הבועה של מיכל
פוסטים פופולאריים
-
בלוז לכחולי המדים
1/12/09 | 516 צפיות
-
או ברט..
29/11/09 | 587 צפיות
-
עוד אחד מאותם התקפי נוסטלגיה
13/12/09 | 604 צפיות
פוסטים אחרונים
- עוד אחד מאותם התקפי נוסטלגיה 13/12/09
- בלוז לכחולי המדים 1/12/09
- או ברט.. 29/11/09
עוד אחד מאותם התקפי נוסטלגיה
באחת הסמטאות של רחוב דיזינגוף לא רחוק מהכיכר, שוכנת חנות מוסיקה קטנה בשם "אוף דה רקורד". כבר במורד הרחוב ניתן להבחין בבירור בגרפיטי הענק שמעטר את קיר הכניסה: דמות זועקת מרוחה על הקיר כאילו עוד רגע תפרוץ ממנו החוצה שנראית לי כמו מעין גרסה אפלה לציור "הצעקה" המפורסם. בסמוך לדמות משתלב לו גרפיטי די מדיוק של ארבעת המופלאים של אז וגם של היום, החיפושיות. אני יורדת כמה מדרגות למטה ונכנסת. בעלי החנות הוא דמות מסקרנת בפני עצמה, מדובר באדם באזור ה-60 לחייו, שערו לבן, הוא לבוש בג'ינס וטי שירט, וממבט ראשון נראה שהוא קצת מיואש מהחיים ושאין לו כ"כ חשק לדבר עם אף אחד, אך כשפותחים איתו בשיחה הוא מתגלה כאדם מעניין עם בזיקים של חוש הומור, מה שבטוח רוח צעירה עוד נושבת בו ונראה שלעולם לא תפוג. בחנות ניתן למצוא מגוון של דיסקים ותקליטים ישנים, שילוב של עותקים חדשים עם יד שנייה. יש אפשרות למכור או להחליף דיסקים ממש כמו ספריית מוסיקה קטנה. בתוך החנות הדחוסה מצאתי גם עותקים נדירים של מוסיקאים מכל הזמנים, במגוון די רחב של סגנונות ומדינות. כשביקרתי בחנות לפני כמה חודשים,לקוחה שנראתה כבת בית במקום ביקשה מהבעלים תקליט של זמר צועני משנות ה-60, שמאוד אהבה עוד כשהייתה נערה, הייתי מופתעת לגלות שאת התקליט הוא שלף לה בשניות מהמדפים הישנים. היום בעידן האינטרנט כשאפשר לצרוב כל מה שרק עולה על הדעת, אני מוצאת את עצמי מעדיפה ללכת ולקנות את הדיסק עם העטיפה המקורית ועם הספרון המעוצב שבתוכו, לשלוף אותו החוצה מהפלסטיק ולקרוא את מילות השיר. אמנם חנויות המוסיקה עוד לא נכחדו ועדיין יש את האופציה לקפוץ לחנות הקרובה ולרכוש דיסק ובאיזה סגנון שרק רוצים, ובטח ניתן למצוא גם פריטים נדירים בחנויות כמו "האוזן השלישית" שהיא עולם ומלואו, אבל משהו סוחף אותי דווקא אל החנות הזו שנראית כמו בית קטן וצפוף של מישהו עם האוסף המוסיקלי הפרטי שלו. אני נכנסת למרחב הפרטי הזה ויש לי את הזכות לחטט ולבחור משהו מערימה שנראית כאילו כל פריט בה נבחר בפינצטה ובמשך השנים הפך כל זה למכלול אחד שרק מעורר את סקרנותי לגבי האיש לו שייך כל זה. לשמחתי גם היום אפשר למצוא בתל אביב כמה חנויות ענתיקה שקיימות לדעתי עוד מקום המדינה, מכולת ישנה שעדיין מוכרים בה "טעמי" ו"טוויסט", חנות מצלמות ישנות כמה עשרות עידנים אחורה, חנויות ספרים שלא פעם מצאתי שם ספר ילדות שגדלתי עליו כשהכריכה מתפוררת, ויש עוד אין ספור חנויות נהדרות שכאלה. אני מניחה שלחנויות האלה עדיין יש זכות קיום כי יש עוד אנשים שאוהבים אותם או רגילים אליהן. זה גרם לי לתהות איך זה שבעידן הקדמה הטכנולוגית שרק הולכת ומתפשטת כמעט על כל אספקט בחיינו, כשחנויות נפתחות ונסגרות כל עונה, כל חנות מנסה להפתיע יותר עם עיצוב חדשני ומקורי ועוד כל מיני גימיקים שידברו לקהל, איך בעידן כזה עדיין קיימות החנויות הקסומות האלה. אולי לא כל החברה מוכנה לשינויים המסחררים האלה, אולי חלקנו רוצים לעצור לרגע את הגלגל, ולשמר משהו מהנוסטלגיה שהולכת וחומקת לנו מבין הידיים. לא כולנו רוצים לזרוק את הפטיפונים הישנים או את אוסף הקסטות השחוקות, וכן עדיין רוצים להרגיש שאם אנו רוצים למצוא כמה תקליטים טובים, יש איפה לרכוש אותם. ינואר 2009 |
תגובות אחרונות
-
תמי ליבנה
בתגובה על שקיעה
-
clear1
בתגובה על עוד אחד מאותם התקפי נוסטלגיה
-
ipod46
בתגובה על או ברט..
-
אקרמן המקורי
בתגובה על בלוז לכחולי המדים
תגובות (9)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אהבתי את הפוסט
כוכב לפוסט מקסים ונוסטלגי משהו
תודה שהזכרת
תודה על כתיבתך
תודה
וואלה...צריך לבקר שם
תודה
.*
בתור תל אביבי...הולכת גם אותי במסע הנוסטלגיה הפרטית שלי מיכל יקרה((:
איזה יופי של פוסט ...כולו ניחוחות ויניל...
תענוג.
שיהיה אחלה של סופ"ש(:!
מדליק
תודה
אוהב מאד גם את "קצת אחרת"
למוסיקה פרוגסיבית
ברחוב פינסקר
שחר
פוסט יפה.
מכיר את החנות.
ישנה (או הייתה) אחת דומה, על דיזינגוף מזרח, בקטע שבין הסנטר לכיכר, גם איזה מרתף כזה.
האוזן, כבר קצת פחות ממה שהיו פעם.
מעניין אך גם לי יצא איזה פרץ נוטסטלגיה בערך על אותו אזור.