| הסיפור היה כזה
ובכן זה לא היה סיפור מובנה. היה פיזור. זאת אומרת לא היה איחוד. או רצף. היו דמויות. כן. ללא ספק. ומשהו חלומי. מרחף. אבל סיפור ממש. מובנה. לא היה שם. רגילוּת. חיים במורד המשעול. "אתה שואל אותי אם אני מצטער. כמובן שאני מצטער." לומר מטאפורה? משהו שיסביר את זה? לא. ככה. כי אי אפשר. כי אני כל כך מצטער שאין לזה מילים. תדמיין. תחשוב על הכלב שלך. או מישהו קרוב.
יד קפואה בעמוד השידרה. בן אדם אחד בעולם. בנקודה אחת. בזמן אחד. חיים כאלה. או כאילו חיים. משהו שנמצא ליד החיים. ליד מה שהיית רוצה שיהיו חייך.
המילים: כמובן שאני מצטער." מתוך כריזנטמות של פנחס שדה |
תגובות (9)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה,
שימחת אותי
תודה
משובח,
משובחת!
תודה לך!
אח! איזה בוקר של כיף שהיה לי הבוקרמ-ע-ו-לה
תודה
שוקי