בֵּין שְׁרִיקַת טִילִים לִירִי תּוֹתָח,

בְּרָקִיעַ מְעַט אֲדַמְדַּם,  

כֹּה חָרֵד וְנִלְאֶה רְאִיתִיךָ מִמַּעַל,

שְׂבַע קְרָבוֹת וְהֶרֶס וְדָם. 

וְרָאִיתִי בָּרוֹם אֶת תִּקְוָתְךָ מִשֶּׁכְּבָר

אֲפוּפָה בֶּעָשָׁן הַשָּׁחֹר,

וְאֶת חֹד הָעוֹפֶרֶת הַמְפַלֵּחַ גּוּפְךָ

בְּאֵין לוֹ מִקְלָט אוֹ מִסְתּוֹר 

וּבְהִתְקַּדֵר נְשִׂיאִים, מָה הֶחְוִירוּ פָּנֶיךָ

בַּחֲלוֹף י"ח הַשָּׁנִים,

בַּן עָקַבְתָּ דָּרוּךְ לְבוֹאו שֶׁל הַיּוֹם

אַךְ בְּשׁוֹרָה לֹא הָיְתָה לְהַנְעִים. 

וּבָאוּ יָמִים, וְעָלָה שׁוּב הָאוֹר,

הַשֶּׁקֶט חָזַר לַאֲוִיר,

קוֹלוֹת מִלְחָמָה אַט שָׁקְעוּ וְנָדַמּוּ, 

שָׁכְכָה גַּם הָאֵשׁ לְהַבְעִיר  

וּמִלּוֹת נִצָּחוֹן נִשְׁמָעוֹת מִכָּל עֵבֶר,

הַסֵּדֶר כְּמוֹ חָזַר לַחַיִּים,

בִּשְׁתֵּי הַגָּדוֹת אַט אוֹסְפִים הַשְּׁבָרִים

בְּתִקְוָה לְיָמִים אֲחֵרִים 

וַאֲנִי נוֹשֵׂאת אֶת עֵינַי אֶל הַתְּכֵלֶת,

וְלִבִּי נִרְגָּשׁ עַד בְּלִי דַּי,

אַךְ שְׂפָתֶיךָ, אָבִי, כְּאָז כֵּן עַתָּה,

לוֹחֲשׁוֹת בְּאָזְנַי: "עַד מָתַי?"

 © כל הזכויות שמורות לאורורה (צארום)חדד