקתו, שלא הייתי מוכן לשנות עקרונות שלא הצלחתי להציל אותו? האם השנאה שחשתי כלפי עצמי הייתה כל כך גדולה שבחרתי באישה שתפגע בי בכל דרך מילולית וריגשית אפשרית? ואולי כל התשובות נכונות?
אני בחרתי להיות שם, ואני גם זה שבחר לעזוב להגיד, לא עוד.
וככה הגענו לחגיגות חגיגות על עשר שנים אחרות. שנים בהן בחרתי להשתנות. לראות אותי ומה יש בי (אינסוף אפשרויות). לדעת מה אני רוצה (כל כך הרבה) למדתי לאהוב אותי (משתדל ללא תנאי) ושמותר ושמגיע לי טוב. |